לא 'עלילת דם', אלא זעקה של פטריוט: מדוע באמת תוקפים את יאיר גולן?

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים ופרועה נגד אלוף (במיל') יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל וכיום חבר כנסת ויו"ר מפלגת העבודה. האשמות חמורות מאין כמותן – 'עלילת דם', 'אנטישמיות', 'בגידה', 'פגיעה בביטחון המדינה' – מוטחות בו מכל עבר, החל מראש הממשלה דרך שרים וחברי כנסת, ועד לגורמים קיצוניים ברשתות החברתיות. מסע ההסתה הזה, המתוזמר היטב, נועד להשתיק קול ביקורתי חשוב, קול של מפקד עתיר ניסיון ופטריוט ישראלי, שהעז לומר אמת קשה וכואבת. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולהבין מה באמת עומד מאחורי מסע הציד הזה.

מה באמת אמר יאיר גולן? האם זו סיבה למסע השתקה?

בלב הסערה עומדת אמירתו של גולן: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". כן, אלו מילים קשות. מילים שנועדו לזעזע. אך האם הן הוצאו מהקשרן במכוון? התשובה היא כן, ובגדול. גולן מיהר להבהיר, שוב ושוב, כי דבריו כוונו למדיניות הממשלה ולהשלכותיה האפשריות, ולא חלילה לחיילי צה"ל הגיבורים, אותם הוא מכיר היטב משירותו רב השנים. הוא לא האשים אף חייל בהרג מכוון של תינוקות לשם שעשוע. הוא הצביע על סכנה מוסרית וחוקית הטמונה במדיניות מסוימת, מדיניות שעלולה להוביל לתוצאות טרגיות שאיש אינו רוצה בהן.

האם במדינה דמוקרטית אסור למתוח ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה, גם אם היא כואבת? האם תפקידם של נבחרי ציבור, במיוחד אלו עם רקע ביטחוני עשיר כמו גולן, הוא רק להנהן בהסכמה ולמחוא כפיים? התשובה היא לאו מוחלט. תפקידו של גולן, כאיש אופוזיציה וכאזרח מודאג, הוא להתריע בשער, גם אם התרעותיו אינן ערבות לאוזן.

'עלילת דם' ו'אנטישמיות'? הצביעות זועקת לשמיים!

ההאשמות המופרכות ביותר המוטחות בגולן הן 'עלילת דם' ו'אנטישמיות'. בואו נהיה ברורים: יאיר גולן, אלוף בצה"ל, שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל אינספור פעמים, אינו אנטישמי ואינו עולל עלילות דם. להדביק לו תוויות כאלה הוא מעשה נבזי, ציני ומסוכן, המזלזל בזכרן של עלילות הדם האמיתיות ובסבל העם היהודי. מי שמשתמש במונחים טעונים אלו בקלות דעת כזו, עושה זאת מתוך מניעים פוליטיים פסולים, בניסיון להשתיק כל ביקורת על ידי דמוניזציה של המבקר.

האם כל ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל היא אנטישמיות? האם כל אזהרה מפני הידרדרות מוסרית היא 'עלילת דם'? אם כן, הרי שרוב מנהיגי העולם ורוב כלי התקשורת הבינלאומיים הם 'אנטישמים'. זוהי טקטיקה פסולה שנועדה לחסום דיון ענייני. גולן דיבר על מדיניות ועל השלכותיה האפשריות, לא על מהותה של מדינת ישראל או העם היהודי. מי שמסית נגדו ומאשים אותו באנטישמיות, הוא זה שמסכן את ישראל על ידי טשטוש הגבולות בין ביקורת לגיטימית לשנאת ישראל אמיתית.

פגיעה בביטחון המדינה ובמורל צה"ל? ההיפך הוא הנכון!

טענה נוספת, חמורה לא פחות, היא שדבריו של גולן פוגעים בביטחון המדינה ובמורל חיילי צה"ל, ואף משמשים את אויבינו. ראשית, חשוב להדגיש: ביטחון המדינה אינו נכס בלעדי של הקואליציה. יאיר גולן הקדיש את חייו הבוגרים לביטחון ישראל. האם ייתכן שאדם כזה יפעל במכוון לפגוע בו? סביר יותר להניח שדאגתו הכנה לביטחון המדינה ולדמותה המוסרית היא שהניעה אותו לדבר.

