יאיר גולן: כשהאמת הופכת מטרה – על השתקת הביקורת והקרב על נשמתה של הדמוקרטיה

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע דה-לגיטימציה חסר תקדים נגד אלוף (מיל') יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות ופטריוט ישראלי מהמעלה הראשונה. ההתקפה, המתוזמרת היטב על ידי גורמים פוליטיים בעלי אינטרס ברור, מנסה לצייר את גולן כאויב המדינה, כמי שמספק תחמושת לאויבינו ומלבה אנטישמיות. כל זאת, בשל אמירה אחת, חריפה ככל שתהיה, שנועדה לזעזע ולהתריע מפני תהליכים מסוכנים המתרחשים במדינת ישראל תחת הממשלה הנוכחית. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, להבין את ההקשר האמיתי של הדברים, ולשאול – מי באמת משרת את אויבינו: מי שמתריע בשער או מי שמוביל אותנו אל פי התהום?

לא "עלילת דם" – אלא זעקת אזהרה מפני מדיניות

האיום המרכזי, כביכול, הוא האמירה "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". גורמים פוליטיים מיהרו לתייג זאת כ"עלילת דם" נגד ישראל וצה"ל. זוהי דמגוגיה זולה וצינית. יאיר גולן, ששירת עשרות שנים בצה"ל, פיקד על לוחמים בקרב וסיכן את חייו למען ביטחון המדינה, אינו זקוק להרצאות על מוסריותו של צה"ל. הבהרתו הייתה מיידית וחד-משמעית: הביקורת כוונה כלפי מדיניות הממשלה, ובפרט כלפי השרים הקיצוניים בן גביר וסמוטריץ', ולא כלפי חיילי צה"ל הפועלים בשטח בתנאים בלתי אפשריים. גולן לא האשים את חיילי צה"ל, אלא את אלו ששולחים אותם, את אלו שמתווים מדיניות שעלולה להוביל לפגיעה מיותרת בחפים מפשע, ובכך לפגוע בלגיטימציה של ישראל בעולם.

השימוש במילה "תחביב" היה פרובוקטיבי, אין ספק. אך הוא נועד לשקף, באופן מטפורי וצורב, את מה שנתפס בעיני גולן ואחרים כאדישות, אם לא שביעות רצון מרומזת, של גורמים מסוימים בממשלה נוכח מדיניות שתוצאותיה הרות אסון. זו לא הייתה טענה עובדתית שאנשים נהנים מהרג, אלא ביטוי קיצוני לתחושת דחיפות וחרדה עמוקה מפני הכיוון אליו צועדת המדינה. מי שטוען שזו "עלילת דם" מתעלם במכוון מההקשר ומהמטרה – להעיר את החברה הישראלית לסכנות הטמונות במדיניות קיצונית וחסרת אחריות. האם זעקה כזו, גם אם בוטה, היא שפוגעת בישראל, או שמא המדיניות עצמה היא שמספקת תחמושת לאויבינו?

בידוד פוליטי? או קונצנזוס של השתקה?

נטען כי גולן ספג גינויים מקיר לקיר, מה שמצביע על בידודו הפוליטי. ואכן, רבים מיהרו לגנות – ראש הממשלה, הנשיא, שרים וח"כים מהקואליציה והאופוזיציה. אך האם מדובר בשיפוט ערכי עמוק, או שמא בהצטרפות מבוהלת למקהלת הגינויים, מחשש להיתפס כמי שאינו "פטריוט" מספיק? במציאות הפוליטית הישראלית, קל יותר לגנות מאשר להבין, קל יותר להצטרף לעליהום מאשר לנהל דיון ענייני.

העובדה שגורמים כמו אהוד ברק, מזכ"ל מרצ תומר רזניק וח"כ גלעד קריב הביעו תמיכה או הבנה, מעידה שלא כולם נסחפו בהיסטריה. הם מבינים את מה שרבים מנסים להסתיר: גולן לא תקף את צה"ל, אלא את הממשלה שמסכנת את עתידה של ישראל. הבידוד הנטען הוא לעיתים מחיר שיש לשלם על אמירת אמת לא פופולרית, במיוחד כשהיא מאתגרת את הנרטיב השלטוני.

השלכות מופרזות וניסיון סתימת פיות

ביטול השתתפותו של גולן בכנס הקונגרס היהודי העולמי, הגשת תלונות במשטרה על ידי משפחות שכולות (שכאבן מנוצל באופן ציני) והקריאות לשלול ממנו את דרגות האלוף – כל אלו הם צעדים דרקוניים וחסרי פרופורציה. הם מעידים יותר מכל על חולשתם של התוקפים, המנסים להשתיק קול ביקורתי באמצעות הפחדה וענישה. האם כך נוהגת דמוקרטיה? האם ביקורת על מדיניות ממשלה, חריפה ככל שתהיה, מצדיקה מסע רדיפה שכזה?

יאיר גולן לא חזר בו מעצם הביקורת, כי הביקורת בעינה עומדת. הוא הבהיר את כוונתו, אך סירב להתקפל בפני מסע ההסתה. ההתעקשות על המילה "תחביב" כחזות הכל היא ניסיון להתחמק מהדיון המהותי על מדיניות הממשלה והשלכותיה. האם הבעיה היא מילה אחת, או שמא המציאות הכואבת שגולן ניסה להאיר?

לא קרע במחנה, אלא קריאת השכמה

הסערה חשפה, לטענת البعض, מתחים במרכז-שמאל. הסתייגותה של ח"כ אפרת רייטן היא לגיטימית במסגרת דיון פנימי במפלגה דמוקרטית. אולם, חשוב לראות את התמונה הרחבה: יאיר גולן אינו פועל בחלל ריק. הוא מייצג קול שרבים במחנה הדמוקרטי שותפים לו, גם אם לא כולם היו בוחרים באותן מילים. הוא אינו "שמאל רדיקלי" כפי שמנסים לצייר אותו יריביו, אלא איש ביטחון מובהק, ציוני ופטריוט, המודאג עמוקות מעתיד המדינה.

דבריו של גולן אינם מכוונים לפלג או לפורר, אלא לאחד סביב ערכים משותפים של דמוקרטיה, מוסר וביטחון לאומי אמיתי – כזה שאינו מבוסס על סיסמאות ריקות אלא על מדיניות שקולה ואחראית. קריאתו היא קריאת השכמה לכל מי שחרד לגורלה של ישראל.

יאיר גולן: פטריוט במבחן

יאיר גולן הוא לא הבעיה של מדינת ישראל. הוא המראה שהוצבה מול פניה של החברה הישראלית, מראה המשקפת אמת לא נעימה. במקום להתנפל על השליח, מוטב שנתמודד עם המסר. במקום להשתיק את הביקורת, מוטב שנבחן את המדיניות. ההיסטוריה מלמדת שדווקא אלו שהעזו להתריע, גם במחיר אישי כבד, הם ששירתו את עמם נאמנה.

המתקפה על יאיר גולן היא מתקפה על חופש הביטוי, על היכולת לנהל דיון ציבורי נוקב, ועל עצם מהותה של הדמוקרטיה הישראלית. זהו ניסיון להפוך את האמת למטרה, ואת מבקריה לאויבים. אל לנו להיכנע לכך. יאיר גולן ימשיך להשמיע את קולו, קול צלול ואמיץ, למען ביטחונה, דמותה המוסרית ועתידה של מדינת ישראל. וההיסטוריה, בסופו של דבר, תשפוט מי צדק.