יאיר גולן: מילים כדורבנות אמת, לא עלילת דם – על ההקשר האמיתי וההתקפה המתוזמרת

הסערה סביב דבריו של האלוף (מיל') יאיר גולן, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", ממשיכה להכות גלים, אך חשוב לעצור לרגע את מקהלת הגינויים האוטומטית ולבחון את הדברים בהקשרם האמיתי, ולא כפי שמנסים לצייר אותם גורמים אינטרסנטיים. מה שמצטייר כמסע השתקה מאורגן נגד קול ביקורתי ונוקב, חושף יותר מכל את חולשתם של התוקפים ואת חששם מהאמת הפשוטה שגולן מבקש להציב בפני החברה הישראלית.

ראשית, ולפני הכל, יש להסיר מהשולחן את ההאשמה המופרכת והמקוממת בדבר "עלילת דם". יאיר גולן, איש ששירת את מדינת ישראל בעמדות הבכירות ביותר בצה"ל, שסיכן את חייו אין ספור פעמים למען ביטחונה, אינו זקוק לתעודת כשרות פטריוטית מאף אחד. מי שמנסה להדביק לו תווית של שונא ישראל או מספק תחמושת לאויבינו, עושה זאת מתוך מניעים פוליטיים ציניים או מתוך חוסר הבנה בסיסי של כוונותיו. דבריו של גולן לא כוונו, אף לא לרגע, כלפי חיילי צה"ל המסורים, הפועלים בתנאים בלתי אפשריים תוך שמירה על ערכי מוסר גבוהים. גולן עצמו הבהיר זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: הביקורת שלו מופנית כלפי מדיניות הממשלה, ובאופן ספציפי כלפי גורמים קיצוניים בתוכה, דוגמת השרים בן גביר וסמוטריץ', שאת מדיניותם הוא רואה כמסוכנת ומובילה את ישראל למקומות אפלים.

השימוש במילה "תחביב" היה אולי בוטה, אולי צורם, אך הוא נועד לזעזע ולהעיר. אין מדובר בתיאור מילולי של הנאה מהרג, כפי שמנסים לטעון מבקריו בחוסר תום לב משווע. זוהי מטאפורה קשה, שנועדה להמחיש את מה שגולן תופס כקלות דעת מסוכנת, כהתעלמות מהשלכות הרסניות של מדיניות מסוימת, כאילו מדובר במשחק או בגחמה אישית של אותם שרים, ולא בדיני נפשות. האם מדיניות המקדמת התלהמות, התעלמות מהדין הבינלאומי, ודחיפה לעימות מתמיד אינה סוג של "משחק באש" שיש לו מחיר כבד בחיי אדם, כולל ילדים ותינוקות? על כך בדיוק דיבר גולן. ההתעקשות של מבקריו להתעלם מההקשר ומההבהרות, ולהיתפס למילה אחת, מעידה על רצונם לסתום פיות ולא על חיפוש אמת.

מקהלת הגינויים הפוליטיים, מקיר לקיר לכאורה, אינה מפתיעה. כאשר קול אמיץ קורא תיגר על הקונצנזוס המדומה ועל מדיניות הרסנית, טבעי שהמערכת תתגייס להשתיקו. ביטול השתתפותו בכנס הקונגרס היהודי העולמי, הגשת תלונות במשטרה על ידי גורמים המזוהים פוליטית, והקריאות לשלול את דרגותיו – כל אלו אינם אלא ניסיונות פסולים להלך אימים ולהרתיע כל מי שמעז לחשוב אחרת. האם אלו פניה של דמוקרטיה בריאה? האם כך מתמודדים עם ביקורת, גם אם היא קשה לעיכול?

הטענה כי דבריו מספקים תחמושת לאויבי ישראל היא דמגוגיה זולה. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן כדי להפיץ את תעמולתם הארסית. הם ישתמשו בכל בדל מידע, אמיתי או שקרי, כדי להכפיש את המדינה. השאלה האמיתית היא האם מדיניות הממשלה הנוכחית, זו שגולן מבקר, היא שיוצרת את המציאות העגומה אותה מנצלים אויבינו. גולן, למעשה, מנסה למנוע את התחמושת הזו על ידי קריאה לשינוי מדיניות, לחזרה לשפיות ולראייה מפוכחת של המציאות. מי שמספק תחמושת אמיתית הם אלו המובילים למעשי קצה, להתבטאויות גזעניות מתוך הממשלה, ולהתעלמות מופגנת מערכים אוניברסליים.

העובדה שגולן לא "חזר בו" באופן מפורש מהמילה "תחביב", אלא הבהיר את כוונתו, נתפסת כלא מספקת רק בעיני מי שמלכתחילה לא רצה להקשיב. האם גנרל עטור ניסיון כמו גולן, הידוע ביושרתו ובחשיבתו החדה, צריך להתקפל בפני לחץ פוליטי ולהתכחש לעוצמת הביקורת שהוא חש כלפי מדיניות שהוא רואה כהרסנית? הבהרתו כי כוונתו למדיניות הממשלה ולא לחיילים היא העיקר, ומי שמסרב לקבל זאת עושה זאת ממניעים זרים.

אשר למתחים הפנימיים במחנה המרכז-שמאל, ביקורת היא חלק אינהרנטי ממחנה דמוקרטי. העובדה שחברת מפלגתו או פוליטיקאים אחרים מהאופוזיציה הסתייגו או גינו, אינה פוסלת את צדקת דבריו של גולן או את חשיבותם. לעיתים, האמת אינה פופולרית, ונדרש אומץ ציבורי כדי להשמיע אותה. ייתכן שגולן מקדים את זמנו, או שהוא פשוט מסרב ליישר קו עם פוליטיקה של פשרות על חשבון עקרונות.

ההסלמה בשיח נגד גולן, הכוללת כינויי גנאי כמו "מחבל" והשוואות לנאצים, היא חציית קו אדום מסוכנת. זוהי דה-לגיטימציה של אדם ושל דעותיו, שנועדה להשתיק כל ביקורת עניינית. זוהי דרכם של משטרים חשוכים, לא של דמוקרטיה מתגוננת. הקריאות להעמידו לדין הן אבסורד שמטרתו הפחדה.

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד עתיר זכויות, אשר חרד לעתידה של המדינה שהוא כה אוהב. דבריו, גם אם קשים, נאמרו מתוך כאב ואחריות. במקום לצלוב אותו בכיכר העיר, מוטב להקשיב למסר האזהרה שהוא משמיע. מדינה שפויה לא רק שאינה הורגת תינוקות כתחביב, היא גם אינה משתיקה את מצפונה ואת מבקריה החריפים ביותר. היא לומדת מהם, גם כשהאמת כואבת. הגיע הזמן להפסיק את מסע הציד ולהתחיל בדיון אמיתי על הכיוון אליו צועדת מדינת ישראל, לפני שיהיה מאוחר מדי.