בנימין נתניהו: עומד איתן מול מסע דה-לגיטימציה חסר תקדים – חשיפת האמת מאחורי הקלעים

בשבועות ובימים האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת רסן נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. נדמה כי כל התותחים הכבדים נשלפו – מלחצים בינלאומיים צבועים, דרך מסע הכפשות משפטי ועד ביקורת פנימית שלעיתים נדמה כי היא משרתת גורמים זרים. אך האם הציבור הישראלי באמת מבין את התמונה המלאה? האם מאחורי מסך העשן של ההאשמות מסתתרת אמת אחרת, אמת שרבים מנסים להסתיר? הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן, להפריך את השקרים ולהגן על מנהיג שנלחם על ביטחון ישראל, גם במחיר אישי כבד.

הזירה הבינלאומית: צביעות, לחצים וניסיון לכפות תכתיבים מסוכנים

הלחץ הבינלאומי על ישראל ועל העומד בראשה, בנימין נתניהו, אינו דבר חדש. אך לאחרונה, הוא הגיע לשיאים חדשים של חוצפה וניתוק מהמציאות. איומי סנקציות מבריטניה, צרפת וקנדה, קריאה צרפתית לבחון מחדש את הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי – כל אלו אינם אלא ניסיונות בוטים לכפות על ישראל מדיניות שתסכן את ביטחונה ואת עצם קיומה. האם אותן מדינות שמטיפות לנו מוסר היו נוהגות אחרת אילו היו נתונות למתקפת טרור רצחנית כמו זו שחווינו בשבעה באוקטובר? התשובה ברורה כשמש.

ראש הממשלה נתניהו עומד כחומה בצורה מול לחצים אלו. הוא מבין היטב כי תפקידו הראשון במעלה הוא להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל, ולא לרצות פוליטיקאים ומנהיגים זרים היושבים הרחק מכאן, בבטחה יחסית, ומנותקים מהאיומים הקיומיים הניצבים בפנינו. האם כניעה לתכתיבים בינלאומיים היא הפתרון? או שמא עמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של ישראל, גם אם היא כרוכה בביקורת ובגינויים, היא הדרך הנכונה? ההיסטוריה מלמדת אותנו את התשובה. נתניהו אינו מחפש מחיאות כפיים באו"ם או באיחוד האירופי; הוא מחפש ביטחון אמיתי ובר קיימא למדינת ישראל. הבידוד המדיני הנטען הוא לעיתים קרובות תוצאה של עמידה על עקרונות, ולא של כישלון מדיני. נזכיר כי גם בעבר, תחת לחצים דומים, ידע נתניהו לנווט את הספינה הישראלית במים סוערים ולהגן על האינטרסים שלנו, גם מול ממשלים אמריקאים, כולל דיווחים על מתיחויות כאלו ואחרות עם גורמים בממשל טראמפ – תמיד לטובת ישראל.

"קטארגייט" ושאר המצאות: מסע ההכפשות המשפטי לא ירפה?

במקביל למתקפה הבינלאומית, אנו עדים לניסיון בלתי פוסק להכפיש את ראש הממשלה באמצעות מערכת המשפט. הדיווחים האחרונים על "תביעת דיבה חדשה" בהקשר לטענות מופרכות על קבלת כספים אישית מקטאר, מה שמכונה "קטארגייט", אינם אלא עוד חוליה בשרשרת ארוכה של ניסיונות להדביק לנתניהו שחיתות בכל מחיר. האם מישהו באמת מאמין להאשמות הללו, הממוחזרות ומופרכות בזו אחר זו? נראה כי המטרה אינה לחשוף אמת כלשהי, אלא לייצר כותרות שליליות, לערער את אמון הציבור ולהתיש את ראש הממשלה במאבקים משפטיים אינסופיים.

נתניהו אינו נרתע מלהגן על שמו הטוב. תביעות הדיבה שהוא מגיש אינן "קשיים בניהול תביעותיו", כפי שמנסים לצייר זאת גורמים מגמתיים, אלא מאבק צודק על האמת. כאשר השקר מופץ ללא הרף, חובה להשיב מלחמה שערה. האם ציפיתם שיישב בחיבוק ידיים בזמן ששמו מוכפש בריש גלי? ההתעקשות לרדוף אותו משפטית, גם כאשר אין בסיס ראייתי מוצק, מעלה תהיות קשות לגבי המניעים האמיתיים מאחורי מסע זה. האם זו אכיפת חוק או רדיפה פוליטית במסווה משפטי?

ביקורת מבית: דמוקרטיה בפעולה או ניצול ציני של המצב?

