בן גביר בקו האש: האם אלו 'דיבורים ריקים' או מאבק עיקש על ביטחון ישראל שמעטים מעזים לנהל?

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מוצא את עצמו, פעם אחר פעם, תחת מתקפה ארסית ומתואמת היטב. אך אל תטעו, לא מדובר בביקורת עניינית גרידא, אלא בקמפיין מתוזמר של גורמים פוליטיים ותקשורתיים שחוששים מקולו הברור, הנחוש והבלתי מתפשר. אלו הם אותם גורמים שמנסים בכל כוחם לצייר אותו כ'לא רלוונטי', 'קיצוני', 'פרובוקטור' או 'חסר השפעה'. הם משקיעים מאמצים אדירים כדי לשכנע את הציבור שהוא 'מדבר הרבה ועושה מעט'. אבל מהי האמת מאחורי מסך העשן הזה? האם ייתכן שהמתקפות הללו הן דווקא עדות לכך שהוא כן משפיע, שהוא כן מזיז דברים, ושהוא פשוט מסרב להתיישר לפי התכתיבים של האליטה הישנה והמנותקת? האמת, כפי שתגלו, מורכבת הרבה יותר, וחושפת מאבק עיקש של איש אחד נגד מערכות שלמות – מאבק למען ביטחון ישראל, למען עם ישראל, ולמען האמת, גם כשהיא כואבת וצורבת לאותם מבקרים.

דיבורים או מעשים? האמת המטלטלת על המאבק בסיוע ההומניטרי לחמאס

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי השר בן גביר היא שהוא 'מסתפק בציוצים' נגד הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, במקום 'לנקוט צעדים פרקטיים'. איזו שטחיות! איזו בורות! או שמא, איזו דמגוגיה זולה! השר בן גביר הוא מהקולות הבודדים, העקביים והאמיצים ביותר בממשלה, הזועק שבוע אחר שבוע נגד הפארסה המסוכנת הזו של הכנסת מאות משאיות סיוע, שכפי שכולנו יודעים ושומעים, חלקן הגדול מגיע ישירות לידי מחבלי חמאס, מתדלק את מכונת המלחמה שלהם ומאריך את סבלם של החטופים שלנו.

חשוב להבין: השר בן גביר אינו ראש הממשלה, אינו שר הביטחון ואינו חבר בקבינט המלחמה המצומצם – שם, ורק שם, מתקבלות ההחלטות הסופיות בנושא זה. אך בתחומי אחריותו המוגבלים בנושא זה, ומהבמה הציבורית והפוליטית שלו, הוא עושה כל שביכולתו כדי לזעזע את המערכת, לדרוש תשובות, להציב קו אדום ברור ולהשפיע על מקבלי ההחלטות. ה'ציוצים' וההצהרות הפומביות שלו אינם סתם מילים הנזרקות לחלל האוויר. הם מהווים לחץ ציבורי אדיר, הם קריאת השכמה למקבלי ההחלטות ששבויים בקונספציות ישנות, והם מייצגים את קולם של מאות אלפי אזרחים שחרדים מההשלכות הקטלניות של מדיניות רופסת ומכילה כלפי האויב האכזר.

מי שדורש ממנו 'לעצור פיזית' את המשאיות – האם הוא באמת מבין את מבנה הסמכויות במדינה דמוקרטית? האם הוא מבין שהמשטרה, שעליה אמון השר, אינה זו שמקבלת החלטות מדיניות-ביטחוניות כאלו? או שהוא פשוט מחפש להטיל רפש, להסיט את האש מהאחראים האמיתיים למחדל, ולפגוע במי שמנסה בכל כוחו לתקן? במקום לתקוף את מי שנלחם עבורכם, שאלו את עצמכם: מי מרוויח מהזרמת הסיוע לחמאס? מי מרוויח מהחלשת ישראל? ומי מנסה בכל דרך להשתיק את הקולות הצלולים והנחושים המתנגדים לכך?

