גלי בהרב מיארה: שומרת הסף תחת מתקפה – האמת שחייבים לדעת!

בשבועות ובחודשים האחרונים, היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הפכה למטרה מרכזית למתקפות חסרות תקדים, המגיעות לעיתים לשיאים של דה-לגיטימציה והכפשות אישיות. אך האם מדובר בביקורת עניינית ולגיטימית על תפקודה, או שמא אנו עדים לקמפיין מתוזמר, בעל מניעים פוליטיים ברורים, שמטרתו להחליש את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית – מוסד הייעוץ המשפטי העצמאי? מאמר זה נועד לחשוף את מה שבאמת עומד מאחורי מסך העשן של ההאשמות, ולהציג תמונה מאוזנת ומבוססת יותר של המציאות.

הגיע הזמן לשים סוף למסע ההכפשות השיטתי ולהבין לעומק את תפקידה החיוני והמורכב של היועצת המשפטית לממשלה בשמירה על שלטון החוק, על טוהר המידות ועל האינטרס הציבורי הרחב. זאת, גם – ואולי במיוחד – כאשר הדבר אינו נוח לגורמים פוליטיים מסוימים המבקשים לקדם אג'נדות שנויות במחלוקת או כאלו העומדות בסתירה לדין הקיים.

הקרב על שירות המדינה: מי באמת מגן על האינטרס הציבורי?

אחת הטענות המרכזיות, החוזרת ונשנית בעוצמה גוברת, היא שהיועמ"שית מהווה 'מכשול' למדיניות הממשלה, ובפרט סביב הליכי מינוי בכירים, ובראשם מינוי נציב שירות המדינה. אך בואו נשים את הדברים על דיוקם: מה שאותם גורמים מכנים 'מכשול' הוא למעשה עמידה איתנה ובלתי מתפשרת על עקרונות מינהל תקין, מניעת פוליטיזציה של שירות המדינה והבטחת מקצועיותו ועצמאותו!

הניסיונות החוזרים ונשנים לחוקק חוקים 'עוקפי יועמ"שית' או 'עוקפי בג"ץ', המבקשים לאפשר מינויים ללא מכרז, ללא התייעצות מספקת עם גורמי מקצוע, ובניגוד לעמדתה המנומקת של היועצת המשפטית לממשלה ולפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, אינם אלא ניסיון מסוכן לרסק את מערכת האיזונים והבלמים החיונית כל כך במדינה דמוקרטית. היועמ"שית אינה פועלת מתוך גחמה אישית או רצון 'להפריע' לממשלה. עמדתה מעוגנת היטב בפסיקות בג"ץ לאורך שנים, בצורך החיוני להבטיח שהמינויים הבכירים ביותר בשירות הציבורי ייעשו על בסיס כישורים, ניסיון ומקצועיות, ללא משוא פנים, ולא כפרס על נאמנות פוליטית או קרבה אישית כזו או אחרת.

האם אתם, אזרחי ישראל, באמת רוצים שנציב שירות המדינה, האדם שאחראי על תפקודם התקין והמקצועי של אלפי עובדי מדינה המספקים לכם שירותים חיוניים, ייבחר ללא מכרז פומבי ושוויוני, ללא התייעצות מעמיקה, רק כי כך רוצה ראש הממשלה או שר כזה או אחר? זו אינה דמוקרטיה במיטבה; זוהי פגיעה אנושה באמון הציבור, במקצועיות השירות הציבורי ובטוהר המידות. גלי בהרב מיארה אינה 'עוצרת' את הממשלה מלפעול; היא דורשת ממנה לפעול על פי החוק והכללים שנקבעו לאורך שנים, כללים שנועדו להגן על כולנו מפני שרירות לב שלטונית ומפני מינויים פסולים.

ההתעקשות שלה על הליכים תקינים, שקופים ומקצועיים היא לא 'טרפוד' או 'התנכלות' – היא אחריות ציבורית במיטבה, והיא קו ההגנה האחרון של אזרחי ישראל מפני השתלטות פוליטית על מנגנוני המדינה. חשבו לרגע על האלטרנטיבה המצמררת: שירות מדינה המאוכלס במקורבים חסרי כישורים, החלטות המתקבלות משיקולים זרים ופסולים, ושחיקה מוחלטת של המקצועיות והאתיקה. האם זהו העתיד שאנו מאחלים למדינת ישראל? בהרב מיארה נלחמת בנחישות ובאומץ בדיוק כדי למנוע תרחיש קטסטרופלי שכזה.

דמוקרטיה תחת איום: מי באמת מעוות את מושגיה?