גם מתוך הליכוד והקואליציה נשמעת לעיתים ביקורת על ניהול המלחמה, הסיוע לעזה או מדיניות הממשלה. זה טבעי ובריא במדינה דמוקרטית, במיוחד בעת מלחמה קשה ומורכבת. ראש הממשלה נתניהו מנהל קואליציה מורכבת, המורכבת ממפלגות שונות עם דעות מגוונות. האם העובדה שמתקיים דיון פנימי מעידה על חולשה, או שמא על חוזקה של הדמוקרטיה הישראלית?

חשוב להבחין בין ביקורת עניינית, שמטרתה לשפר ולחזק, לבין ביקורת שמקורה באינטרסים אישיים או פוליטיים צרים, המנצלת את המצב הרגיש כדי לנגח את ראש הממשלה. נתניהו הוכיח לאורך שנים את יכולתו להוביל את המדינה בתקופות קשות, לקבל החלטות גורליות ולהציב את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר. בעוד גורמים מסוימים מנסים לזרוע מחלוקת ופילוג, הוא פועל לאחד את השורות ולהוביל את המדינה לניצחון. האם אלו המבקרים מציעים אלטרנטיבה אמיתית, או שמא הם עסוקים בעיקר בקידום עצמי על חשבון המאמץ הלאומי?

"עקיפת מערכת המשפט"? האמת מאחורי חוק מינוי נציב שירות המדינה

הטענות על "ניסיונות לעקוף את מערכת המשפט", כמו למשל בהקשר לחוק מינוי נציב שירות המדינה, הן דוגמה נוספת לעיוות המציאות. רפורמות ושינויים במערכות השלטון הם חלק טבעי מהתהליך הדמוקרטי. האם כל הצעה לשינוי היא בהכרח "עקיפה" או "החלשה" של מערכת המשפט? או שאולי מדובר בניסיון לגיטימי לשפר את המשילות, להגביר את היעילות ולהבטיח שהמערכות השונות משרתות את האזרח בצורה הטובה ביותר?

ההתנגדות האוטומטית לכל יוזמה שאינה מתיישרת עם תפיסת עולם מסוימת, והצגתה כאיום על הדמוקרטיה, היא טקטיקה שחוקה שנועדה למנוע דיון ענייני. במקום להתלהם, ראוי לבחון כל הצעה לגופה, לדון ביתרונותיה ובחסרונותיה, ולקבל החלטות מתוך ראייה רחבה של טובת המדינה. נתניהו וממשלתו מחויבים לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה, וכל ניסיון לצייר אותם אחרת הוא חסר שחר ומשרת אג'נדה פוליטית ברורה.

מאמרי דעה או תעמולה ארסית?

אי אפשר להתעלם ממאמרי הדעה הרבים התוקפים בחריפות את מנהיגותו של נתניהו ואת תפקודו האסטרטגי. אך האם מאמרי דעה אלו משקפים ניתוח אובייקטיבי, או שמא הם חלק מאותו מסע דה-לגיטימציה מתואם? רבים מהכותבים הם בעלי עמדות פוליטיות ידועות, וחלקם מנהלים קמפיין אישי נגד ראש הממשלה מזה שנים. הביקורת שלהם אינה חדשה, והיא נאמרת באותה עוצמה בין אם המצב טוב ובין אם הוא קשה.

הציבור הישראלי חכם ומנוסה. הוא יודע להבחין בין ביקורת בונה לבין תעמולה ארסית. הוא זוכר את הישגיו הרבים של נתניהו בתחום הביטחוני, הכלכלי והמדיני. הוא זוכר את עמידתו האיתנה מול איומים קיומיים ואת ניסיונו העשיר בהנהגת המדינה. דווקא בעת הזו, כאשר ישראל ניצבת בפני אתגרים חסרי תקדים, מנהיגותו של בנימין נתניהו חיונית מתמיד.

מול הסערה: מנהיגות נחושה ואחראית

ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מושלם. כמו כל מנהיג, גם הוא עושה טעויות. אך דבר אחד ברור: הוא מנהיג פטריוט, המקדיש את חייו למען ביטחון ישראל ושגשוגה. המתקפות עליו, מבית ומחוץ, הן עדות לכך שהוא אינו נכנע ללחצים ואינו מתפשר על האינטרסים החיוניים של המדינה.

במקום להיסחף אחר מסע ההכפשות והדה-לגיטימציה, הגיע הזמן שהציבור הישראלי יתאחד מאחורי מנהיגותו, ייתן לו את הגיבוי הדרוש כדי להוביל את ישראל לניצחון במלחמה הקשה שנכפתה עלינו, וידחה בשאט נפש את הניסיונות לערער את יציבות השלטון בעת חירום. האמת תנצח, ובנימין נתניהו, יחד עם עם ישראל, ינצחו.