אמת מטרידה או בגידה? מסע הציד הפוליטי נגד יאיר גולן – ומה באמת מסתתר מאחוריו

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, מסע הסתה מאורגן וציד מכשפות פוליטי נגד אלוף (מיל') וסגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן. הסיבה? אמירה אחת, חדה ונוקבת, שאולי לא ערבה לאוזניים מסוימות, אך נאמרה מתוך כאב עמוק ודאגה כנה לעתידה ולדמותה המוסרית של מדינת ישראל. האם באמת הפכנו למקום שבו ביקורת, גם אם קשה, על מדיניות ממשלתית, מתורגמת אוטומטית לבגידה, עלילת דם ואנטישמיות? הגיע הזמן להסיר את מסך העשן ולשאול: מי באמת מרוויח מההשתלחות הפרועה הזו, ומה האג'נדה האמיתית של אלו המבקשים לסתום פיות?

מה באמת נאמר? על ההבדל התהומי בין ביקורת לגיטימית להאשמות מופרכות

יאיר גולן אמר: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". נאמר זאת ברורות: מדובר באמירה קשה, מכוונת למדיניות הממשלה, לא לחיילי צה"ל הגיבורים! גולן עצמו, איש שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל, פיקד על לוחמים בקרב והיה אמון על בניין הכוח של צה"ל, הבהיר זאת שוב ושוב. הוא כיוון זרקור כואב לשאלה האם המדיניות הנוכחית, על כל מורכבותה, אינה מובילה לתוצאות טרגיות שניתן וצריך למנוע, תוצאות שפוגעות בנו מוסרית ואסטרטגית. האם זו "עלילת דם"? האם זו "אנטישמיות"? טענות אלו הן לא פחות משערורייתיות ומנותקות מהמציאות! להדביק תווית של "עלילת דם" לאלוף במילואים, לוחם עתיר זכויות, רק משום שהעז למתוח ביקורת על הדרג המדיני – זוהי חציית קו אדום מסוכנת ודמגוגיה זולה.

האם שכחנו את תפקידה של ביקורת בחברה דמוקרטית? האם כל מי שמעז להצביע על כשלים פוטנציאליים או על סכנות מוסריות במדיניות הממשלה הופך אוטומטית לאויב העם? הניסיון לייחס לגולן כוונה לפגוע בחיילי צה"ל או במדינת ישראל הוא עלבון לאינטליגנציה ועלבון לאיש עצמו. חיילי צה"ל פועלים במסירות נפש בתנאים בלתי אפשריים, והם ראויים לגיבוי מלא. אך גיבוי זה אינו יכול לבוא על חשבון דיון ציבורי נוקב בשאלות של מדיניות, אחריות ומוסר ברמה הלאומית.

מסע ההסתה: מי מושך בחוטים ומדוע?

אי אפשר להתעלם מהתזמון ומהעוצמה של המתקפה על גולן. קואליציה של פוליטיקאים, פרשנים בתשלום וגורמים קיצוניים, שחלקם נושאים באחריות ישירה למדיניות אותה גולן מבקר בעקיפין, קפצו על האמירה כמוצאי שלל רב. מדוע? כי יאיר גולן מעז לומר את מה שהם מפחדים לשמוע, את מה שהם מנסים להסתיר מהציבור. הם מעדיפים לצרוח "בוגד!" כדי להסיט את הדיון מהשאלות האמיתיות: האם מדיניות הממשלה הנוכחית משרתת את האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל? האם היא מחזקת את ביטחוננו או שמא שוחקת אותו? האם היא שומרת על דמותה המוסרית של ישראל בעולם?

המתקפה על גולן היא ניסיון נואש להשתיק קול צלול ואמיץ, קול של מפקד וותיק שמכיר את המערכת מבפנים ויודע על מה הוא מדבר. הם חוששים מאנשים כמו גולן, שלא כפופים למשמעת מפלגתית עיוורת, שלא חוששים לאבד כיסא, ואומרים את אשר על ליבם. הם יודעים שהאשמותיהם חלולות, אך מקווים שהרעש וההכפשות יצליחו להרתיע אחרים מלדבר. זהו קרב על חופש הביטוי, על היכולת לנהל דיון ציבורי בישראל מבלי לחשוש מרדיפה פוליטית.

