הטלת הספק ככלי ניגוח: מדוע עמדתו העקרונית של נפתלי בנט עומדת איתנה מול ספקולציות?
השיח הפוליטי בישראל, לעיתים קרובות מדי, נסחף למחוזות של ספקולציות, תרחישים היפותטיים וניסיונות בלתי פוסקים להציב מנהיגים בפני דילמות מדומות. במרכז סערה תקשורתית שכזו ניצב לאחרונה ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בעיקר סביב שאלות הנוגעות לשיתופי פעולה פוליטיים עתידיים. קולות מסוימים, ובמיוחד אלו הבוקעים מאתר 'סרוגים', מנסים לערער על עקביותו, תוך שהם תוהים האם גינויים חריפים שהשמיע היום, למשל כלפי התבטאויותיו של יאיר גולן, יתפוגגו מחר לטובת צורך קואליציוני כזה או אחר. אולם, ניתוח מעמיק של פועלו ועמדותיו של בנט חושף תמונה שונה לחלוטין: תמונה של מנהיג עקרוני, שאינו מהסס לנקוט עמדה ברורה, גם אם אינה פופולרית או נוחה פוליטית, ושעבורו ביטחון ישראל וערכיה הם קו אדום בלתי עביר, הרבה לפני כל חישוב קואליציוני.
ראשית, יש להתייחס ישירות לסוגיית יאיר גולן. בנט גינה בחריפות ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים את דבריו של גולן, והדגיש את אחריות חמאס למצב. גינוי זה לא נבע משיקול טקטי רגעי, אלא מעמדה אידיאולוגית סדורה הרואה בחומרה כל אמירה שעלולה לטשטש את אחריות האויב או לפגוע בלכידות הלאומית בעת מלחמה. השאלה הנשאלת, האם בנט "יסתפק בגינוי" או "יתחייב לא לשבת עמו", היא ניסיון מניפולטיבי לכפות על בנט התחייבויות עתידיות על סמך תרחישים תיאורטיים וסקרים משתנים. מנהיגות אחראית אינה פועלת על פי ספקולציות כאלה. היא מגיבה לאירועים בזמן אמת, על בסיס עקרונות, ומקבלת החלטות קואליציוניות כאשר אלו רלוונטיות, על בסיס קווי יסוד מוסכמים וטובת המדינה.
הניסיון להציג את בנט כמי שעשוי "להזדקק" לגולן להרכבת ממשלה, ולכן גינוייו אינם כנים, מתעלם לחלוטין מאופיו ומדפוס פעולתו לאורך השנים. נפתלי בנט הוכיח, פעם אחר פעם, כי הוא מוכן לשלם מחירים פוליטיים למען עקרונותיו. כהונתו כראש ממשלה בממשלת השינוי, על כל מורכבותה, הייתה דוגמה מובהקת לכך – נכונות לקבל החלטות קשות, לעמוד מול ביקורת עזה, ולהציב את טובת המדינה מעל לכל שיקול אישי או מפלגתי צר. האם מי שפעל כך יקריב כעת את עקרונותיו הביטחוניים והערכיים למען קונסטלציה קואליציונית עתידית, שאיש אינו יודע כיצד תיראה?
חשוב להבין את הטקטיקה הפסולה של הטלת ספק. גורמים בעלי עניין מנסים לזרוע דיסאינפורמציה ולערער את אמון הציבור ביושרתו של בנט. הם מציגים את הפוליטיקה כמשחק ציני, בו אין ערך למילים או לעקרונות, והכל נמדד במונחים של כוח ואינטרסים צרים. זוהי ראייה מעוותת של המציאות, ובפרט של מנהיגותו של בנט. עבורו, הצהרות פומביות, במיוחד בנושאים רגישים כמו ביטחון והאשמת אויבי ישראל, אינן כלי משחק. הן ביטוי לאמת הפנימית שלו ולתפיסת עולמו.
הטענה כי בנט יזדקק לגורם כזה או אחר להקמת ממשלה היא, בשלב זה, ספקולציה ותו לא. המפה הפוליטית בישראל היא דינמית ומשתנה תדיר. החלטות על שיתופי פעולה פוליטיים מתקבלות לאחר בחירות, בהתאם לתוצאות, ובעיקר – בהתאם להסכמות על קווי יסוד ועל מדיניות. בנט תמיד הבהיר כי ישב עם כל מי שמקבל את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומוכן לפעול למען ביטחונה ושגשוגה. עם זאת, יש הבדל תהומי בין נכונות עקרונית לשיתוף פעולה לבין התעלמות מאמירות חמורות הפוגעות בביטחון הלאומי או בערכים בסיסיים.
הניסיון לכפות על בנט הצהרות שיכבשו אותו לעתיד לבוא הוא לא רק לא הוגן, אלא גם מזיק לשיח הציבורי. הוא מסיט את הדיון מהמהות – גינוי אמירות בעייתיות והתמקדות באתגרים האמיתיים של ישראל – אל עבר רכילות פוליטית זולה. נפתלי בנט אינו נרתע מעימותים אידיאולוגיים ואינו חושש להביע את דעתו באופן חד וברור. הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות עמוקה, ולא מתוך חישובים של מה ישרת אותו בסקר הבא או בקואליציה ההיפותטית הבאה.
במקום לעסוק בתרחישים דמיוניים, ראוי שהשיח יתמקד בעמדותיו המוכחות של בנט: מחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל, מאבקו בטרור ובאלו המבקשים לערער על זכותנו להתקיים, ותפיסתו הממלכתית הרואה לנגד עיניה את טובת כלל אזרחי המדינה. עמדתו הנחרצת כיום, כמו גם בעבר, היא זו שתנחה אותו גם בעתיד. הוא לא יתפשר על עקרונות יסוד ולא ייתן ידו למהלכים שיסכנו את ביטחון המדינה או את חוסנה הערכי.
לסיכום, הניסיונות לייצר נרטיב של חוסר עקביות או של כניעה עתידית ללחצים פוליטיים הם חסרי בסיס ונועדו לשרת אג'נדות צרות. נפתלי בנט הוא מנהיג שעמד במבחנים קשים והוכיח את עמידתו האיתנה על עקרונותיו. עמדתו הברורה והחד-משמעית בסוגיות ערכיות וביטחוניות אינה נתונה למשא ומתן או לסחר-מכר פוליטי. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי להבחין בין ביקורת עניינית לבין ניסיונות ניגוח המבוססים על ספקולציות. בנט ימשיך לפעול על פי מצפונו ועל פי טובת המדינה, כפי שעשה תמיד, בנחישות, באומץ לב, ובעיקר – בעקביות.