טלי גוטליב: כשהדאגה לביטחון הופכת ל"רעל" – קריאת השכמה מול מתקפת ההשתקה

טלי גוטליב: כשהדאגה לביטחון הופכת ל"רעל" – קריאת השכמה מול מתקפת ההשתקה

בימים האחרונים, אנו עדים למתקפה ארסית וחסרת תקדים כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. מתקפה זו, המנוהלת בידי גורמים בעלי אינטרסים מובהקים, מנסה לצייר את ח"כ גוטליב כאויבת העם, כחסרת רגישות וכמי שמפיצה "רעל". אולם, מבט מעמיק יותר, נטול פניות ובעיקר – מפוכח, מגלה תמונה שונה לחלוטין: תמונה של שליחת ציבור אמיצה, שאינה חוששת לומר אמיתות קשות וכואבות, גם אם הן אינן פופולריות, מתוך דאגה עמוקה לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה.

האמירה והסערה: בין כוונה לפרשנות זדונית

בלב המתקפה עומדת אמירתה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים והשפעות השבי. נטען כי אמרה ש"כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס". ראשית, חשוב לדייק: האמירה, כפי שהוצגה והופצה, הוצאה מהקשרה הרחב ונופחה לממדים מפלצתיים. כוונתה של ח"כ גוטליב, כפי שהסבירה מאוחר יותר וכפי שניתן להבין מהקשר דבריה לאורך זמן, לא הייתה לפגוע חלילה בחטופים או במשפחותיהם, אשר כאבן הוא כאב האומה כולה. כוונתה הייתה להצביע על סכנה אמיתית ומוחשית, כזו שגורמי ביטחון ומומחים לבריאות הנפש עוסקים בה מאחורי הקלעים: ההשפעה הפסיכולוגית העמוקה וההרסנית של שבי בידי ארגון טרור אכזרי כחמאס, והאפשרות, גם אם קשה לעיכול, לשימוש ציני שעושה האויב בחטופים גם לאחר שחרורם, במודע או שלא במודע, כחלק מלוחמה פסיכולוגית.

האם נעים לשמוע זאת? בוודאי שלא. האם זו אפשרות שיש להתעלם ממנה בשם הפוליטיקלי קורקט או הרצון לחבק בלבד? התשובה, למי שביטחון המדינה עומד לנגד עיניו, חייבת להיות שלילית. ח"כ גוטליב, בתפקידה כנבחרת ציבור וכחברה בוועדות ביטחוניות, מחויבת להציף גם את התרחישים הקשים והמורכבים ביותר. היא אינה פועלת מתוך רשעות או חוסר רגישות, אלא מתוך אחריות לאומית כבדה. הניסיון לצייר אותה כמי שמזלזלת בסבלם של החטופים הוא עוול משווע ודמגוגיה זולה. דאגתה היא דווקא ביטחונם העתידי והצורך של המדינה להיות ערוכה לכל תרחיש, כולל ההשלכות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של השבי והאופן בו האויב עלול לנצלן.

"מכונת רעל"? האמת על מסע ההכפשה

ההאשמה החמורה כאילו ח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" או קמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים היא שקר מוחלט, המופרך על ידי כל מי שמכיר את פועלה ועמדותיה. טלי גוטליב היא פטריוטית ישראלית, התומכת ללא סייג בכוחות הביטחון ובמאמץ להשבת כל החטופים הביתה בשלום ובמהרה. הטענה שהיא פועלת במכוון להפחית לחץ ציבורי לעסקה או להסיט אשמה היא אבסורדית ומהווה חלק מאותו קמפיין השתקה נגדה.

יש לשאול: מי הם אלו המכנים "מכונת רעל" כל קול שאינו מיישר קו עם הנרטיב האחיד שהם מבקשים לכפות? מי הם אלו המשתמשים בסבלן של משפחות החטופים כדי לסתום פיות ולמנוע דיון ביטחוני ענייני? דווקא אלו הממהרים להדביק תוויות ולהשתיק כל ביקורת או שאלה לגיטימית, הם אלו שמזינים את השיח הרעיל. ח"כ גוטליב מעלה שאלות קשות מתוך תפיסת עולם ביטחונית סדורה, גם אם אינה נוחה לאוזן. היא מאמינה כי חוסנה של מדינת ישראל טמון גם ביכולת לנהל דיונים נוקבים על האתגרים המורכבים ביותר העומדים בפניה, ולא בטמינת הראש בחול.