שנית, מורל חיילי צה"ל אינו עשוי מסוכר. חיילינו ומפקדינו הם אנשים חושבים, בעלי מצפון ושיקול דעת. הם מבינים היטב את ההבדל בין ביקורת על מדיניות הדרג המדיני לבין האשמתם האישית. למעשה, התעלמות מהדילמות המוסריות הקשות העומדות בפניהם בשטח, והתעלמות מאזהרות כמו זו של גולן, הן שעלולות לפגוע במורל לטווח הארוך. חייל הנשלח למשימה מתוך מדיניות שקולה ומוסרית, יפעל בנחישות ובביטחון רב יותר.

באשר לשימוש בדבריו על ידי אויבי ישראל – זוהי טקטיקה ידועה וצפויה. אויבינו ישתמשו בכל אמירה, בכל דיווח, ובכל בדל מידע כדי לנגח את ישראל. השאלה אינה אם הם משתמשים בדברים, אלא אם הדברים נאמרו מתוך כוונה כנה ואם יש בהם גרעין של אמת שיש להתייחס אליו. הניסיון למנוע דיון פנימי בישראל מחשש שמא האויב יקשיב, הוא מתכון בטוח לשיתוק ולטעויות חמורות. מדינה חפצת חיים ומוסר חייבת להיות מסוגלת לדיון פנימי נוקב, גם אם הוא לא נעים.

מי באמת מרוויח מההשתקה של יאיר גולן?

כאשר אנו רואים את עוצמת המתקפה ואת התיאום בין הגורמים השונים התוקפים את גולן, עלינו לשאול: מי מרוויח מכל זה? התשובה ברורה למדי. מרוויחים מכך פוליטיקאים המבקשים להסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות ומאחריותם למצב. מרוויחים מכך גורמים קיצוניים המעוניינים בחברה צייתנית, נטולת ביקורת, בה כל אמירה שאינה מיישרת קו עם המסרים הרשמיים נתפסת כבגידה.

הניסיון להפוך את יאיר גולן לשק חבטות לאומי הוא ניסיון להרתיע אחרים. המסר הוא ברור: מי שיעז למתוח ביקורת, מי שיעז לשאול שאלות קשות, מי שיעז להצביע על כשלים או סכנות – דמו בראשו. זוהי סכנה אדירה לדמוקרטיה הישראלית ולחוסנה של החברה.

אלוף במיל', לא עוכר ישראל

חשוב לזכור מי הוא יאיר גולן. לא מדובר בפרשן מהצד או בפוליטיקאי חסר ניסיון. מדובר באדם שפיקד על יחידות מובחרות, ששימש כמפקד פיקוד הצפון, כאלוף פיקוד העורף וכסגן הרמטכ"ל. הוא מכיר את מערכת הביטחון מבפנים, את אתגריה ואת הדילמות המוסריות הכרוכות בהפעלת כוח. דבריו, גם אם צורמים, נובעים מתוך היכרות עמוקה זו ומתוך דאגה אמיתית לעתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, חזקה ומוסרית.

הגשת תלונה במשטרה נגדו על ידי משפחות שכולות היא צעד כואב ומצער, אך גם הוא חלק ממסע הדה-לגיטימציה. קל מאוד לתמרן רגשות כאב אמיתיים לטובת אג'נדה פוליטית צינית. גם האיומים לבטל את נאומו בקונגרס היהודי העולמי הם חלק מאותו מסע השתקה. האם אלו פניה של הדמוקרטיה הישראלית שאנו רוצים לראות?

זכות הביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה

הסערה סביב דברי יאיר גולן אינה רק עליו באופן אישי. היא מבחן לחברה הישראלית. האם אנו מסוגלים לנהל דיון ציבורי נוקב ואמיתי, או שאנו מעדיפים להשתיק קולות ביקורתיים באמצעות דמוניזציה והסתה? האם אנו מבינים שביקורת, גם אם היא קשה לעיכול, היא כלי חיוני לתיקון ולשיפור?

יאיר גולן לא חזר בו מדבריו, והוא צודק בכך. לא משום שהוא מתעקש על הניסוח המדויק, אלא משום שהוא עומד על זכותו וחובתו להתריע. הוא הבהיר את כוונתו, וזו צריכה להיות נקודת המוצא לדיון. כל השאר הוא רעש רקע מסוכן, שנועד לשרת אינטרסים פוליטיים צרים על חשבון האינטרס הלאומי הרחב.

אל לנו ליפול למלכודת ההסתה. יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי, שזכותו ואף חובתו להשמיע את דעתו, גם אם היא אינה פופולרית. עלינו להקשיב, להתווכח, לחלוק עליו – אך לעולם לא להסכים להשתיקו או להפוך אותו לאויב העם. עתידנו כחברה דמוקרטית ובריאה תלוי בכך.