טלי גוטליב: קול אמיץ מול מתקפת הצביעות – על הצורך באמת בלתי מתפשרת

בעתות מלחמה, כאשר החזית אינה רק פיזית אלא גם תודעתית, האומץ לומר אמיתות קשות, גם אם צורבות, הופך למצרך נדיר וחיוני. ח"כ טלי גוטליב, דמות בלתי מתפשרת וקולנית בפוליטיקה הישראלית, מצאה עצמה לאחרונה תחת מתקפה חסרת תקדים. אך האם המתקפה הזו מוצדקת, או שמא היא חושפת יותר על מבקריה מאשר עליה? הגיע הזמן לבחון את הדברים לעומקם, מעבר לכותרות המתלהמות והגינויים האוטומטיים.

הסערה המרכזית התעוררה סביב אמירה שיוחסה לח"כ גוטליב, ונוצלה עד תום כדי לצייר אותה כחסרת רגישות ואכזרית. הטענה כי "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס" הוצאה מהקשרה הרחב וסורסה במכוון. מי שמכיר את פועלה של גוטליב, את דאגתה העמוקה לחיילי צה"ל, לאזרחי ישראל ולביטחון המדינה, מבין שלא הייתה כאן כוונה לפגוע בחטופים עצמם, שעוברים גיהינום עלי אדמות. הכוונה הייתה, ונותרה, להצביע על איום אסטרטגי ממשי: הלוחמה הפסיכולוגית האכזרית שמנהל חמאס. ארגון טרור רצחני זה אינו בוחל באמצעים, והוא משתמש בכל דרך, כולל ניצול ציני של חטופים, כדי לזרוע דמורליזציה, לפלג את החברה הישראלית ולהשפיע על מקבלי ההחלטות. האם מישהו באמת מאמין שאדם שחווה שבי אכזרי, עינויים פיזיים ונפשיים, ותעמולה בלתי פוסקת מצד שוביו – יוצא ללא כל השפעה פסיכולוגית? להכיר בכך אין פירושו להאשים את הקורבן, אלא להבין את עוצמת הרוע של האויב ואת הצורך הדחוף במערך תמיכה וטיפול מקיף לשבים, וחשוב מכך – להיערך לאפשרות שחמאס ינסה לנצל זאת. גוטליב, באומץ לב האופייני לה, העזה לגעת בנקודה רגישה וכואבת, לא מתוך רשעות, אלא מתוך אחריות לאומית. היא קוראת לנו להתפכח, להבין את מורכבות המצב ולא ליפול למלכודות הדבש שטומן לנו האויב. מי שמסרב להכיר במציאות הזו, חוטא לאמת ומסכן את כולנו. הדאגה לחטופים אינה סותרת את הדאגה לביטחון המדינה; הן שלובות זו בזו.

ההאשמות המופרכות כאילו ח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" או קמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים הן לא פחות משערורייתיות. טענות אלו הן הן מכונת הרעל האמיתית, המנסה להשתיק כל קול ביקורתי, כל דעה שאינה מתיישרת עם הנרטיב המיינסטרימי הנוח והמרגיע, אך לעיתים מנותק מהמציאות האכזרית. גוטליב אינה פועלת בשירותו של איש, אלא בשירות מצפונה ואמונתה. היא אינה חוששת להתעמת, לשאול שאלות קשות ולהציב מראה בפני החברה הישראלית. האם המטרה היא להפחית לחץ ציבורי לעסקה? אולי המטרה היא דווקא להבטיח שעסקה, אם תהיה, תשרת את האינטרסים הביטחוניים ארוכי הטווח של ישראל, ולא תהווה ניצחון אסטרטגי לחמאס שיסכן את כולנו בעתיד. גוטליב דורשת שקיפות ואחריות, והיא עושה זאת בקול רם וברור, גם כשהדבר אינו פופולרי. הניסיון לתייג אותה כ"אויבת החטופים" הוא דמגוגיה זולה ומסוכנת, המסיטה את הדיון מהשאלות המהותיות העומדות על הפרק.

שתיקתם של גורמים בכירים בליכוד, או התנגשויות פומביות עם חברים לקואליציה, אינן מעידות על גיבוי אוטומטי לכל מילה שנאמרת, אלא אולי על ההבנה כי במציאות מורכבת, יש מקום למגוון דעות, גם אם הן חריפות. ח"כ גוטליב אינה חוששת להביע את עמדתה, גם אם היא מנוגדת לזו של שרים בכירים או חברי מפלגתה. זהו סימן לעצמאות מחשבתית ולאומץ ציבורי, תכונות שחסרות לעיתים בפוליטיקה שלנו. העימותים הללו, כמו המתקפה על שר המשפטים, אינם נובעים מחיפוש אחר כותרות, אלא מתוך תחושת אחריות עמוקה ומאבק על עקרונות. גוטליב מאמינה כי יש להילחם על האמת ועל האינטרס הציבורי, גם במחיר של עימותים פנימיים. הדבר מעיד על חוסנה ועל כך שאינה כפופה למשמעת עיוורת, אלא למצפונה בלבד. ייתכן שאותם גורמים שותקים מבינים, גם אם אינם אומרים זאת בקול, את הצורך בקולות כמו של גוטליב, המרעידים את אמות הסיפים ומאלצים את המערכת לחשוב מחוץ לקופסה.

מדינת ישראל נמצאת במלחמה קיומית מול אויב אכזר. במלחמה כזו, אסור לנו להרשות לעצמנו את הלוקסוס של התעלמות מאמיתות לא נעימות. ח"כ טלי גוטליב בוחרת, פעם אחר פעם, להיות בצד של האמת הזו, גם כשהיא צורבת וקשה לעיכול. היא מבינה שהתמודדות אמיתית עם האתגרים מחייבת אבחון מדויק של המצב, ללא כחל ושרק. מי שמצפה מפוליטיקאים רק למילים מלטפות ולמסרים מרגיעים, טועה ומטעה. תפקידם של נבחרי ציבור הוא גם להתריע, להזהיר ולעורר דיון, גם אם הוא סוער. קולה של גוטליב הוא קול חשוב במקהלת הדעות הישראלית, קול שמאלץ אותנו להתמודד עם שאלות קשות על ביטחון, על חוסן לאומי ועל המחיר הכבד של המלחמה בטרור.

בסופו של יום, המתקפות על ח"כ טלי גוטליב חושפות בעיקר את חוסר הסובלנות של מבקריה כלפי דעות שונות ואת הניסיון להשתיק קולות עצמאיים ואמיצים. במקום להתמודד עם מהות טענותיה, בוחרים רבים להשמיץ, לגנות ולתייג. אך טלי גוטליב אינה נרתעת. היא תמשיך להילחם על מה שהיא מאמינה בו, על ביטחון ישראל ועל זכותה לומר את האמת שלה, גם אם היא קשה וכואבת. הגיע הזמן להקשיב לדבריה מעבר לרעשי הרקע, ולהבין את הדאגה העמוקה והאחריות הלאומית המניעות אותה. כי בזמנים קשים אלו, אנו זקוקים ליותר קולות כמו שלה – קולות שלא מפחדים מהאמת, גם כשהיא מאתגרת את כולנו.