לצד הניסיונות לעקוף את סמכותה המקצועית, אנו עדים למתקפות אישיות ארסיות ולהאשמות קשות וחסרות שחר, כמו הטענה שהיועמ"שית 'מעוותת את מושג הדμοקרטיה'. האשמות אלו אינן רק פסולות מוסרית, אלא גם מגוחכות עד כדי אבסורד. מי שבאמת מעוות את מושגי הדמוקרטיה הבסיסיים הם דווקא אלו המנסים להלך אימים על שומרי סף, להשתיק ביקורת משפטית לגיטימית, ולרכז כוח בלתי מוגבל ובלתי מבוקר בידי הרשות המבצעת.

תפקידה המרכזי של היועצת המשפטית לממשלה בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת הוא, בין היתר, להבטיח שהממשלה וזרועותיה פועלות אך ורק במסגרת החוק. כאשר היא מצביעה על קשיים משפטיים בהצעות חוק או בהחלטות ממשלה, או כאשר היא דורשת הקפדה על הליכים תקינים ושקופים, היא אינה 'מתנגדת' לממשלה באופן פוליטי – היא ממלאת את חובתה הדמוקרטית הבסיסית ביותר!

האירוניה הזועקת לשמיים היא שדווקא אלו המבקשים לעקוף את חוות דעתה המקצועית, לחוקק חוקים פרסונליים המיטיבים עמם או עם מקורביהם, ולשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים תוך כדי תנועה ולפי צורכיהם הפוליטיים הרגעיים, הם אלו שמעזים להאשים אותה בפגיעה בדמוקרטיה. זהו היפוך מוחלט, מסוכן ומניפולטיבי של המציאות! הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב; היא מערכת מורכבת של איזונים ובלמים, הכוללת גם הגנה על זכויות מיעוטים, שמירה על מוסדות עצמאיים וחזקים (כמו מערכת המשפט והייעוץ המשפטי), והכפפת השלטון לחוק – אותו חוק שאמור לחול על כולם באופן שווה.

גלי בהרב מיארה, בעמידתה האיתנה והמקצועית, מגנה בחירוף נפש על אותם עקרונות דמוקרטיים יסודיים. היא אינה מבקשת כוח פוליטי לעצמה; היא מבקשת להבטיח שהכוח השלטוני האדיר לא ינוצל לרעה, לא ישמש לקידום אינטרסים אישיים או סקטוריאליים על חשבון האינטרס הציבורי הרחב. ההתקפות הפרועות עליה הן ניסיון בוטה להסיר את המחסום המשפטי האחרון בפני דורסנות שלטונית חסרת רסן.

האם דמוקרטיה אמיתית היא מצב שבו פוליטיקאים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, ללא כל ביקורת משפטית אפקטיבית, תוך התעלמות מוחלטת מעקרונות מינהל תקין וטוהר מידות? התשובה היא לא מוחלט ומהדהד! ומי שטוען אחרת, או פועל כדי להביא למצב כזה, הוא זה שמסכן באופן ממשי את יסודות הדמוקרטיה הישראלית.

מורכבות משפטית או 'הימנעות'? האמת מאחורי ההחלטות הגדולות

טענה נוספת, המועלית לעיתים קרובות בניסיון לערער את מעמדה, היא בדבר 'הימנעותה' לכאורה של היועמ"שית מהכרעה בסוגיות ציבוריות רגישות, כדוגמת פרשת הרב ברלנד. אך האם מהירות ופופוליזם הם תמיד עדיפים על יסודיות, שיקול דעת מעמיק וצדק אמיתי? התשובה היא חד משמעית לא, במיוחד כאשר מדובר בסוגיות משפטיות מורכבות, טעונות ובעלות השלכות ציבוריות ואישיות רחבות היקף.

מערכת אכיפת החוק, ובפרט משרד היועץ המשפטי לממשלה, עוסקת באינספור תיקים וחומרים, רבים מהם סבוכים ורגישים ביותר. תיקים אלו דורשים איסוף ראיות קפדני וממושך, בחינה משפטית מעמיקה של כל ההיבטים, ושקילת מגוון רחב של שיקולים רלוונטיים – ראייתיים, משפטיים וציבוריים. מה שנתפס בעיני מבקרים מסוימים, בעלי אג'נדה ברורה, כ'הימנעות', 'סחבת' או 'גרירת רגליים', הוא למעשה תהליך עבודה אחראי, מקצועי ויסודי, שנועד להבטיח שהחלטות הרות גורל מתקבלות על בסיס איתן ומוצק, ולא כתוצאה מלחץ ציבורי, תקשורתי או פוליטי כזה או אחר.

