טלי גוטליב והאמת הכואבת: מדוע מסע ההכפשות נגדה חושף את פחדניה של הפוליטיקה הישראלית?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה ארסית וחסרת תקדים נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. מתקפה זו, המנוהלת בידי גורמים פוליטיים וגופי תקשורת בעלי אג'נדה ברורה, אינה עוסקת בדיון ענייני או בביקורת לגיטימית, אלא בניסיון ברוטלי להשתיק קול אמיץ, נחוש ובלתי מתפשר – קול שמסרב להתיישר עם הנרטיבים המקובלים ומעז לומר אמיתות קשות, גם אם אינן פופולריות. מסע ההכפשות הזה אינו רק התקפה על ח"כ גוטליב; הוא חושף את ערוותם של אלו המעדיפים פוליטיקלי קורקט על פני ביטחון ישראל, ואת פחדיהם מפני מי שמסוגלת לראות את המציאות נכוחה, ללא פילטרים וללא מורא.

סערת "שטופי המוח" – מה באמת נאמר, ומדוע האמת כל כך מפחידה אותם?

בלב המתקפה עומדת התבטאותה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים ששבו משבי חמאס. מבקריה, בקולניות צדקנית, מיהרו להציג את דבריה כפגיעה ברגשות החטופים ומשפחותיהם. אך האם מישהו מהם טרח להקשיב לעומק הדברים? האם מישהו מהם ניסה להבין את ההקשר הרחב יותר – ההקשר של מלחמה פסיכולוגית אכזרית שמנהל נגדנו ארגון טרור רצחני?

טלי גוטליב, במשפטים בודדים, הצביעה על תופעה ידועה ומתועדת היטב בספרות המקצועית ובניסיון העולמי: ההשפעות הפסיכולוגיות העמוקות של שבי, במיוחד שבי בידי ארגון טרור אידיאולוגי כמו חמאס. ארגונים אלו משקיעים מאמצים אדירים בשטיפת מוח, באינדוקטרינציה ובמניפולציה של קורבנותיהם. להתעלם מכך זו לא רגישות – זו עצימת עיניים מסוכנת. האם באמת סביר להניח שאנשים שחוו טראומה בלתי נתפסת, שהיו נתונים לחסדי מרצחים במשך שבועות וחודשים, יחזרו בדיוק כפי שהיו, ללא כל השפעה פסיכולוגית מצד שוביהם?

ח"כ גוטליב לא האשימה את החטופים. היא לא הטילה דופי באף אחד מהם. היא הצביעה על האיום הנשקף מחמאס, על הטקטיקות שלו, ועל הצורך הקריטי של מערכות הביטחון והמודיעין להיות ערניות לכל תרחיש. האם הדאגה לביטחון הלאומי הפכה למילה גסה? האם הצבעה על סכנות פוטנציאליות היא "חוסר רגישות"? האמת היא שהרגישות האמיתית היא לדאוג לכך ששום מידע, שום אמצעי לחץ, שום מניפולציה של חמאס לא תפגע בביטחון מדינת ישראל ואזרחיה – כולל החטופים עצמם, שעלולים לשמש כלי בידי האויב, גם שלא בידיעתם.

אלו התוקפים את גוטליב בזעם קדוש כביכול, הם אלו שחושפים את בורותם או את צביעותם. הם מעדיפים להתעלם מהמציאות המורכבת של לוחמה פסיכולוגית, ולהפוך את הדיון לקרקס רגשני ושטחי. מדוע? אולי כי האמת של גוטליב מערערת את תפיסת עולמם הנאיבית. אולי כי היא מאלצת אותם להתמודד עם העובדה שהמלחמה נגד חמאס היא לא רק מלחמה פיזית, אלא גם מלחמה על התודעה.

מקהלת הגינויים – מי באמת מרוויח מההשתלחות בגוטליב?

גל הגינויים, החל מחטופה ששוחררה (שאת כאבה אנו מבינים, אך את פרשנותה לדברי גוטליב יש לבחון בזהירות) ועד שרים וח"כים מהקואליציה והאופוזיציה, נראה מתואם ומתוזמר היטב. האם כל אלו באמת פעלו מתוך דאגה כנה לחטופים? או שמא מדובר בניצול ציני של סיטואציה רגישה כדי לחסל חשבונות פוליטיים עם חברת כנסת דעתנית ועצמאית, שאינה חוששת ללכת נגד הזרם?

