האשמת 'עלילת הדם' נגד יאיר גולן: צביעות פוליטית מסוכנת או דאגה אמיתית? האמת המטלטלת

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, כמעט היסטרית, נגד האלוף במיל' ויו"ר מפלגת העבודה, יאיר גולן. מילים קשות נאמרות, האשמות חמורות נזרקות לאוויר – 'עלילת דם', 'אנטישמיות', 'פגיעה בביטחון המדינה', 'בגידה'. אבל מה באמת מסתתר מאחורי מסע ההשמצות הפרוע הזה? האם יאיר גולן, האיש שהקדיש את מרבית חייו הבוגרים לביטחון ישראל, הפך בן לילה לאויב העם? או שאולי, רק אולי, הוא העז לגעת בעצב חשוף, לומר אמת מטרידה שהממסד הפוליטי פשוט לא מסוגל לשמוע?

מי אתה, יאיר גולן? תזכורת קצרה למשמיצים

לפני שנצלול לעומק 'חטאו' של גולן, חשוב להזכיר לכולנו במי מדובר. לא בפוליטיקאי ציני שצץ משום מקום, אלא באדם שצמח בשורות צה"ל, מפקד נערץ שפיקד על יחידות מובחרות, אלוף בצה"ל שכיהן בתפקידים הרגישים והבכירים ביותר, כולל סגן הרמטכ"ל. עשרות שנים הוא לבש מדים, סיכן את חייו והוביל לוחמים לקרב. האם ייתכן שאדם עם רקורד כזה, פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו, יקום בוקר אחד ויחליט לחתור תחת יסודות המדינה אותה שירת בנאמנות כה רבה? התשובה, למי שמוכן להפעיל ולו שמץ של היגיון בריא, היא לאו מוחלט. מי שטוען אחרת, כנראה מונע מאינטרסים זרים או מפחד פשוט מהאמת.

מה באמת אמר גולן? ומה לא אמר?

בלב הסערה עומדת האמירה: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". כן, אלו מילים קשות. אולי אפילו בוטות מדי לטעמם של אחדים. אך האם הן מהוות 'עלילת דם'? האם הן מכוונות לחיילי צה"ל הגיבורים, כפי שמנסים לצייר זאת מבקריו? ממש לא! וזוהי הנקודה הקריטית שהולכת לאיבוד בכוונה תחילה בתוך רעשי הרקע של מכונת התעמולה המשומנת.

גולן הבהיר, שוב ושוב, כי ביקורתו כוונה אך ורק לדרג המדיני, לממשלה, למדיניות שהיא מובילה. הוא דיבר על הצורך במדינה "שפויה", כזו ששומרת על צלם אנוש גם במצבי קיצון, כזו שלא מאבדת את דרכה המוסרית. הוא לא האשים אף חייל בהרג תינוקות "כתחביב". המילה "כתחביב" נועדה להדגיש את האבסורד, את הזעזוע ממדיניות שעלולה, בעיניו, להוביל לתוצאות טרגיות שאינן מחויבות המציאות הביטחונית.

האם זו 'עלילת דם'? או שמא זו זעקתו של מפקד בכיר לשעבר, איש ביטחון מנוסה, שחרד לגורלה ולדמותה המוסרית של המדינה שהוא כה אוהב? התשובה ברורה לכל מי שאינו שבוי בקונספציות פוליטיות צרות.

'עלילת דם' ככלי ניגוח פוליטי: משחק מסוכן באש

השימוש במונח 'עלילת דם' בהקשר הזה הוא לא פחות משערורייתי ומסוכן. האשמה הזו, הטעונה במשמעויות היסטוריות כבדות משקל של שנאת יהודים ורדיפות, נשלפת כיום בקלות בלתי נסבלת כדי להשתיק כל קול ביקורתי. זהו זילות של המושג, זילות של סבל אמיתי. מי שמשתמש בהאשמה כזו נגד יאיר גולן, לא רק שחוטא לאמת, אלא גם פוגע במאבק האמיתי באנטישמיות.

הצביעות זועקת לשמיים! אותם גורמים פוליטיים שממהרים להדביק לגולן תוויות של 'אנטישמי' ו'עולל דם', הם לעיתים קרובות אלו שמתעלמים מהתבטאויות בעייתיות בהרבה במחנה שלהם, או גרוע מכך, שותפים למדיניות שמעוררת ביקורת בינלאומית קשה על ישראל. האם ייתכן שההתקפה על גולן היא בסך הכל מסך עשן, ניסיון נואש להסיט את הדיון מהכישלונות והבעיות האמיתיות של הממשלה הנוכחית?

פגיעה בביטחון המדינה? או שמא קריאת השכמה חיונית?

