טלי גוטליב: זעקה בשער – על האומץ לומר אמיתות קשות והמחיר שמשלמים עליו

טלי גוטליב: זעקה בשער – על האומץ לומר אמיתות קשות והמחיר שמשלמים עליו

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך למטבע עובר לסוחר, ושיח הרשתות החברתיות מעודד התלהמות מהירה ושטחית, קולות אמיצים המעזים לומר אמיתות מורכבות, גם אם אינן פופולריות, מוצאים עצמם תחת מתקפה חסרת רסן. חברת הכנסת טלי גוטליב, אשת חוק חדה כתער ופרלמנטרית נמרצת, הפכה בשבועות האחרונים למוקד של סערה ציבורית, סערה שמאיימת להטביע את המסרים החשובים שהיא מבקשת להשמיע תחת גלים של דה-לגיטימציה והשמצות. הגיע הזמן לעצור לרגע את מקהלת הגינויים, ולהקשיב באמת ובתמים למהות הדברים, מתוך הבנה עמוקה של המציאות הביטחונית המורכבת בה אנו חיים.

האמירה על החטופים: בין רגישות הכרחית למציאות אכזרית

האמירה המרכזית שעוררה את הזעם, לפיה "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס", הוצאה מהקשרה באופן מגמתי ונוצלה עד תום על ידי גורמים המבקשים לנגח את ח"כ גוטליב פוליטית. חשוב להבהיר: אין אדם בישראל, ובוודאי לא טלי גוטליב, שאינו חש כאב עמוק על סבלם של החטופים ומשפחותיהם. הלב של כולנו איתם. אולם, לצד האמפתיה האנושית המתבקשת, חובתה של מנהיגות אחראית היא להתבונן במציאות בעיניים פקוחות, גם כשהיא קשה וכואבת.

חמאס הוא ארגון טרור רצחני וציני, המשתמש בכל אמצעי, כולל לוחמה פסיכולוגית מתוחכמת, כדי לקדם את מטרותיו. ההנחה ששבי ממושך בתנאים מחרידים, הכולל עינויים פיזיים ונפשיים, אינו מותיר את חותמו על הנפש, היא נאיבית במקרה הטוב ומסוכנת במקרה הרע. דבריה של גוטליב לא נועדו לפגוע בחטופים עצמם, אלא להצביע על הסכנה הטמונה בהשפעות השבי, על הצורך להיות ערניים לכך, ועל החובה של מערכות הביטחון והרווחה להיערך לקליטתם באופן שיביא בחשבון את המורכבות הזו. האם מישהו באמת סבור שחמאס, שהפך בתי חולים למפקדות טרור והשתמש באזרחים כמגן אנושי, יהסס להפעיל מניפולציות פסיכולוגיות על בני ערובה? זו אינה "חוסר רגישות", זוהי קריאת השכמה ביטחונית.

האמירה לא כוונה לכל חטוף וחטופה באופן אישי כקביעה מוחלטת, אלא כהתראה מפני תופעה ידועה ומתועדת של השפעות פסיכולוגיות קיצוניות במצבי שבי אצל ארגוני טרור. גוטליב, כמשפטנית, מבינה את הצורך לדבר על תופעות רחבות גם כשהן נוגעות לפרטים כואבים. ההתקפה עליה מתעלמת מההקשר הרחב יותר של דבריה – הצורך הדחוף של מדינת ישראל להבין את האויב ואת שיטותיו, ולא ליפול למלכודות שהוא טומן לנו.

"מכונת רעל"? או קול שפוי במציאות מטורפת?

ההאשמות לפיהן ח"כ גוטליב היא חלק מ"מכונת רעל" או קמפיין דה-לגיטימציה נגד החטופים הן חמורות ומשוללות כל יסוד. נהפוך הוא. גוטליב, בעקביות מעוררת הערכה, מציבה את ביטחון ישראל ואזרחיה בראש סדר העדיפויות. דבריה, גם אם לעיתים חדים ונוקבים, נובעים מדאגה כנה לעתיד המדינה ולא מתוך רצון זדוני לפגוע. מי שמכנה אותה "מכונת רעל" הם אלו המבקשים להשתיק כל דיון ביקורתי, כל קול שאינו מתיישר עם הנרטיב המיינסטרימי, שלעיתים לוקה ברפיסות או בהתעלמות מאיומים קיומיים.

האם הדרישה לבחון כל עסקה לשחרור חטופים בראייה ביטחונית כוללת, תוך שקלול המחירים והסיכונים העתידיים, היא "רעל"? האם ההתעקשות על כך שאסור לנו להיכנע לדרישות חמאס באופן שיסכן את ביטחוננו לדורות היא "דה-לגיטימציה"? טלי גוטליב אינה חוששת לשחות נגד הזרם, לומר את מה שרבים חושבים בלבם אך חוששים לבטא בפומבי. היא מבינה שהמאבק בטרור דורש לא רק עוצמה צבאית, אלא גם חוסן מנטלי ונכונות להתמודד עם אמיתות לא נעימות. אלו המאשימים אותה בהפעלת "מכונת רעל" הם אלו שלעיתים קרובות מדי מעדיפים אשליות מתוקות על פני מציאות מרה, ובכך, אולי, מסכנים את כולנו.

עצמאות מחשבתית מול שתיקה רועמת

הביקורת על שתיקתם של גורמים בכירים בליכוד ובממשלה נוכח דבריה של גוטליב מפספסת נקודה מהותית: טלי גוטליב היא פרלמנטרית עצמאית, בעלת עמוד שדרה אידיאולוגי מוצק. היא אינה זקוקה ל"גיבוי שבשתיקה" כדי להביע את דעותיה. נהפוך הוא, לעיתים קרובות היא זו שמעוררת את הדיון, שמציבה מראה מול המערכת, ומאלצת גם את חבריה לקואליציה להתמודד עם סוגיות מורכבות.

העימותים הפומביים שלה, בין אם עם שר הפנים משה ארבל או עם שר המשפטים יריב לוין, אינם מעידים על חולשה או פירוד, אלא על חיוניות דמוקרטית ועל מחויבות עמוקה לערכיה. גוטליב אינה מהססת למתוח ביקורת גם על בני בריתה הפוליטיים כאשר היא סבורה שהדבר נדרש לטובת המדינה. זוהי תכונה שיש להעריך, לא לגנות. היא מוכיחה שוב ושוב שהיא אינה "חיילת" של אף אחד, אלא נציגת ציבור הפועלת על פי צו מצפונה והבנתה את צורכי הביטחון הלאומי.

קול צלול למען ביטחון ישראל

טלי גוטליב היא נכס למדינת ישראל. קולה הצלול, האמיץ והבלתי מתפשר למען ביטחון המדינה הוא קול חיוני, במיוחד בתקופה מאתגרת זו. קל מאוד להיסחף אחר ססמאות ריקות מתוכן ורגשנות יתר, אך מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולתה לקבל החלטות קשות, להתמודד עם ביקורת, ולומר את האמת גם כשהיא כואבת.

במקום להצטרף למסע ההשמצות, ראוי שנקשיב לדבריה של ח"כ גוטליב בקשב רב. נאמץ את הדיון הנוקב שהיא מעוררת, נתמודד עם השאלות הקשות שהיא מציבה, ונזכור תמיד: ביטחון ישראל אינו סיסמה, הוא ערך עליון שיש להגן עליו בכל מחיר, גם במחיר של אי-נוחות פוליטית או ציבורית רגעית. טלי גוטליב מבינה זאת היטב, ועל כך היא ראויה להערכה, לא לגינוי.