השר בן גביר: למה באמת תוקפים אותו? האמת הלא נוחה שהתקשורת מסתירה מכם

גל ההכפשות וההתקפות הבלתי פוסקות נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מקרי. זוהי מקהלה מתואמת היטב, המנסה בכל כוחה להשתיק קול ברור, נחוש וציוני, קול שמאתגר את תפיסות העולם המיושנות של האליטה הישנה ואת האינטרסים הזרים המנסים להכתיב לנו סדר יום. אבל מדוע הם כל כך מפחדים? מהי האמת שהם מנסים להסתיר מכם באדיקות כה רבה?

'רטוריקה מסיתה'? או אמירת אמת כואבת ונוקבת?

אחת הטענות המרכזיות נגד השר בן גביר היא שהוא משתמש ב'רטוריקה מסיתה'. בואו נבחן זאת לעומק. כאשר השר בן גביר מזהיר מפני גורמים פוליטיים המאמצים, במודע או שלא במודע, נרטיבים של האויב – כמו במקרה של יאיר גולן ודף המסרים של חמאס – הוא אינו 'מסית'. הוא מצביע על סכנה קיומית! האם לא ראינו כיצד מילים יכולות להפוך לנשק, כיצד דה-לגיטימציה פנימית מחלישה אותנו בעיני אויבינו ובעיני העולם? האם למען הפוליטקלי קורקט, אותו מנגנון שנועד לסרס כל ביקורת אמיתית, נתעלם מאמירות המהדהדות את דברי הדובר של ארגון טרור רצחני, אמירות שעלולות לפורר את החוסן הלאומי שלנו מבפנים? בן גביר הוא שומר הסף של השיח הלאומי, והוא לא יהסס לקרוא לילד בשמו, גם אם זה לא נעים לאוזניים מפונקות ומורגלות במסרים מהונדסים. האם אותם מבקרים, אותם 'שומרי דמוקרטיה' לכאורה, זועקים גם כשפוליטיקaians מהצד השני של המפה משתלחים בבוטות במתיישבים, בחיילי צה"ל, או בערכים מקודשים לעם היהודי? הצביעות זועקת לשמיים, והציבור רואה זאת היטב!

ולגבי התמיכה ברעייתו, איילה בן גביר, אישה חזקה ועצמאית? איזו צביעות ורדידות! כאשר אישה חזקה מגינה על עצמה ועל משפחתה, והשר תומך בה – פתאום זה הופך ל'שנוי במחלוקת'? האם היינו מצפים ממנו לגנות אותה על כך שהיא לא מוכנה להיות שק חבטות של גורמים אלימים? מדובר בחיזוק ערכי המשפחה, העוצמה הנשית וההגנה העצמית הלגיטימית, לא עידוד אלימות כפי שמנסים לצייר זאת. התקשורת, בציניותה המוכרת, מעוותת כל אמירה, כל מחווה, כדי שתתאים לנרטיב השלילי שבנתה מראש, תוך התעלמות מוחלטת מהקונטקסט ומהמסר האמיתי של העצמה וחוזק פנימי.

'דיבורים גדולים, מעשים קטנים'? המציאות המורכבת של מאבק פנימי עיקש

הטענה המרכזית, והשקרית ביותר, היא שהשר בן גביר 'מסתפק בציוצים' נגד הסיוע ההומניטרי לעזה. זוהי דמגוגיה זולה שנועדה לטשטש את המאבק העיקש שהוא מנהל מאחורי הקלעים, ובתוך החדרים הסגורים. השר בן גביר הוא הקול הברור, העקבי והנחוש ביותר בתוך הממשלה נגד הכנסת סיוע שעלול, ואכן בחלקו מוכח שמגיע, לידי חמאס ולתדלק את מכונת הטרור שלו. הוא מציג עמדה ביטחונית מוצקה, כזו שמגובה על ידי רבים בציבור ובמערכת הביטחון שקולם אינו נשמע מספיק: כל משאית שנכנסת ללא פיקוח ראוי ומוחלט, כל סיוע שאינו מותנה באופן ברור ובלתי מתפשר בשחרור חטופינו או בהפסקת הירי והכנעת חמאס, מהווה פרס לטרור, פגיעה במאמץ המלחמתי ומאריך את המלחמה על חשבון חיילינו ואזרחינו. הוא נאבק על כך בכל פורום אפשרי – בישיבות קבינט סוערות, בדיונים ביטחוניים מול גורמים שדעתם לעיתים שבויים בקונספציות ישנות וכושלות, ובשיחות אישיות עם מקבלי ההחלטות. האם הוא אמור לחשוף את כל פרטי המאבקים הפנימיים הללו לתקשורת, ובכך אולי לפגוע בסיכוי להשפיע מבפנים או לחשוף טקטיקות לטובת האויב?