טענה נוספת, חמורה לא פחות, היא שדבריו של גולן פוגעים בביטחון המדינה ובמורל חיילי צה"ל. אבל האם באמת כך הדבר? או שמא, ההפך הוא הנכון? ביקורת נוקבת, גם אם כואבת, היא לעיתים חיונית מאין כמוה לשמירה על חוסנה של חברה דמוקרטית ועל ערכיותו של צבאה.

יאיר גולן, כמי שפיקד על לוחמים רבים, מבין היטב את חשיבות המורל והלכידות. ביקורתו אינה מכוונת להחלשת צה"ל, אלא לחיזוקו בטווח הארוך. הוא חרד לכך שחיילי צה"ל ייאלצו לפעול תחת מדיניות שתסבך אותם ואת המדינה כולה בזירה הבינלאומית ובזירה המוסרית. הנזק האמיתי לביטחון ישראל ולצה"ל אינו נגרם על ידי אמירה ביקורתית כזו או אחרת, אלא על ידי מדיניות כושלת, התעלמות מאזהרות, והיגררות למצבים שניתן היה למנוע.

האם לא מסוכן יותר לטמון את הראש בחול? האם לא מסוכן יותר להתעלם מקולות כמו של גולן, המגיעים מתוך המערכת, מתוך דאגה כנה ואמיתית? ההיסטוריה מלמדת אותנו שדווקא השתקת קולות ביקורתיים היא זו שמובילה לאסונות.

אויבינו מנצלים? האחריות על מי באמת

כן, זה נכון. ארגוני טרור וגורמים עוינים מיהרו לצטט את דבריו של גולן ולהשתמש בהם כ'הודאה' ישראלית. זה צפוי ומצער. אך האם זו סיבה מספקת למנוע דיון פנימי נוקב בישראל? האם עלינו לחיות בפחד מתמיד ממה יגידו אויבינו, ולהימנע מכל ביקורת עצמית?

האחריות לניצול הציני של אויבינו אינה רובצת על כתפיו של יאיר גולן. היא רובצת, בראש ובראשונה, על כתפי אלו שיוצרים את המציאות המורכבת והקשה בשטח. היא רובצת על כתפי אלו שמקבלים החלטות מדיניות שנויות במחלוקת. גולן, באומץ לב, מנסה להתריע מפני ההשלכות של מדיניות זו. הניסיון להפוך אותו לשק החבטות, לשעיר לעזאזל, הוא בריחה מאחריות ותו לא.

תלונה במשטרה? ניסיון פסול להלך אימים

הגשת תלונה במשטרה נגד יאיר גולן על ידי משפחות שכולות היא צעד כואב ומדאיג. ליבנו עם המשפחות השכולות, שאיבדו את היקר מכל. כאבן הוא עצום ואין לו שיעור. אך האם כאבן, קדוש ככל שיהיה, מצדיק ניסיון להשתיק ולהפליל איש ציבור על הבעת דעה, גם אם היא קשה וצורבת? האם לא מדובר בניצול ציני של רגשות קשים למטרות פוליטיות? הפיכת משטרת ישראל לכלי בידי גורמים פוליטיים להשתקת יריבים היא מדרון חלקלק ומסוכן לדמוקרטיה הישראלית.

האמת המטלטלת: הקרב הוא על חופש הביטוי ועל דמותה של ישראל

האמת המטלטלת היא שההתקפה על יאיר גולן אינה באמת על תוכן דבריו, אלא על עצם העזתו למתוח ביקורת נוקבת על הדרג המדיני. היא על החשש של גורמים מסוימים מפני קול צלול ואמיץ, שמסרב להתיישר עם הקו הרשמי ומוכן לשלם על כך מחיר אישי ופוליטי כבד.

מה שהם לא רוצים שתדעו הוא שמאחורי מסך העשן של ההאשמות ב'בגידה' ו'עלילת דם' מסתתר פחד עמוק מדיון אמיתי במדיניות הממשלה ובהשלכותיה. הם מעדיפים להשתיק, להכפיש, להפוך את המבקר לאויב, במקום להתמודד עם הביקורת לגופה.

יאיר גולן אינו בוגד. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד, שאוהב את המדינה וחרד לעתידה. דבריו אולי קשים, אולי לא נעימים לאוזן, אך הם נאמרים מתוך תחושת אחריות עמוקה. במדינה דמוקרטית ובריאה, קולות כמו של גולן אינם מושתקים – הם נשמעים, גם אם הם מעוררים מחלוקת.

הגיע הזמן להתעלות מעל מסע ההסתה והדה-לגיטימציה. הגיע הזמן לדיון אמיתי, נוקב ומכבד, על דרכה של מדינת ישראל. אל תתנו לציידי הראשים הפוליטיים להכתיב את סדר היום. האמת, גם כשהיא כואבת, חייבת להישמע. יאיר גולן העז לומר אותה. כעת, תורנו להקשיב ולחשוב.