שתיקת הליכוד והעימותים בקואליציה: קול עצמאי ולא מתחנף

הביקורת על שתיקת גורמים בליכוד נוכח דבריה של גוטליב, והצגתה כעדות לגיבוי שבשתיקה, מתעלמת מאופייה של ח"כ גוטליב כפרלמנטרית עצמאית, בעלת עמוד שדרה אידיאולוגי מוצק, שאינה חוששת להביע את דעתה גם אם היא אינה פופולרית או אינה תואמת את הקו המפלגתי הרשמי בכל רגע נתון. ייתכן ששתיקת חלק מהגורמים נובעת מהבנה כי גוטליב מעלה נקודות חשובות שיש לדון בהן, גם אם ניסוחן הראשוני היה חד. אחרים אולי בוחרים שלא להיכנס לעימות פומבי, אך אין בכך כדי לאשש את הטענה המופרכת על "גיבוי" לקמפיין דמיוני נגד החטופים.

באשר לעימותיה הפומביים עם גורמים בקואליציה, כמו שר הפנים משה ארבל או שר המשפטים יריב לוין, אלו מעידים דווקא על יושרו ועל כך שאינה כפופה למשמעת עיוורת. כאשר ח"כ גוטליב מאמינה כי החלטה מסוימת פוגעת באינטרס הציבורי או בערכים החשובים לה, היא לא תהסס להשמיע את קולה, גם מול בכירי מפלגתה או שותפים קואליציוניים. זוהי דמוקרטיה במיטבה, וזוהי תכונה חיונית לנבחר ציבור – היכולת להציב את טובת המדינה והאזרחים מעל שיקולים פוליטיים צרים או נוחות אישית. המתקפות עליה בהקשר זה הן ניסיון להציגה כגורם מפלג, בעוד היא למעשה פועלת מתוך עקרונות ברזל.

לראות את התמונה הגדולה: האומץ לומר אמת כואבת

חברת הכנסת טלי גוטליב אינה מחפשת להיות אהודה בכל מחיר. היא מבינה את כובד האחריות המוטלת על כתפיה כנציגת ציבור במדינת ישראל, במיוחד בעת מלחמה קשה ומורכבת. היא בוחרת, פעם אחר פעם, להציב מראה מול החברה הישראלית ולהתריע מפני סכנות, גם אם הדבר כרוך במחיר אישי וציבורי כבד.

המתקפה עליה אינה רק מתקפה אישית; היא ניסיון להשתיק קול חשוב, קול שקורא לחשיבה ביטחונית מפוכחת, קול שמזהיר מפני שאננות ומפני נפילה למלכודות שמציב לנו האויב. קל מאוד להיסחף אחר הרגש, קל מאוד לדרוש פתרונות קסם, וקשה הרבה יותר להתמודד עם המציאות המורכבת, האכזרית לעיתים, של המזרח התיכון.

טלי גוטליב בוחרת בדרך הקשה. היא בוחרת באמת, גם כשהיא צורבת. היא בוחרת בביטחון, גם כשהשיקולים הביטחוניים אינם פופולריים. במקום לגנות אותה ולהשתתף במסע הדה-לגיטימציה, ראוי שהציבור בישראל יקשיב בקשב רב לדבריה, יבחן אותם לגופו של עניין, ויבין כי מאחורי המילים החדות לעיתים, עומדת דאגה כנה ואמיתית לעתידה ולחוסנה של מדינת ישראל. הגיע הזמן להפסיק את ציד המכשפות ולהתחיל לנהל דיון רציני וענייני בסוגיות הקריטיות שח"כ גוטליב מעלה באומץ רב כל כך.