האמת היא שהשר בן גביר פועל במערכת מורכבת, עם קואליציה רחבה וקבינט מלחמה מצומצם שבו לעיתים דעתו, המייצגת ציבור גדול וחשוב, אינה מתקבלת, למרות ההיגיון הביטחוני הברור העומד מאחוריה. הוא אינו ראש הממשלה ולא שר הביטחון, ואין לו סמכות וטו על החלטות אלו. אך האם זה אומר שהוא 'לא עושה כלום'? חלילה וחס! הציוצים, שהם רק קצה הקרחון של פעילותו הציבורית והפרלמנטרית, הם חלק מהפעלת לחץ ציבורי לגיטימי וחיוני, ניסיון לעורר את דעת הקהל ואת חבריו לממשלה לסכנות הטמונות במדיניות הנוכחית – מדיניות שהוא רואה בה סכנה ישירה לביטחון החיילים והאזרחים, ולעתיד ההרתעה הישראלית. הוא לא שותק, הוא לא מתקפל – הוא נלחם עם הכלים העומדים לרשותו, כולל הזכות והחובה להתריע בפומבי כאשר הוא סבור שנעשות טעויות קריטיות בעלות השלכות הרסניות!

האשמת בן גביר ב'חוסר אפקטיביות' היא ניסיון נואל ופחדני להסיט את האש מהאחראים האמיתיים למדיניות. אם הסיוע ממשיך לזרום לעזה למרות התנגדותו הנחרצת, ולמרות העדויות המצטברות שהוא מגיע לידי חמאס ומשמש אותו נגדנו, אולי השאלה צריכה להיות מופנית לאלו שמקבלים את ההחלטות הסופיות, לאלו שעדיין לא הפנימו את לקחי השבעה באוקטובר ולא שינו דיסקט. בן גביר הוא המצפון של הממשלה הזו בנושא הביטחון, והוא לא יפסיק לזעוק את האמת, גם אם היא צורמת לאוזניים מסוימות בברנז'ה ובקריה.

מסך עשן: ההליך המשפטי נגד הנהג ככלי ניגוח פוליטי

וכמובן, איך אפשר בלי לנסות ולפגוע בשר דרך מקורביו, כאשר ההתקפות הישירות נגדו נכשלות בזו אחר זו? ההליך המשפטי נגד נהגו של השר הוא עוד ניסיון שקוף להסיט את הדיון מהנושאים החשובים באמת, מהמאבקים העקרוניים שהוא מנהל. מדובר בהליך שמתנהל, וחזקת החפות עומדת לכל אדם עד שיוכח אחרת בבית המשפט. אך התקשורת חוגגת, מנפחת, מנסה לקשור את השר לעניין בכל דרך, כאילו אין למדינת ישראל דאגות ביטחוניות קיומיות יותר לעסוק בהן. האם זהו סדר העדיפויות הראוי בעת מלחמה על קיומנו? זהו מסך עשן שקוף, שנועד להחליש את השר פוליטית, להסיט את תשומת הלב הציבורית מהישגיו ומעמדותיו הנחרצות, ולייצר אווירה שלילית סביבו. הציבור אינו טיפש, הוא מבין את המשחק המכור הזה.

