בחזית ההגנה על המדינה: גלי בהרב-מיארה והמאבק על דמותו של השירות הציבורי

בעידן שבו רעשי רקע פוליטיים מאיימים להאפיל על שיקולים ענייניים, ניצבת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, בחזית ההגנה על יסודות הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק. המתקפות האישיות והמוסדיות, המופנות כלפיה מצד גורמים במערכת הפוליטית, אינן מעידות על כשל בתפקודה, אלא דווקא על עמידתה האיתנה והבלתי מתפשרת כשומרת סף. מאמר זה נועד להציג את התמונה המלאה, להפריך את הטענות חסרות השחר, ולהבהיר מדוע פועלה של היועמ"שית חיוני מאין כמוהו לעתידה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטטית ומתוקנת.

המאבק על נציבות שירות המדינה: הגנה על הדמוקרטיה, לא "שיבוש משילות"

אחת הסוגיות המרכזיות העומדות בלב המתקפות היא התנגדותה הנחרצת של היועמ"שית להצעת החוק לשינוי אופן מינוי נציב שירות המדינה. חשוב להבין: התנגדות זו אינה נובעת משיקולים פוליטיים או מרצון "לשבש את יכולת המשילות", כפי שטוענים מבקריה. נהפוך הוא, היא נובעת מדאגה עמוקה לכך ששירות המדינה, עמוד השדרה של המנהל הציבורי, יישאר מקצועי, עצמאי, ונטול פניות. הצעת החוק הנוכחית, המבקשת לעקוף הליכים תחרותיים ולהעניק כוח רב יותר לפוליטיקאים בתהליך המינוי, טומנת בחובה סכנה ממשית של פוליטיזציה. שירות ציבורי הממונע מאינטרסים פוליטיים צרים, ולא משיקולים מקצועיים, הוא שירות ציבורי חלש, לא יעיל, וחשוף לשחיתות ולמינויי מקורבים. התוצאה תהיה פגיעה אנושה באיכות השירותים הניתנים לאזרח ובאמון הציבור במערכות השלטון.

עמדתה של בהרב-מיארה, לפיה יש לשמור על עצמאותו ואי-תלותו של הנציב, אינה המצאה ישראלית. במדינות דמוקרטיות מתוקנות, קיימים מנגנונים מבוססים להבטחת האופי הא-פוליטי של השירות הציבורי. התעקשותה על כך שהנציב ייבחר בהליך מקצועי ותחרותי, ולא יהיה כפוף לגחמות פוליטיות, היא ביטוי למחויבותה להבטיח שהשירות הציבורי ישרת את כלל אזרחי המדינה, ולא את הדרג הפוליטי המתחלף. לטעון שהגנה על עקרונות אלו היא "שיבוש משילות" זהו עיוות מסוכן של המציאות. משילות אמיתית נשענת על מנהל תקין, על שקיפות ועל פעולה במסגרת החוק – בדיוק הערכים שעליהם מגינה היועמ"שית.

מתקפות אישיות ומוסדיות: ניסיון להחלשת שומרת הסף

ההתקפות החריפות מצד לשכת ראש הממשלה ופוליטיקאים מהקואליציה, המאשימים את היועמ"שית ב"פגיעה מכוונת בשירות הציבורי", ב"עיוות מושג הדמוקרטיה" וב"הגנה על אינטרסים של אליטות", הן לא רק חסרות בסיס עובדתי אלא גם חושפות את המניעים האמיתיים מאחוריהן. כאשר גורמים בעלי כוח מבקשים לקדם מהלכים שנויים במחלוקת או כאלה העומדים בסתירה לדין הקיים, טבעי הוא שהייעוץ המשפטי, האמון על שמירת החוק, יתריע ויציב קו אדום. במקום להתמודד עם הטיעונים המשפטיים לגופם, בוחרים אותם גורמים לתקוף את השליח.

