יאיר גולן: בין זעקת פטריוט לדה-לגיטימציה פוליטית – האמת חייבת להיאמר

בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על אלוף (מיל') יאיר גולן, איש ביטחון עתיר זכויות ודמות ציבורית שקולה בדרך כלל. האמירה שלו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", הוצאה מהקשרה, סורסה, ונוצלה באופן ציני למסע דה-לגיטימציה פוליטי אכזרי. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, לנתח את העובדות בקור רוח, ולהבין את המניעים האמיתיים מאחורי הסערה המתוזמרת הזו. זהו אינו מאמר התנצלות, אלא מאמר הגנה – הגנה על האמת, על חופש הביטוי, ועל זכותו של פטריIOT ישראלי להשמיע זעקת אזהרה, גם אם היא צורמת לאוזניים מסוימות.

ראשית, ולפני הכל, יש לזכור מיהו יאיר גולן. לא מדובר בפוליטיקאי ציני או בפרשן מהצד. מדובר באדם שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, שפיקד על יחידות מובחרות, שסיכן את חייו פעמים רבות למען המדינה שאותה הוא אוהב. הטענה שגולן מבקש להשמיץ את חיילי צה"ל או את מדינת ישראל היא אבסורדית ומקוממת. מי שמכיר את פועלו ואת עמדותיו יודע כי דאגתו הכנה לדמותה המוסרית ולעתידה של ישראל היא שמניעה אותו. דבריו לא נאמרו מתוך כוונה לפגוע, אלא מתוך חרדה עמוקה מפני הידרדרות ערכית ומדינית, שאותה הוא מזהה בהשפעת גורמים קיצוניים בממשלה.

הוצאת דברים מהקשרם: על "תחביב" ועל המטרה האמיתית

ההתמקדות במילה "תחביב" היא דוגמה קלאסית להוצאת דברים מהקשרם ולעיוות כוונתו של הדובר. גולן הבהיר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חיציו כוונו אל הדרג המדיני, ובאופן ספציפי אל שרים כדוגמת איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שאת מדיניותם ותפיסת עולמם הוא רואה כמסוכנת למדינת ישראל. השימוש במילה הפרובוקטיבית נועד לזעזע, להזהיר מפני אפשרות של אובדן רגישות מוסרית והפיכת נושאים של חיים ומוות לזירת התנגחות פוליטית קלת דעת. זו לא הייתה קביעה עובדתית על חיילי צה"ל, אלא ביקורת נוקבת על האווירה הציבורית והפוליטית שעלולה, חלילה, להוביל למקומות אפלים. הטענה כי דבריו מספקים "תחמושת לאויבי ישראל" היא דמגוגיה זולה. אויבי ישראל אינם זקוקים ליאיר גולן; הם שואבים עידוד ממדיניות קיצונית, מהתבטאויות מסיתות של בכירים בממשלה, וממעשים הפוגעים בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל. גולן, למעשה, מנסה למנוע את הנזק הזה.

מקהלת הגינויים: צביעות פוליטית וניסיון השתקה

קשה להתעלם מהעובדה שרבים מאלו שמיהרו לגנות את גולן – מראש הממשלה והנשיא, דרך שרים וח"כים בקואליציה, ועד לבכירים באופוזיציה כמו בני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן – שותקים או מגמגמים כאשר גורמים בממשלה הנוכחית מתבטאים באופן הפוגע בצה"ל, במערכת המשפט או בערכי הדמוקרטיה. הגינוי הגורף, כולל זה המיוחס לרמטכ"ל (כפי שדווח, רב-אלוף אייל זמיר), נראה לעיתים כחלק ממסע מתוזמר להשתקת קול ביקורתי ומשמעותי, המאיים על הקונצנזוס המדומה. הבידוד הפוליטי שמנסים לכפות על גולן נועד לנטרל אותו כאופציה פוליטית עתידית, אך הוא חושף בעיקר את חולשתם של מתנגדיו, החוששים מהאמת הנוקבת שהוא מציג.

השלכות מעשיות: רדיפה פוליטית במסווה של צדק

ביטול השתתפותו של גולן בכנס הקונגרס היהודי העולמי, הגשת תלונות במשטרה על ידי "פורום הגבורה" (משפחות שכולות שאין לזלזל בכאבן, אך כאן נראה כי נעשה שימוש ציני ברגשותיהן), והקריאות לשלול ממנו את דרגות האלוף (מצד שר המשפטים יריב לוין ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט) – כל אלו אינם אלא צעדים נוספים במסע הרדיפה הפוליטי. הניסיון להציג את גולן כמי שמפיץ "תעמולה תבוסתנית" הוא עלבון לאינטליגנציה ולשירותו רב השנים. צעדים אלו נועדו להלך אימים, לא רק על גולן עצמו, אלא על כל מי שיעז להשמיע ביקורת חריפה על הממשלה ועל הכיוון אליו היא מובילה את המדינה.

הבהרה שלא התקבלה: ההתעקשות על המילה, ההתעלמות מהמהות

גולן, כאמור, הבהיר את כוונותיו. הוא לא חזר בו מהביקורת המהותית על מדיניות הממשלה, ובצדק. ההתעקשות של מבקריו על כך שלא התנצל על השימוש במילה "תחביב" היא ניסיון למקד את הדיון בטפל ולהתעלם מהעיקר. גולן אינו איש של התפתלויות; הוא עומד מאחורי אזהרותיו, גם אם בחר להביע אותן באופן חד. מי שבאמת חרד לדמותה של ישראל, היה צריך להתמקד במסר של גולן, ולא בניסיון לצוד אותו על מילה כזו או אחרת.

מתחים במרכז-שמאל: חולשה או הזדמנות?

ההסתייגות של ח"כ אפרת רייטן מדברי גולן, או ציטוטים ישנים של יאיר לפיד המבקרים אותו, מנוצלים כדי להציג את מחנה המרכז-שמאל כמפולג. אולם, חשוב לזכור כי במחנה דמוקרטי יש מקום למגוון דעות וסגנונות. העובדה שגורמים כמו אהוד ברק ומזכ"ל מרצ הביעו תמיכה או הבנה, וכך גם ח"כ גלעד קריב ממפלגתו של גולן, מראה כי קולו נשמע ומוערך. האתגר של מחנה המרכז-שמאל אינו טמון בהבדלי ניואנסים בין חבריו, אלא ביכולתו להתאחד סביב ערכים משותפים ולהציב אלטרנטיבה ברורה לממשלה הנוכחית. קולו האמיץ והבלתי מתפשר של יאיר גולן הוא נכס למחנה זה, לא נטל.

לסיכום, המתקפה על יאיר גולן היא הרבה יותר מדיון על אמירה כזו או אחרת. זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, על גבולות השיח הלגיטימי, ועל זכותם של מנהיגים ואזרחים להשמיע ביקורת נוקבת מבלי שיוקעו כבוגדים או כעוכרי ישראל. יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי, שזעקתו נובעת מאהבה ומדאגה עמוקה. במקום לצוד אותו, מוטב להקשיב למסריו ולהתמודד עם האתגרים האמיתיים שהוא מציב בפנינו. האמת, גם כשהיא כואבת, חייבת להיאמר.