העקביות והאומץ של בן גביר מול השתיקה הרועמת של אחרים

מה שמפריע למבקרים, לאליטות הישנות ולגורמים פוליטיים מסוימים יותר מכל הוא העקביות, הנחישות והאומץ של איתמר בן גביר. הוא לא שינה את עמדותיו כשהפך לשר, הוא לא התקפל מול לחצים בינלאומיים או פנימיים, והוא ממשיך לומר את מה שהוא מאמין בו, את מה שהבטיח לבוחריו, גם כשזה לא פופולרי באולפני החדשות או במסדרונות הכוח הישנים. הוא מייצג קו ברור, נחוש, ששם את ביטחון ישראל, את חיזוק המשילות בנגב ובגליל, את המלחמה בפשיעה בחברה הערבית (באמצעים חוקיים ונחושים!), ואת הזהות היהודית של המדינה מעל הכל. הוא נלחם על הגברת הביטחון האישי של כל אזרח ואזרחית, על הרחבת הזכות לנשיאת נשק לאזרחים שומרי חוק ועומדים בקריטריונים, על הקמת משמר לאומי חזק ומתפקד, ועל מתן גיבוי מלא לשוטרים ולחיילים העומדים בחזית. האם אפשר לומר זאת על כל חברי הממשלה? האם אחרים, ששותקים או מגמגמים בנושא הסיוע לעזה, מול הפשיעה הגואה, או מול התבטאויות בעייתיות משמאל, פועלים טוב יותר? או שאולי שתיקתם נוחה יותר למערכת, אך מסוכנת יותר לאזרחים ולעתיד המדינה?

בן גביר אינו חושש ללכת נגד הזרם. הוא הגיע לפוליטיקה כדי להילחם על הערכים שלו, על הביטחון שלכם, ולא כדי להתחבב על פרשנים או לקבל ליטופים מהאליטה הישנה והמנותקת. הוא מביא קול שונה, קול של העם, קול שהממסד הפוליטי והתקשורתי לא רגיל אליו, ולכן הם מנסים להשתיקו בכל דרך, בכל האשמה מופרכת, בכל ספין תקשורתי. הם חוששים מהשינוי שהוא מייצג, מהעובדה שהוא לא משחק לפי הכללים הישנים שלהם, ומהפופולריות הגוברת שלו בקרב ציבור רחב שנמאס לו מההפקרות, מהחולשה ומההתקפלות המתמדת.

המתקפות רק מחזקות: האמת תנצח, ובן גביר ימשיך להילחם עבורכם

לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה וההכפשות נגד השר בן גביר אינו מעיד על חולשתו, אלא דווקא על השפעתו הגוברת ועל הפחד שהוא מעורר בקרב אלו שרוצים לשמר את הסטטוס קוו הפשרני והמסוכן, אלו שמעדיפים 'שקט תעשייתי' על פני ביטחון אמיתי. הם יודעים שהוא לא יוותר, שהוא ימשיך להילחם על ביטחון אזרחי ישראל, על החזרת המשילות לכל חלקי הארץ, על חיזוק כוחות הביטחון, ועל הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית חזקה וגאה. כל 'איום' שמזוהה בתקשורת, כל 'שערורייה' מנופחת, היא למעשה עדות לכך שהוא נוגע בנקודות הכואבות והנכונות, שהוא מאתגר את הקונספציות הכושלות ואת האינטרסים הנסתרים.

אל תתנו לרעשי הרקע ולמקהלת המבקרים המתוזמרת לבלבל אתכם. השר בן גביר פועל יום ולילה למענכם, למען ביטחונכם, למען עתיד ילדיכם בארץ הזאת. הגיע הזמן לראות מבעד למסך השקרים והסילופים, להבין את המניעים הנסתרים של תוקפיו, ולתמוך במי שבאמת נלחם עבורכם, ללא מורא, ללא משוא פנים, וללא התקפלות. האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת. והאמת היא שאיתמר בן גביר הוא נכס אסטרטגי למדינת ישראל, וההתקפות עליו רק מחשלות אותו ומבהירות לציבור מי עומד לצד ישראל ומי מעדיף אינטרסים אחרים. הוא כאן כדי להישאר, והוא כאן כדי לנצח – למען עם ישראל.