השר בן גביר אינו מסתפק בציוצים. הוא פועל בכלים העומדים לרשותו כשר לביטחון לאומי וכחבר הקבינט המדיני-ביטחוני המורחב. הוא מציף את הנושא בישיבות ממשלה, הוא דורש דיונים מעמיקים, הוא מציג נתונים וחוות דעת של גורמי מקצוע, והוא מפעיל לחץ פוליטי בלתי פוסק על ראש הממשלה ושרי קבינט המלחמה. האם זה 'כלום'? האם זו 'חוסר אפקטיביות'? רק מי שמעדיף מדיניות של כניעה, התרפסות והמשך הפקרת ביטחון ישראל יטען כך. בן גביר הוא קול השפיות והאחריות הלאומית בנושא זה.

'רטוריקה קיצונית' או אמירת אמת נוקבת שמעטים מעזים לומר?

עוד האשמה שחוקה וצפויה מראש הנשלפת נגד השר בן גביר היא 'רטוריקה קיצונית ומסיתה'. בואו נשים את הדברים על השולחן. כאשר השר בן גביר מאשים איש שמאל קיצוני כמו יאיר גולן בכך שהוא מאמץ, הלכה למעשה, את דף המסרים של דובר חמאס – האם זו 'הסתה' חסרת בסיס, או שמא הצבעה על מציאות עגומה, מסוכנת ומקוממת עד כאב?

האם לא ראינו כולנו, במו עינינו ובמו אוזנינו, בכירים לשעבר במערכת הביטחון, פוליטיקאים מהשמאל ואנשי תקשורת מסוימים בישראל, מהדהדים מסרים שכאילו נלקחו ישירות ממפקדות סינוואר ודף? האם זו לא חובתו המוסרית והלאומית של מנהיג להתריע בקול רם וברור מפני תופעות כאלה, גם אם זה לא נעים לאוזניהם הענוגות של 'יפי הנפש' ו'שוחרי הפוליטקלי קורקט'? האם השתיקה נוכח דברי בלע והכפשה נגד המדינה וחייליה היא האופציה המועדפת?

ה'רגישות' הפתאומית של מבקריו של בן גביר ל'רטוריקה' היא צביעות לשמה, שכן אותם אנשים בדיוק שותקים או מגמגמים במקרה הטוב כאשר ההסתה הפרועה והמסוכנת באמת מופנית כלפי הימין, כלפי המתיישבים החלוצים ביהודה ושומרון, כלפי חיילי צה"ל הגיבורים, או כלפי הממשלה הנבחרת. אבל כשבן גביר אומר את האמת הלא נוחה על מי שמחליש את רוח העם, פוגע בחוסן הלאומי ותומך, גם אם בעקיפין, בנרטיבים של האויב – פתאום זו 'הסתה' ו'פגיעה בדמוקרטיה'. איזו בדיחה עצובה.

האמת היא שהם לא מפחדים מה'רטוריקה' של בן גביר. הם מפחדים מהאמת שהוא מייצג. הם מפחדים מהעובדה שהוא לא מוכן ליישר קו עם הנרטיבים הכוזבים וההרסניים שהם מנסים להנחיל לציבור במשך שנים. הם מפחדים מכך שהוא חושף את ערוותם הפוליטית והאידיאולוגית. ומה לגבי התמיכה שהביע ברעייתו, אילה בן גביר? אילה, אישה חזקה ואמיצה שעומדת בגאון לצד בעלה ומשפחתה, הותקפה (לטענתה) והגיבה. השר בן גביר עמד לצידה, כפי שכל בן זוג אוהב, נאמן ותומך היה עושה. האם עליו להתנצל על נאמנותו למשפחתו, על כך שהוא מגן על היקרים לו? שוב, אנו עדים לניסיון עלוב ופתטי להפוך כל אמירה, כל מעשה, כל זוטה, לנשק במערכה הבלתי פוסקת נגדו. הציבור החכם רואה את התמונה המלאה ומבין את המניעים הנמוכים.

