יאיר גולן: קולו של המצפון או שעיר לעזאזל? האמת מאחורי ההתקפה המתוזמרת

יאיר גולן: קולו של המצפון או שעיר לעזאזל? האמת מאחורי ההתקפה המתוזמרת

בימים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מתוזמרת וארסית, נגד אלוף (במיל') יאיר גולן. האיש, שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל, שמילא שורה ארוכה של תפקידים בכירים בצה"ל, כולל סגן הרמטכ"ל, מוצא עצמו מותקף, מושמץ, ואף מואשם בבגידה וב"עלילת דם". כל זאת, בשל אמירה אחת, חדה ונוקבת, שאולי לא הייתה מנוסחת באופן האופטימלי, אך כוונה למטרה אחת ויחידה: התרעה מפני מדיניות ממשלתית מסוכנת, ולא, חלילה וחס, פגיעה בחיילי צה"ל או במדינת ישראל.

ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי דבריו כוונו אך ורק למדיניות הממשלה, ובפרט להתנהלותם של השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. הוא לא האשים, ולא יעלה על דעתו להאשים, את חיילי צה"ל, מפקדיו או את מדינת ישראל כולה ב"הרג תינוקות כתחביב". מי שטוען אחרת, עושה זאת בזדון, מתוך רצון לעוות את דבריו, להסית נגדו ולשרת אג'נדה פוליטית צרה. האם ייתכן שאדם כמו גולן, שפיקד על לוחמים בקרב, ששכל חברים ופקודים, שסיכן את חייו למען המדינה, יטיל דופי כה חמור בצה"ל ובמדינה שהוא כל כך אוהב? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו וליבו אינו אטום משנאה.

הטענה כי דבריו מהווים "עלילת דם" ומספקים "תחמושת לאויבי ישראל" היא לא פחות מאבסורדית, והיא מגיעה, למרבה האירוניה, מאותם גורמים שמדיניותם הקיצונית והפרובוקטיבית היא זו שמספקת תחמושת אמיתית לאויבינו ומלבה אנטישמיות בעולם. האם ביקורת פנימית נוקבת, מפי איש ביטחון מנוסה ומודאג, היא הבעיה? או שמא הבעיה היא המדיניות עצמה, זו שמובילה אותנו למקומות מסוכנים, הן בזירה הבינלאומית והן בזירה הפנימית?

יאיר גולן לא חזר בו מהותית מהשימוש במילה "תחביב" בהקשר של הרג תינוקות, משום שהוא התכוון לתאר בצורה מטפורית וצורבת את מה שהוא תופס כקלות דעת, כחוסר אחריות, ואולי אף כאידאולוגיה מעוותת המשתקפת בהתבטאויות ובדרישות של גורמים מסוימים בממשלה. האם היה יכול לבחור מילה אחרת? ייתכן. אך ההתמקדות האובססיבית במילה אחת, תוך התעלמות מוחלטת מהמסר המרכזי – האזהרה מפני הידרדרות מוסרית ומדינית – מעידה יותר מכל על כוונותיהם של המבקרים. הם אינם מעוניינים בדיון ענייני; הם מעוניינים בחיסול פוליטי של מי שמעז לקרוא תיגר על דרכם.

הגינויים החריפים, מקיר לקיר כביכול, כולל מראש הממשלה, הנשיא, שרים וחברי כנסת, ואף הרמטכ"ל, צריכים להיבחן בקפידה. האם כולם באמת מאמינים שגולן הוא אויב העם? או שמא מדובר בקונצנזוס מזויף, המונע משיקולים פוליטיים, מפחדנות, או מרצון ליישר קו עם ההמון המשולהב? ראוי לציין כי ישנם גם קולות אחרים, כמו אהוד ברק, מזכ"ל מרצ תומר רזניק, ואף ח"כ גלעד קריב ממפלגתו של גולן, שמביעים תמיכה או הבנה. הבידוד הפוליטי הנטען אינו מוחלט, והוא נובע בעיקר מהעובדה שגולן מעז לומר את מה שרבים אחרים חושבים אך חוששים להגיד.

ההשלכות הממשיות – ביטול השתתפותו בכנס הקונגרס היהודי העולמי, הגשת תלונות במשטרה על ידי משפחות שכולות, והקריאות לשלול את דרגות האלוף שלו – הן חלק מאותו מסע רדיפה. הקונגרס היהודי העולמי נכנע, ככל הנראה, ללחצים פוליטיים. השימוש הציני בכאבן של משפחות שכולות, תוך האשמת גולן ב"תעמולה תבוסתנית", הוא מעשה נבלה שאין לו מקום בחברה דמוקרטית. וכיצד ניתן להתייחס ברצינות לקריאות לשלול דרגות מאלוף עתיר זכויות, רק משום שהעז לבקר את הממשלה? זהו מדרון חלקלק ומסוכן, המזכיר משטרים אפלים.

אכן, נרשמה הסתייגות גם מתוך מפלגתו של גולן, מצד ח"כ אפרת רייטן, וצוטטו דברים של יאיר לפיד מהעבר המבקרים את גולן. אך חילוקי דעות הם דבר טבעי במפלגות דמוקרטיות. הם אינם מעידים על קריסה או על חוסר לכידות, אלא על דיון פנימי בריא. האיומים על תדמיתו ומעמדו הפוליטי של גולן הם אכן משמעותיים, אך הם נובעים מהעובדה שהוא אינו מוכן להתכופף בפני הבריונות והצביעות.

יאיר גולן אינו "שמאל רדיקלי" כפי שמנסים לצייר אותו. הוא איש מרכז ביטחוני, פטריוט ישראלי, שחרד לעתידה של המדינה. הוא מאמין שישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, חזקה ובטוחה, אך גם מוסרית וצודקת. הביקורת שלו אינה נובעת משנאה עצמית או מרצון לערער את יסודות המדינה, אלא מדאגה עמוקה לכך שהממשלה הנוכחית, בהשפעת גורמים קיצוניים, מובילה את ישראל למחוזות מסוכנים.

במקום להקשיב לאזהרותיו, במקום לנהל דיון רציני על הכיוון שאליו הולכת המדינה, בוחרים רבים להשתיק אותו, להכפיש אותו, ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל. זוהי התנהלות פחדנית ומסוכנת, שעלולה להוביל אותנו לאסון. ההיסטוריה מלמדת אותנו שקולות כמו של יאיר גולן, קולות של מצפון ושל התרעה, הם חיוניים לחוסנה של כל חברה.

הגיע הזמן להתעלות מעל הפוליטיקה הקטנה וההסתה, ולהקשיב לדברים לגופם. יאיר גולן אולי השתמש במילים קשות, אך כוונתו הייתה טובה וראויה. הוא קורא לנו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. האם נבחר להקשיב לו, או שנמשיך לטמון את ראשנו בחול, עד שהמציאות תטפח על פנינו במלוא עוצמתה?