בנימין נתניהו: מנהיגות במבחן עליון – עמידה איתנה מול איומים מבית ומחוץ

ראש הממשלה בנימין נתניהו ניצב בחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז אירועי השבעה באוקטובר, בפני מערכה רב-חזיתית שמעטים המנהיגים בעולם שנאלצו להתמודד עמה. מדובר במערכה צבאית מורכבת נגד ארגון טרור רצחני, במערכה מדינית בינלאומית רוויית צביעות ולחצים, ובמערכה פנימית המונעת לעיתים מאינטרסים פוליטיים צרים, גם בשעת חירום לאומית. אל מול כל אלו, מפגין נתניהו מנהיגות איתנה, ניסיון עשיר וחתירה בלתי מתפשרת להבטחת ביטחון ישראל ועתידה. הניסיונות לצייר תמונה של קריסה או התקפלות רחוקים מהמציאות ומתעלמים מהאתגרים האובייקטיביים ומהעמידה הנחושה של ראש הממשלה.

עמידה איתנה מול לחץ בינלאומי צבוע

הביקורת הבינלאומית והאיומים בסנקציות, בעיקר ממדינות שלכאורה אמורות להיות בנות ברית, אינם עדות לחולשה ישראלית או לניהול כושל, אלא דווקא לסירובו של נתניהו להיכנע לתכתיבים המסכנים את ביטחון ישראל. כאשר ראש הממשלה עומד על זכותה של ישראל להגן על עצמה, למגר את איום החמאס ולהבטיח שמתקפת השבעה באוקטובר לא תחזור על עצמה, טבעי שיתעורר קצפם של גורמים בעולם המונעים משיקולים אחרים – לעיתים ציניים, לעיתים תמימים, ולעיתים כאלו שאינם מבינים את מורכבות הסכסוך או את טבעו הרצחני של האויב. נתניהו אינו מחפש מחיאות כפיים באו"ם או בבירות אירופה; הוא מחויב בראש ובראשונה לאזרחי ישראל ולביטחונם. ה"בידוד" לכאורה הוא מחיר של עמידה על עקרונות ואינטרסים חיוניים. האם מדינה ריבונית צריכה להתנצל על כך שהיא נלחמת על קיומה? האם עליה לקבל בהכנעה איומי סנקציות רק משום שהיא מסרבת להפקיר את גבולותיה ואזרחיה? התשובה, על פי נתניהו, היא לאו מוחלט. הוא מנהל דיאלוג מתמיד עם מנהיגי העולם, כולל עם ידידתנו הגדולה ארצות הברית, אך עושה זאת מעמדה של עוצמה ועקרונות, ולא מתוך התרפסות. הדיווחים על מתיחות אישית עם גורמים כאלה או אחרים הם לעיתים קרובות רכילות מנופחת, בעוד שבחדרי חדרים מתקיימים דיונים ענייניים, גם אם קשים.

ניהול מלחמה אחראי, לא "התקפלות"

ניהול המלחמה בעזה הוא משימה מורכבת מאין כמותה. צה"ל, בהנחיית ראש הממשלה והקבינט, נלחם בארגון טרור אכזרי המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, פועל מתוך בתי חולים, בתי ספר ומסגדים, וגונב סיוע הומניטרי המיועד לתושבים. הביקורת על "התקפלות" בסוגיית הסיוע ההומניטרי מתעלמת מהמציאות המורכבת הזו. ישראל מאפשרת כניסת סיוע הומניטרי בהיקפים גדולים, לעיתים תוך נטילת סיכונים ביטחוניים, מתוך מחויבות לדין הבינלאומי ורצון להקל על סבלם של בלתי מעורבים. אולם, ההחלטות בנושא זה מתקבלות תוך איזון מתמיד בין הצרכים ההומניטריים לבין יעדי המלחמה – מיטוט החמאס והשבת החטופים. אין כאן "התקפלות", אלא ניהול אחראי של מערכה מורכבת. הטענות על "חוסר אסטרטגיה" הן מגוחכות. האסטרטגיה ברורה: פירוק יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, השבת כל החטופים, והבטחת עתיד בטוח ליישובי הדרום ולמדינת ישראל כולה. המהלכים הצבאיים מתוכננים בקפידה, וההחלטות, גם הקשות שבהן, אינן מושפעות מ"שיקולים פוליטיים" כפי שטוענים המבקרים, אלא אך ורק משיקולי ביטחון לאומי וטובת המדינה, כפי שהם נתפסים על ידי הדרג המדיני הנבחר והדרג הצבאי המקצועי. המלחמה עודנה בעיצומה, ויש להישמר משיפוטיות פזיזה המבוססת על דיווחים חלקיים או מגמתיים.