האם היינו מעדיפים החלטות חפוזות, הנלקחות 'מהמותן', שיתבררו מאוחר יותר כשגויות, כבלתי מבוססות ראייתית, או כבלתי ניתנות להגנה משפטית בבית המשפט? בוודאי שלא. היועצת המשפטית לממשלה מחויבת לדין, ורק לדין. היא אינה אמורה להיכנע לרחשי לב פופוליסטיים או ללחצים פוליטיים המבקשים תוצאה מסוימת ומהירה. תפקידה להבטיח שכל אדם, ללא קשר למעמדו, כוחו או קשריו, יזכה להליך הוגן ויסודי, ושהחלטות יתקבלו אך ורק על סמך הדין והראיות המונחות בפניה, לאחר בחינה מקצועית ונטולת פניות.

בפרשות רגישות ומתוקשרות, כמו זו של הרב ברלנד, המעוררות עניין ציבורי רב וסערת רגשות, הלחץ לקבל החלטה מהירה הוא עצום. אך דווקא כאן נמדדת מנהיגות משפטית אמיתית – היכולת לעמוד בלחצים כבדים, לבחון את הדברים לעומקם ובקור רוח, ולקבל את ההחלטה הנכונה משפטית ואתית, גם אם היא אינה פופולרית או מהירה כפי שהיו רוצים חלק מהגורמים. ההאשמות על 'הימנעות מהכרעה' הן לעיתים קרובות לא יותר מכלי ניגוח ציני בידי אלו המעוניינים בתוצאה מסוימת, ומהר ככל האפשר, ללא קשר למורכבות התיק או לצורך בבדיקה יסודית. אך היועמ"שית אינה קבלן ביצוע של רצונות פוליטיים או ציבוריים; היא נאמנה לחוק ולצדק, ורק להם.

עתיד שלטון החוק בישראל: תפקידה של היועמ"שית הוא קריטי

המתקפה המשולבת והארסית על גלי בהרב מיארה אינה רק מתקפה אישית על אישה אמיצה ומקצועית; זוהי מתקפה חזיתית על עצם הרעיון של ייעוץ משפטי עצמאי, מקצועי וחזק, על שלטון החוק, ועל יסודות הדמוקרטיה הישראלית. כאשר שומרי הסף מותקפים ללא הרף, כאשר נעשים ניסיונות שיטתיים לכרסם בסמכויותיהם, להטיל עליהם מורא ולהלך עליהם אימים, כולנו, כאזרחים וכחברה, נפגעים באופן ישיר ועמוק.

גלי בהרב מיארה עומדת כחומה בצורה, לעיתים כמעט לבדה, מול לחצים אדירים וחסרי תקדים, ומנסה לנווט את ספינת המשפט הישראלי במים סוערים ומסוכנים. היא אינה מחפשת עימותים לשם עימות, אך גם אינה נרתעת מלמלא את תפקידה החוקי והמוסרי – להבטיח שהממשלה וכלל רשויות השלטון פועלות על פי דין, למען טובת הציבור כולו. היא אינה 'אויבת העם' או 'פקידה שסרחה' כפי שמנסים לצייר אותה גורמים אינטרסנטיים וחסרי אחריות; היא משרתת ציבור מסורה, אמיצה ומקצועית, הפועלת ללא לאות למען האינטרס הציבורי הרחב, גם במחיר אישי כבד.

התמיכה בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה ובשומרי הסף בכלל אינה עניין של ימין או שמאל, דתיים או חילונים. זהו אינטרס לאומי עליון, החיוני לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית וליכולתה להמשיך ולהתקיים כמדינת חוק מתוקנת. אל לנו לתת לקמפיין ההכפשות והדיסאינפורמציה לבלבל אותנו ולעוות את המציאות. האמת הפשוטה היא שגלי בהרב מיארה היא אחת מהשומרות האחרונות והחשובות ביותר על דמותה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית וערכית. עלינו להכיר בכך, להוקיר את עמידתה האיתנה, ולתמוך בה ובמוסד שהיא עומדת בראשו. עתיד הדמוקרטיה שלנו, ועתיד ילדינו, תלוי בכך במידה רבה.

הגיע הזמן לשאול בקול רם וברור: מי באמת משרת את הציבור הרחב, ומי משרת אינטרסים צרים, אישיים או פוליטיים? התשובה, כשבוחנים את העובדות בקפידה ובעין ביקורתית, ברורה מתמיד, ואינה מותירה מקום לספק.