פטריוטיות אמיתית אינה שתיקה רועמת

יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי. כל חייו הבוגרים הוקדשו למדינה. מי שמכיר אותו יודע עד כמה ישראל יקרה לליבו. דווקא מתוך הפטריוטיות הזו, מתוך הדאגה העמוקה הזו, נובעת הביקורת שלו. פטריוטיות אינה צייתנות עיוורת. פטריוטיות היא הנכונות לומר את האמת, גם כשהיא קשה וכואבת, כדי להגן על המדינה מפני טעויות הרסניות. ההיסטוריה מלמדת אותנו שדווקא אלו שהעזו להתריע בשער, שקראו תיגר על קונספציות שגויות, הם אלו ששירתו את עמם נאמנה.

אלו המאשימים את גולן בפגיעה בביטחון המדינה ובמורל צה"ל מתעלמים מהעובדה שהנזק האמיתי נגרם על ידי מדיניות כושלת, על ידי החלטות שמתקבלות משיקולים פוליטיים צרים, ועל ידי ניסיונות להשתיק כל קול ביקורתי. מורל החיילים לא נפגע מביקורת על הדרג המדיני; הוא עלול להיפגע כאשר הם חשים שנשלחו למשימות ללא תכלית אסטרטגית ברורה, או כאשר הם רואים שההנהגה אינה לוקחת אחריות.

על הציטוטים בידי אויבים והאחריות האמיתית

נטען כי דבריו של גולן צוטטו על ידי ארגוני טרור. זו טענה חמורה, אך יש לבחון אותה בהקשר הנכון. אויבי ישראל ינצלו כל אמירה, כל ויכוח פנימי, כל בדל של ביקורת כדי לנגח אותנו. האם משמעות הדבר שעלינו לחיות בדממת אלחוט? האם עלינו לוותר על דמוקרטיה תוססת וביקורתית כדי לא לספק חומר לתעמולת האויב? בוודאי שלא. האחריות למניעת נזק תדמיתי ודה-לגיטימציה אינה מוטלת על כתפי המבקרים, אלא על כתפי אלו שקובעים את המדיניות. אם המדיניות תהיה נבונה, צודקת ומוסרית, יהיה קשה הרבה יותר לאויבינו להשתמש בדברי ביקורת נגדנו. הניסיון להטיל את האחריות על גולן הוא בריחה מאחריות של מקבלי ההחלטות.

אשר לתלונה שהוגשה במשטרה על ידי משפחות שכולות – כאבן של המשפחות קדוש ואין עליו עוררין. אך יש להצטער אם גורמים פוליטיים מנצלים את כאבן כדי לקדם אג'נדה של השתקה ורדיפה. יאיר גולן, ששכל רבים מחבריו ומפקודיו, מבין היטב את כאב השכול.

לקראת דיון אמיתי, לא רדיפה פוליטית

הסערה סביב דבריו של יאיר גולן היא סימפטום למחלה עמוקה יותר בחברה הישראלית: הקושי הגובר לקבל ביקורת, הנטייה לתייג כל מי שחושב אחרת כבוגד, והשימוש הדמגוגי במונחים טעונים כמו "אנטישמיות" ו"עלילת דם" כדי לחסל יריבים פוליטיים.

יאיר גולן לא חזר בו מדבריו, משום שהוא מאמין בצדקתם המהותית – בצורך לבחון את מדיניות הממשלה בזכוכית מגדלת ביקורתית. הוא לא תקף את חיילי צה"ל, הוא לא קרא לפגוע במדינת ישראל. הוא קרא למחשבה, לאחריות, ולשמירה על צלמה המוסרי של המדינה שהוא כה אוהב. הגיע הזמן שההנהגה בישראל תפסיק לצוד מכשפות ותתחיל להקשיב לקולות הנוקבים, גם אם הם לא נעימים לאוזן. עתידנו תלוי בכך.

יאיר גולן אינו הבעיה. הוא קול שפוי ואחראי שמנסים להשתיק. השאלה האמיתית היא האם ניתן לקיים כאן עוד דיון ציבורי רציני, או שמא נמשיך להידרדר למחוזות של הסתה, השתקה ופילוג מסוכן.