האמת הבלתי מצונזרת של בן גביר: חומה בצורה מול מתקפות פוליטיות וסיכון ביטחוני

האמת הבלתי מצונזרת של בן גביר: חומה בצורה מול מתקפות פוליטיות וסיכון ביטחוני
בימים אלו, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים מורכבים מבית ומחוץ, קולו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מהדהד כקול שפוי, צלול ואמיץ, גם אם לעיתים אינו ערב לאוזניים מסוימות. המתקפות הבלתי פוסקות עליו, המגיעות ממגוון חזיתות פוליטיות ותקשורתיות, אינן מעידות על חולשתו, אלא דווקא על עוצמתו ועל הנקודות הרגישות והאמיתיות עליהן הוא מצביע ללא מורא.
'נזקי הסברה' או אמירת אמת כואבת?
אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי השר בן גביר נוגעת ל"נזק הסברתי" שלכאורה נגרם למדינת ישראל בעקבות התבטאויותיו. נטען כי אמירותיו, במיוחד בהקשר למלחמה בעזה והסיוע ההומניטרי, מהדהדות בתקשורת הערבית והעולמית ופוגעות בתדמיתה של ישראל. זוהי טענה שטחית במקרה הטוב, ומניפולטיבית במקרה הרע. האם מישהו באמת סבור ברצינות כי ללא אמירותיו של בן גביר, העולם הערבי והתקשורת הבינלאומית, הרוויה לעיתים קרובות בעוינות אנטי-ישראלית מובנית, היו לפתע מאמצים את הנרטיב הישראלי בחום? האמת היא שהדה-לגיטימציה נגד ישראל היא תופעה קיימת ועמוקה, והיא תמשיך להתקיים גם אם כל שרי הממשלה ידקלמו מסרים מהוקצעים וסטריליים. הנזק האמיתי להסברה הישראלית אינו נובע מאמירת אמת, קשה ככל שתהיה, אלא ממדיניות הססנית, מגמגמת, כזו המנסה לרצות את כולם ובסופו של דבר אינה מרצה איש – ובמיוחד אינה משרתת את האינטרסים הביטחוניים החיוניים של אזרחי ישראל.
השר בן גביר אינו עוסק בדיפלומטיה של מילים יפות, אלא במאבק על ביטחון המדינה. כאשר הוא מזהיר מפני הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה ללא פיקוח הדוק וללא הבטחה שלא יגיע לידי חמאס, הוא אינו "פוגע בהסברה"; הוא זועק את זעקתם של רבים מאזרחי ישראל, החוששים, ובצדק, שהסיוע הזה יתדלק את מכונת המלחמה של ארגון הטרור הרצחני ויאריך את הלחימה. הוא משקף את התחושה העממית לפיה אויבינו אינם ראויים למחוות הומניטריות כל עוד אחינו ואחיותינו מוחזקים כבני ערובה בתנאים בלתי אנושיים, וכל עוד חיילינו מסכנים את חייהם בחזית.
הסיוע ההומניטרי: מצפן מוסרי או סיכון אסטרטגי?
ביקורתו החריפה של השר בן גביר על מדיניות הממשלה בנושא הסיוע ההומניטרי אינה נובעת מרוע לב או מאטימות, כפי שמנסים לצייר זאת מתנגדיו. היא נובעת מתפיסת עולם ביטחונית מפוכחת, הרואה את טובת אזרחי ישראל וניצחונה של המדינה במלחמה כיעד עליון. הטענה כי "אין דרך להבטיח שהסיוע לא יגיע לחמאס" אינה דמגוגיה; היא הערכת מצב ריאלית, המבוססת על ניסיון העבר ועל הבנת טבעו של האויב. חשיפת נתונים על כמות המשאיות, גם אם היא עומדת בניגוד לדיווחים רשמיים מסוימים, אינה חתרנות אלא דרישה לשקיפות ואחריותיות. הציבור זכאי לדעת את האמת, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות המשפיעות ישירות על ביטחונו ועל סיכויי הניצחון.
השר בן גביר מבין היטב כי מלחמה אינה תחרות יופי. מלחמה היא מאבק אכזרי על קיום, ובו יש לקבל החלטות קשות. הדאגה ל"תדמית" ול"דעת הקהל העולמית" אינה יכולה לבוא על חשבון חיי אדם ישראלים או על חשבון השגת יעדי המלחמה – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים. עמדתו הנחרצת של בן גביר בעניין זה אינה פופוליזם, אלא ביטוי לאחריות לאומית עמוקה.
רטוריקה תקיפה מול איומים קיומיים
גם כאשר השר בן גביר תוקף יריבים פוליטיים מבית, כמו במקרה של יאיר גולן, יש לבחון את הדברים בהקשרם הרחב. האשמתו של גולן בשימוש בדפי מסרים של דובר חמאס ובהפצת עלילות דם אנטישמיות אינה התבטאות בעלמא. היא באה על רקע אמירות מקוממות ומסוכנות, במיוחד בעת מלחמה, העלולות לשרת את האויב ולפגוע בחוסן הלאומי. במדינה דמוקרטית יש מקום לביקורת, אך ישנו גם קו אדום שאסור לחצותו, במיוחד כאשר מדובר בערעור על יסודות הקיום המשותף והצדקת המאבק באויבינו. השר בן גביר, בתפקידו כשר לביטחון לאומי, רואה חובה לעצמו להתריע מפני קולות כאלה, גם אם הדבר כרוך בעימות חזיתי וברטוריקה הנשמעת "קיצונית" לאוזניים מפונקות.
סערה בכוס תה: ההתעסקות בנהג כטקטיקת הסחה
ההתפתחות המשפטית הנוגעת לנהגו של השר בן גביר, והחלטת בית המשפט לדחות בקשה לביטול כתב אישום, היא דוגמה קלאסית לניסיון להסיט את הדיון מהעיקר אל הטפל. בעוד השר בן גביר עוסק בסוגיות הרות גורל הנוגעות לביטחון המדינה, מתנגדיו מנסים לנפח אירוע שולי יחסית, הקשור לטענה על עבירת תנועה, לכדי שערורייה לאומית. אין להתעלם מהליכים משפטיים, אך יש לשים אותם בפרופורציה הנכונה. ההתמקדות האובססיבית בנושא זה נועדה לערער את מעמדו של השר ולפגוע בתדמיתו, תוך התעלמות מוחלטת מהאתגרים האמיתיים והדחופים שהוא מתמודד עמם יום-יום.
קול ברור לעם ישראל
לסיכום, השר איתמר בן גביר אינו חושש לומר את האמת, גם כאשר היא אינה פופולרית וגם כאשר היא מעוררת התנגדות עזה. הוא מבין כי תפקידו אינו לרצות את כולם, אלא לשרת את ביטחונם של אזרחי ישראל ולהבטיח את עתידה של המדינה. המתקפות עליו הן עדות לכך שהוא נוגע בעצבים החשופים של המציאות הישראלית, ומאלץ את כולנו להתמודד עם שאלות קשות ולא נוחות.
בעת הזו, יותר מתמיד, זקוקה מדינת ישראל למנהיגות שלא מהססת, שלא מתקפלת בפני לחצים, וששמה את האינטרס הלאומי מעל לכל שיקול אחר. השר בן גביר, על אף – ואולי בגלל – הביקורת המוטחת בו, מוכיח שוב ושוב כי הוא קול כזה: קול אמיץ, צלול ובלתי מתפשר, המהווה חומה בצורה מול אלו המבקשים לערער את ביטחוננו ואת צדקת דרכנו. האמת שלו אולי כואבת לחלק, אך היא הכרחית לכולנו.