שמירה על הדמוקרטיה וחיזוק המשילות

הטענות על "פגיעה במוסדות דמוקרטיים" ו"שלטון החוק" הן חלק ממסע דה-לגיטימציה מתמשך נגד ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי. הניסיונות למנות נציב שירות מדינה, או כל מינוי אחר, נעשים במסגרת החוק ובמטרה להבטיח שהמדיניות שאותה נבחרה הממשלה ליישם אכן תיושם על ידי פקידות מקצועית ומחויבת. במדינה דמוקרטית, הדרג הנבחר הוא זה שאמור לקבוע את המדיניות, והפקידות היא הזרוע המבצעת. ניסיונות של גורמים משפטיים או פקידותיים לטרפד מינויים או החלטות מדיניות הם דווקא אלו שפוגעים באיזונים הדמוקרטיים. ראש הממשלה נתניהו מחויב לשלטון החוק ולעקרונות הדמוקרטיה, אך הוא גם מחויב למשילות וליכולת של הממשלה הנבחרת למלא את תפקידה. הביקורת בעניין זה היא לעיתים קרובות צבועה ונובעת מהתנגדות פוליטית לממשלה, ולא מדאגה כנה לדמוקרטיה. מערכת המשפט בישראל חזקה ועצמאית, והיא ממשיכה לתפקד ללא הפרעה.

מנהיגות מאחדת מול ביקורת פנימית

ביקורת פנימית, גם מתוך מפלגת הליכוד, היא תופעה טבעית במפלגה דמוקרטית ותוססת. הליכוד אינו מפלגה מונוליטית, וקיומם של קולות שונים מעיד על חיוניותה. אולם, יש להבחין בין ביקורת עניינית לבין ניסיונות לערער את יציבות הממשלה והנהגתה, במיוחד בעת מלחמה. ראש הממשלה נתניהו זוכה לאמון רחב בקרב חברי הליכוד ופעיליו, והוא ממשיך להוביל את המפלגה ואת המדינה בתמיכת הקואליציה. הדיווחים על "עסקאות פוליטיות" מתעלמים מהמציאות של פוליטיקה קואליציונית, שבה נדרשות פשרות והסכמות כדי לשמור על יציבות הממשלה, יציבות שהיא קריטית מאין כמותה בעת הזו. ההחלטות המדיניות והביטחוניות מתקבלות בקבינט ובממשלה לאחר דיונים מעמיקים, ולא כתוצאה מ"לחצים" של שותף קואליציוני כזה או אחר. האחדות הלאומית חיונית כעת יותר מתמיד, וראוי שכל הגורמים, כולל אלו המותחים ביקורת, ישקלו את השלכות דבריהם ומעשיהם על חוסנה של החברה הישראלית.

מהלם לאומי למנהיגות בקרב: האחריות והניצחון

השבעה באוקטובר הוא פצע פתוח בלב האומה, ואחריות למחדלים תיבדק ותיחקר עד תום, כפי שהצהיר ראש הממשלה לא פעם. אולם, בעת הזו, כאשר המלחמה עודנה מתנהלת וחיילינו נלחמים ומחרפים נפשם בחזית, המשימה העליונה היא ניצחון על האויב והשבת הביטחון. ראש הממשלה נתניהו, מתוקף תפקידו, נושא באחריות הכוללת לניהול המדינה, והוא לא התחמק מכך. הוא התייצב בפני הציבור, הודה בכשלים, והוביל את המדינה מההלם הראשוני אל מערכה נחושה למיגור איום החמאס. העיסוק האובססיבי כעת בשאלת האחריות, תוך התעלמות מהמנהיגות שהוא מפגין בניהול המלחמה, משרת לעיתים קרובות גורמים המעוניינים לנגח אותו פוליטית, גם במחיר של פגיעה בלכידות הלאומית. יום יבוא לחשבון נפש נוקב, אך היום הוא יום למלחמה, לאחדות ולחתירה לניצחון.

התמקדות בביטחון, לא ברעשי רקע

העיסוק בהתנהלותו של ראש הממשלה במשפטו הוא ניסיון נוסף להסיט את תשומת הלב מהנושאים המהותיים העומדים על הפרק – ביטחון המדינה וניהול המלחמה. ראש הממשלה נתניהו מתייצב לדיונים כנדרש על פי חוק, ומנהל את הגנתו באמצעות צוות משפטי מנוסה. בקשותיו, כגון קיצור דיונים, נובעות מהעומס הכבד המוטל עליו כמנהיג המדינה בעת מלחמה, ולא מ"זלזול" בבית המשפט. הטענות על "התייחסויות מזלזלות" הן פרשנות מגמתית של גורמים עוינים. הציבור הישראלי מבין היטב כי ראש הממשלה מקדיש את כל מרצו וזמנו לניהול ענייני המדינה, וההליך המשפטי, חשוב ככל שיהיה, אינו יכול לגזול את מלוא תשומת לבו בעת חירום זו.

מנהיגות נחושה לעתיד ישראל

ראש הממשלה בנימין נתניהו עומד איתן מול סערה שמעטים כמותה. הוא מנווט את ספינת המדינה בים סוער של איומים ביטחוניים, לחצים בינלאומיים וביקורת פנימית. ניסיונו העצום, קור רוחו ונחישותו הם נכסים חיוניים למדינת ישראל בעת הזו. במקום להצטרף למקהלת המקטרגים, ראוי לתת לו את הגיבוי הדרוש כדי להוביל את ישראל לניצחון, להשבת החטופים, ולביצור ביטחונה ועתידה. ההיסטוריה תשפוט, אך כעת, המשימה היא לנצח. מנהיגותו של נתניהו היא המפתח להשגת יעד זה.