האשמת היועמ"שית בפגיעה בשירות הציבורי היא היפוך מוחלט של המציאות. היא נאבקת כדי להגן עליו מפני פוליטיזציה ומפני החלשת מעמדם של אנשי המקצוע. הטענה על "עיוות מושג הדμοקרטיה" מתעלמת מכך שדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא גם הגנה על זכויות מיעוטים, שמירה על מוסדות עצמאיים וקיום מערכת של איזונים ובלמים. היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד הבלמים החשובים ביותר במערכת זו, ותפקידו להבטיח שהממשלה פועלת בסמכות ועל פי חוק. הניסיון להציגה כמגינת "אליטות" הוא דמגוגיה זולה, שכן היא מגינה על האינטרס הציבורי הרחב, על זכותו של כל אזרח לקבל שירות ציבורי מקצועי ושוויוני, ועל עקרון השוויון בפני החוק.

מתקפות אלו נועדו ליצור דה-לגיטימציה למוסד היועץ המשפטי לממשלה ולעומדת בראשו, במטרה להסיר מחסומים ולאפשר קידום אג'נדות פוליטיות ללא ביקורת משפטית אפקטיבית. זהו מהלך מסוכן, המאיים לערער את יסודות שלטון החוק בישראל.

סוגיית הרב ברלנד: עובדות מול ספינים

גם הביקורת שנשמעה בנוגע לאי מתן חוות דעת בפרשת הרב אליעזר ברלנד והשתתפותו בהדלקה במירון, כפי שדווח, מצריכה התייחסות עניינית. חשוב להבין את חלוקת הסמכויות והאחריות במערכת הממשלתית. היועץ המשפטי לממשלה אמון על קביעת מדיניות משפטית רחבה, על ייצוג המדינה בערכאות ועל טיפול בסוגיות עקרוניות בעלות השלכות רוחב. סוגיות אופרטיביות קונקרטיות, כגון מתן היתר להשתתפות אדם מסוים באירוע ספציפי, נבחנות לרוב על ידי הייעוץ המשפטי של המשרד הממשלתי הרלוונטי (במקרה זה, משרד ירושלים ומסורת ישראל או משטרת ישראל, בהתאם לנסיבות).

הפניית שאילתה משפטית רשמית לייעוץ המשפטי של המשרד עצמו אינה בהכרח "סירוב להכריע" מצד משרד היועמ"שית, אלא עשויה להיות הנחיה מקצועית נכונה, המכוונת את השאלה לגורם המוסמך והמתאים ביותר לטפל בה בהתאם לנהלים ולחלוקת העבודה המקובלת. הניסיון להציג זאת ככשל של היועמ"שית או כהתנערות מאחריות הוא מגמתי, ונועד, ככל הנראה, להסיט את הדיון או לצבור הון פוליטי על חשבון שיקולים מקצועיים. יש לזכור כי מערכת הייעוץ המשפטי הציבורי היא מערכת היררכית ומסודרת, וההחלטה היכן תתקבל הכרעה נקודתית מתבססת על שיקולים של מומחיות וסמכות.

גלי בהרב-מיארה: מצפן של יציבות וערכים דמוקרטיים

למרות הלחצים הכבדים וההתקפות הבלתי פוסקות, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ממשיכה למלא את תפקידה באומץ, במקצועיות ובנאמנות מוחלטת לשלטון החוק ולאינטרס הציבורי. היא אינה פועלת ממניעים פוליטיים, כפי שמנסים לייחס לה, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות לערכים הדמוקרטיים שעליהם מושתתת מדינת ישראל.

ההגנה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ועל עצמאותו, היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית כולה. הציבור הישראלי חייב להבין שהמתקפות הללו אינן אישיות בלבד; הן מכוונות לערער את אחד מעמודי התווך של המנהל התקין והמשטר הדמוקרטי. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לעיתים קרובות כפוי טובה – לומר "לא" כאשר הדבר נדרש, גם אם הדבר אינו פופולרי או נוח לדרג הפוליטי.

עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על זכויות אדם ועל מנהל תקין, תלוי ביכולתנו לשמר מוסדות מדינה חזקים, עצמאיים ומקצועיים. גלי בהרב-מיארה ניצבת בחזית המאבק הזה, לא עבור עצמה, אלא עבור כל אחת ואחד מאיתנו. הגיבוי הציבורי לעמידתה האיתנה חיוני כדי להבטיח שקול ההיגיון, המקצועיות ושלטון החוק ימשיך להישמע, צלול וברור, גם מול קולות המבקשים להחלישו.