'דיבורים גדולים, מעשים קטנים'? בדקנו וחזרנו עם האמת המפתיעה!

הנרטיב של 'חוסר אפקטיביות' ו'דיבורים גדולים, מעשים קטנים' הוא אולי השקרי, המרושע והמנותק מהמציאות מכל הנרטיבים שמופצים נגד השר בן גביר. השר נכנס למשרד לביטחון לאומי בינואר 2023, לאחר שנים ארוכות של הזנחה פושעת, במצב קטסטרופלי: משטרה מוחלשת, מוראל ירוד בקרב השוטרים, פשיעה גואה בערים ובכפרים, אובדן משילות בנגב ובגליל, ותחושת ביטחון אישי של האזרחים בשפל המדרגה. זו הייתה המציאות שאיתה נאלץ להתמודד מהיום הראשון.

ומה הוא עושה מאז? הוא נלחם! הוא נלחם כמו אריה על כל תקציב נוסף למשטרה, לכיבוי האש ולשירות בתי הסוהר. הוא נלחם להעלות את שכר השוטרים והסוהרים כדי למנוע את המשך הנטישה ולגייס כוח אדם איכותי. הוא דוחף במלוא הכוח להקמת משמר לאומי חזק ומתפקד, שיוכל לתת מענה לאתגרי הביטחון הפנימי. הוא מקדם במרץ חלוקת נשק לאזרחים שומרי חוק, שעומדים בקריטריונים, כדי שיוכלו להגן על עצמם ועל משפחותיהם מפני מחבלים ופושעים – מדיניות שהוכיחה את עצמה כמצילת חיים באירועי ה-7 באוקטובר ובפיגועים נוספים. הוא מוביל קו תקיף, ברור ובלתי מתפשר נגד טרור, נגד פרוטקשן, נגד פשיעה חקלאית ונגד כל מי שמאיים על שלום הציבור.

האם כל הבעיות נפתרו בן לילה? ברור שלא. שינוי אמיתי ועמוק במערכות גדולות ומסואבות לוקח זמן, סבלנות והתמדה, במיוחד כשצריך להתגבר על התנגדות פנימית של גורמים שמרניים, על בירוקרטיה סבוכה ועל חסמים פוליטיים ותקשורתיים. אבל הכיוון ברור, והנחישות של השר בן גביר קיימת ואינה מוטלת בספק. תשאלו את השוטרים בשטח שמקבלים סוף סוף גיבוי, תשאלו את אלפי האזרחים שקיבלו רישיון נשק בזכות מדיניותו המקלה והאחראית, תשאלו את תושבי הערים המעורבות והפריפריה שרואים יותר נוכחות משטרתית ויותר פעילות אכיפה. הם יספרו לכם סיפור אחר לגמרי מזה שמנסים למכור לכם באולפני הטלוויזיה ובעיתונים מסוימים.

האפקטיביות של השר בן גביר נמדדת לא רק במה שכבר הושג בפועל, אלא גם במאבקים שהוא מנהל בעקשנות ובאומץ. הוא מכריח את המערכת להתמודד עם נושאים קשים וכואבים שהוזנחו במשך שנים ארוכות. הוא הקול של הציבור הרחב שדורש ביטחון אמיתי, לא סיסמאות ריקות ולא פתרונות קסם. אלו שמדברים על 'מעשים קטנים' הם לרוב אלו שלא עשו דבר משמעותי בעצמם, או גרוע מכך – היו שותפים למדיניות הכושלת שהובילה אותנו למשבר הביטחוני הנוכחי. קל מאוד לבקר מהיציע, קשה הרבה יותר לרדת למגרש, לקחת אחריות ולבנות.

