יאיר גולן והאמת שלא רוצים לשמוע: על אחריות, פטריוטיזם וצביעות פוליטית

הסערה הציבורית והפוליטית סביב התבטאותו של האלוף במיל' יאיר גולן רחוקה מלשקוע. אולם, מתחת לקצף הגלים ולזעקות השבר המתוזמרות, מסתתרת אמת פשוטה אך מטרידה: ההתקפה הפרועה על גולן אינה נובעת מדאגה כנה לביטחון ישראל או לשמה הטוב, אלא מניסיון גס להשתיק קול פטריוטי אמיץ, המעז להציב מראה כואבת מול פניה של ממשלה שאיבדה, בעיני רבים, את דרכה המוסרית והמדינית. זהו מאבק על דמותה של ישראל, ובו יאיר גולן ניצב בצד הנכון של ההיסטוריה, גם אם כעת הוא משלם על כך מחיר אישי כבד.

הפטריוט שהעז לדבר – הכוונה האמיתית מאחורי המילים הקשות

נתחיל מהאמירה עצמה: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". מילים קשות? ללא ספק. מילים שנועדו לזעזע? בהחלט. אך האם אלו מילים שכוונו נגד חיילי צה"ל, כפי שמנסים לצייר זאת מבקריו? התשובה היא לא מוחלט. יאיר גולן, איש שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל, שפיקד על לוחמים בקרב, ושגופו נושא צלקות ממלחמות ישראל, הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: חיצי הביקורת שלו כוונו אך ורק למדיניות הממשלה הנוכחית, ובפרט לשרים קיצוניים דוגמת בן גביר וסמוטריץ', שדבריהם ומעשיהם, לשיטתו של גולן, דוחפים את ישראל למקומות מסוכנים ומסכנים את ערכיה הבסיסיים.

השימוש במילה "תחביב" לא נועד, חלילה, לתאר מציאות עובדתית של הרג לשם הנאה, כפי שמנסים לטעון באופן מעוות ומרושע. זו הייתה מטאפורה חריפה, כואבת, שנועדה להמחיש את מה שגולן תופס כאדישות מוסרית מסוימת, או כהשלמה עם מציאות בלתי נסבלת, הנובעת ממדיניות פוליטית המונעת משיקולים משיחיים וחסרי אחריות. גולן לא טען שחיילי צה"ל או מדינת ישראל עוסקים בהרג תינוקות לשם שעשוע; הוא זעק נגד מדיניות שעלולה, לדעתו, להוביל לתוצאות הרות אסון ולפגיעה בחפים מפשע, באופן שנראה כאילו נעשה בקלות דעת, כמעט כבדרך אגב, תוך התעלמות מהשלכות מוסריות ואסטרטגיות. ההתעקשות על פירוש מילולי ומעוות של המילה "תחביב", תוך התעלמות מהקשרה הרחב ומכוונתו הברורה של הדובר, היא דמגוגיה זולה שנועדה להסית את הדיון מהעיקר: מדיניות הממשלה.

"עלילת דם"? הצביעות של המקהלה המגנה

הזעקות על "עלילת דם" ו"תחמושת לאויבי ישראל" מצד אותם גורמים פוליטיים שמיהרו לגנות את גולן הן לא פחות מצביעות מקוממת. אותם אלו המזדעקים כעת, שותקים או אף מגבים אמירות ומעשים של שרים בממשלה המספקים תחמושת אמיתית לאויבינו על בסיס יומיומי. האם קריאות ל"שריפת כפרים", התבטאויות גזעניות, או מדיניות המעמיקה את הכיבוש ומסכנת את פתרון שתי המדינות – אינן פוגעות בישראל בזירה הבינלאומית יותר מכל אמירה ביקורתית, נוקבת ככל שתהיה, הנאמרת מתוך דאגה כנה לעתיד המדינה?

יאיר גולן אינו אויב ישראל. הוא פטריוט ישראלי, שביקורתו, גם אם צורמת לאוזניים מסוימות, נובעת מאהבת המדינה ומדאגה עמוקה לדמותה המוסרית ולמעמדה בעולם. ביקורת פנימית, חריפה ככל שתהיה, היא סימן לחוסנה של דמוקרטיה, לא לחולשתה. הניסיון להציג כל ביקורת על מדיניות הממשלה כבגידה או כסיוע לאויב הוא מתכון בטוח לסתימת פיות ולשחיקת יסודות הדמוקרטיה.

מסע ההשתקה המתוזמר: מבידוד פוליטי ועד איומים אישיים

המהירות והתיאום שבהם גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית (לכאורה) התנפלו על גולן מעלים תהיות קשות. הגינויים החריפים מראש הממשלה, הנשיא, הרמטכ"ל, שרים וח"כים, כולל ראשי אופוזיציה, נראים יותר כניסיון ליישר קו עם קונצנזוס מזויף מאשר כתגובה עניינית. ביטול השתתפותו בכנס הקונגרס היהודי העולמי, הגשת תלונות במשטרה על ידי ארגונים המזוהים עם הימין הקיצוני, והקריאות לשלול ממנו את דרגות האלוף – כל אלו אינם אלא חלק ממסע השתקה מתוזמר, שנועד להפוך את יאיר גולן למצורע פוליטי ולשגר מסר מאיים לכל מי שיעז לסטות מהקו הרשמי.