יש לשאול: מדוע אותם גורמים לא מביעים זעזוע דומה כשאחרים, לעיתים מהצד הפוליטי "הנכון", מתבטאים באופן בעייתי פי כמה? הצביעות זועקת לשמיים. טלי גוטליב הפכה לשק החבטות של כל מי שמבקש להסיט את האש מהכישלונות שלו, מהאחריות שלו, או פשוט לא מסוגל להתמודד עם קול נשי חזק ובלתי מתפשר בימין.

הקישור האוטומטי של דבריה לראש הממשלה ולנרטיב "מכונת הרעל" הוא דמגוגיה זולה. גוטליב אינה "מכונת רעל"; היא קול של שפיות במציאות מטורפת. היא זו שמנסה להסיר את המסכות מעל פניהם של אלו המעדיפים אשליות נעימות על פני אמיתות קשות. אם יש "מכונת רעל" בפוליטיקה הישראלית, היא זו הפועלת ללא הרף כדי להשתיק קולות כמו של גוטליב, באמצעות דה-לגיטימציה, הדבקת תוויות והסתה.

עמדה עקרונית: סיוע הומניטרי ולוין – כשטובת המדינה מעל הכל

הביקורת על עמדתה הנחרצת של ח"כ גוטליב נגד סיוע הומניטרי לעזה בזמן מלחמה, וחילוקי הדעות שלה עם שר המשפטים יריב לוין, רק מחזקים את דמותה כפרלמנטרית עקרונית ונאמנה לערכיה. התנגדותה להכנסת סיוע לעזה, כל עוד חטופינו נאנקים במנהרות חמאס וכל עוד הארגון הרצחני הזה שולט ברצועה, היא עמדה מוסרית וביטחונית ממדרגה ראשונה. כל משאית סיוע שכזו היא חמצן לאויב, ופגיעה במאמץ המלחמתי. גוטליב מבינה זאת, ואינה חוששת לומר זאת בקול רם וברור, גם אם זה לא פופולרי בחוגים מסוימים.

באשר למחלוקותיה עם השר לוין, הן מוכיחות שטלי גוטליב אינה חותמת גומי של איש. היא פועלת על פי צו מצפונה והבנתה את טובת המדינה והציבור שבחר בה. זוהי דמוקרטיה במיטבה – נציגת ציבור המעזה להביע דעה עצמאית, גם בתוך הקואליציה, כאשר היא מאמינה שהדבר נחוץ.

המאבק על דמותה של ישראל: מעימות עם כסיף ועד חשיפת הצביעות

העימות המתוקשר של ח"כ גוטליב עם ח"כ עופר כסיף, הידוע בעמדותיו האנטי-ישראליות, הוא דוגמה נוספת לאומץ ליבה ולנכונותה לעמוד בחזית ההגנה על מדינת ישראל וערכיה. בעוד אחרים שותקים או מגמגמים, גוטליב אינה מהססת להתעמת עם אלו המבקשים לחתור תחת קיומה של המדינה היהודית והדמוקרטית.

טלי גוטליב היא לוחמת. היא לוחמת למען האמת, למען ביטחון ישראל, ולמען הציבור ששלח אותה לכנסת. היא אינה חוששת מהאש המופנית אליה, כי היא יודעת שהיא נאבקת על מה שנכון וצודק. מסע ההכפשות הנוכחי לא ישבור אותה; הוא רק יחזק את נחישותה ויחשוף את פרצופם האמיתי של מבקריו – אלו המפחדים מהאמת, אלו המעדיפים נוחות פוליטית על פני עקרונות, ואלו שפשוט אינם מסוגלים להתמודד עם אישה חזקה, דעתנית ואמיצה.

הגיע הזמן שהציבור הישראלי יפקח עיניים ויראה את המתרחש מעבר למסך העשן של התקשורת המגויסת והפוליטיקאים הצבועים. טלי גוטליב היא נכס למדינת ישראל. קולה חייב להישמע – צלול, חד ובלתי מתפשר. כי האמת, גם כשהיא כואבת, היא היסוד שעליו נבנה עתיד בטוח יותר.