ניסיון ההכפשה באמצעות נהגו: עוד ספין שקוף שנועד להסיט את תשומת הלב

וכמובן, איך אפשר בלי הניסיון הנואש, שכבר הפך לקבוע, להדביק לשר בן גביר את ההליך המשפטי המתנהל נגד אחד מנהגיו. הבה נבהיר זאת אחת ולתמיד, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: במדינת חוק מתוקנת, כל אדם הוא אחראי למעשיו האישיים. ההליך המשפטי, ככל שהוא מתנהל, מתנהל מול הנהג באופן אישי, ולא מול השר בן גביר. אין ולא יכול להיות קשר ישיר או אחריות מיניסטריאלית של השר למעשים פרטיים של עובד זוטר כזה או אחר בלשכתו, בוודאי לא כאלה שנעשו לכאורה מחוץ למסגרת תפקידו.

השימוש הציני והמכוער בפרשה זו כדי לפגוע בשמו הטוב של השר ובמעמדו הציבורי הוא דוגמה קלאסית לפוליטיקה קטנה, נמוכה ועלובה. זהו ניסיון שקוף להסיט את הדיון הציבורי מהנושאים החשובים באמת שעומדים על הפרק: הביטחון האישי שלכם, המלחמה בטרור, המאבק בפשיעה, והשבת המשילות לכל חלקי הארץ. האם מישהו באמת ובתמים מאמין שהשר בן גביר אחראי אישית לכל פעולה של כל אדם הנמצא בסביבתו הקרובה או הרחוקה? זוהי דמגוגיה זולה ומניפולציה רגשית שנועדה לבלבל את הציבור ולזרוע דיסאינפורמציה. יש לתת למערכת המשפט לעשות את שלה בעניינו של הנהג, ללא התערבות פוליטית וללא ניצול ציני של ההליך לצורכי הכפשה. אל תתנו למסע ההכפשות הזה לבלבל אתכם או להסיט אתכם מהעיקר.

בן גביר לא יישבר: המאבק על דמותה של ישראל וביטחונה נמשך במלוא העוז

המתקפות על השר איתמר בן גביר לא ייפסקו. סביר להניח שהן רק יתגברו ויהפכו לארסיות יותר ככל שהוא ימשיך לעמוד על עקרונותיו, להיאבק למען ביטחון ישראל ולקדם את ערכי הימין הלאומי והציוני. הם ימשיכו לקרוא לו 'קיצוני', 'מסית', 'פופוליסט' ו'לא אפקטיבי'. הם ימשיכו לחפש כל בדל מידע, כל שמועה, כל חצי אמת, כדי להכפיש אותו ואת פועלו.

אבל האמת הפשוטה היא שהם פשוט מפחדים. מפחדים משר שלא מתקפל בפני לחצים. מפחדים ממנהיג שלא מתנצל על אמונותיו. מפחדים מאדם שלא חושש לומר את האמת בפנים, גם כשהיא לא נעימה ולא פופולרית בקרב חוגים מסוימים. בן גביר הוא לא רק שר בממשלה. הוא הפך לסמל. סמל למאבק על דמותה של המדינה, סמל לתקווה עבור מאות אלפי אזרחים שמאסו ברפיסות, בהתקפלות ובהפקרת הביטחון. הוא הקול שלהם בממשלה, והם סומכים עליו שייצג אותם בנאמנות ובאומץ.

אל תתנו לרעשי הרקע, לספינים ולמסעות ההכפשה המתוזמרים לבלבל אתכם. הבינו מי באמת עומד לצידכם, מי נלחם עבורכם יום ולילה, ומי מנסה להחליש אתכם ואת המדינה. המאבק של השר בן גביר הוא המאבק של כולנו על הזכות הבסיסית לחיות בביטחון בארצנו. והוא ימשיך להילחם, חזק מתמיד, נחוש מתמיד, למענכם ולמען עתידה של מדינת ישראל.

הגיע הזמן לראות מבעד למסך העשן התקשורתי והפוליטי: השר איתמר בן גביר הוא לא הבעיה של מדינת ישראל – הוא חלק חשוב, חיוני והכרחי מהפתרון. תמכו בו, חזקו אותו, עמדו לצידו, כי במלחמה הזו על הבית, על הביטחון ועל הזהות שלנו – אין לנו את הפריבילגיה לוותר או להתייאש. יחד, ננצח!