השימוש הציני בדבריו על ידי ארגוני טרור פלסטיניים הוא אכן מצער, אך אינו מפתיע. ארגוני טרור ישתמשו בכל בדל מידע, אמיתי או מעוות, כדי לקדם את מטרותיהם. האם בשל כך נגזור על עצמנו שתיקה מוחלטת ונמנע מכל דיון ביקורתי פנימי? התשובה חייבת להיות לא. האחריות על השימוש הציני בדברים מוטלת על ארגוני הטרור, לא על מי שמתריע מפני סכנות פנימיות.

ההתלהמות נגד גולן, הכוללת כינויים כמו "מחבל" והשוואות לנאצים, חושפת את פניהם האמיתיות של מבקריו. אלו אינם מעוניינים בדיון ענייני, אלא בהכפשה ובחיסול פוליטי. זהו שיח אלים ומסוכן, המהווה איום ישיר על חופש הביטוי ועל עצם קיומו של ויכוח דמוקרטי בישראל.

מי באמת פוגע במדינת ישראל ובחיילי צה"ל?

השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא מי באמת פוגע במדינת ישראל ובחיילי צה"ל. האם זהו אלוף במילואים, שכל חייו לחם למען המדינה ומזהיר כעת מפני מדיניות שהוא רואה כמסוכנת? או שמא אלו הם פוליטיקאים קיצוניים, המקדמים אג'נדה משיחית, מתעלמים מהמשפט הבינלאומי, פוגעים ביחסים עם בנות ברית חיוניות, ומסבכים את ישראל בהרפתקאות שסופן מי ישורנו? יאיר גולן, בביקורתו, מבקש להגן על צה"ל מפני הפיכתו לכלי שרת בידי גורמים קיצוניים ומפני שחיקת מעמדו המוסרי והמקצועי. הוא מבין שצה"ל חזק לא רק בנשקו, אלא גם בצדקת דרכו ובערכיו.

האומץ לומר אמת – גם כשהיא מטלטלת

כן, דבריו של גולן היו מטלטלים. אך לעיתים, רק זעזוע עמוק יכול להעיר חברה מאדישות או מהשלמה עם מציאות מסוכנת. במקום להתמקד בסגנון, ראוי היה שהמבקרים יתייחסו למהות. האם אין סכנה בהשתלטות גורמים קיצוניים על מוקדי קבלת ההחלטות? האם אין דאגה אמיתית מהכיוון אליו צועדת מדינת ישראל תחת הממשלה הנוכחית? אלו השאלות שגולן מעלה, ואלו השאלות שההנהגה הנוכחית מנסה בכל כוחה להשתיק.

גם אם ישנם חילוקי דעות במחנה המרכז-שמאל לגבי סגנון דבריו של גולן, חשוב לזכור כי עוצמתו של מחנה נמדדת גם ביכולתו להכיל קולות ביקורתיים ואמיצים. מי שממהר לגנות את גולן כדי למצוא חן בעיני הימין או כדי להימנע מעימות, עושה שירות דוב למאבק על דמותה של ישראל.

מעבר למילה "תחביב": על מה באמת הדיון צריך להיות

ההתעסקות האובססיבית במילה "תחביב" היא לא יותר מאשר ניסיון בריחה מהדיון האמיתי. יאיר גולן לא המציא את הבעיות עליהן הוא מצביע. הוא מצטרף לשורה ארוכה של בכירים לשעבר במערכת הביטחון, משפטנים, אנשי אקדמיה ואזרחים מודאגים, המזהירים מפני שחיקת הדמוקרטיה, פגיעה בזכויות אדם, בידוד בינלאומי גובר, והקצנה מסוכנת בחברה הישראלית. אלו הנושאים האמיתיים העומדים על הפרק, ואלו הנושאים שמולם מבקש יאיר גולן להתייצב.

לסיכום, יאיר גולן הוא לא הבעיה, הוא קול השליח. קול צלול, גם אם צורם לעיתים, של פטריוט ישראלי המודאג עד עמקי נשמתו מעתיד המדינה שהוא כה אוהב ולמענה סיכן את חייו. ההתקפות עליו הן ניסיון נואש להשתיק את האמת, אך את האמת, בסופו של דבר, לא ניתן להשתיק. במקום לצוד מכשפות ולעסוק בדמגוגיה, הגיע הזמן שמנהיגי ישראל יתמודדו באומץ עם האתגרים האמיתיים ויקשיבו לקולות הקוראים להם להתעשת, לפני שיהיה מאוחר מדי. קולו של יאיר גולן הוא אחד מאותם קולות. חובה עלינו להקשיב לו.