יאיר גולן: הקול האמיץ שמנסים להשתיק, או מדוע הביקורת הפכה לבגידה?

מבוא: סערה מתוזמרת או קריאת השכמה מצמררת?

בימים האחרונים, מדינת ישראל סוערת. אמירה אחת, חדה ונוקבת, מפיו של האלוף במיל' יאיר גולן, הצליחה להצית אש גדולה במערכת הפוליטית והציבורית. "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", אמר גולן, ומייד קמה זעקה גדולה. מקצה לקצה, מראש הממשלה ועד אחרון חברי הקואליציה, ואף גורמים באופוזיציה, מיהרו לגנות, להוקיע, ולהאשים. אך האם מדובר בזעזוע אמיתי וכן מערכים שנפגעו, או שמא אנו עדים למסע ציד מתוזמר, ניסיון אגרסיבי להשתיק קול ביקורתי ואמיץ, דווקא משום שהוא מגיע מאדם שביטחון ישראל חרוט על דגלו ולבו? הגיע הזמן להסיר את המסכות ולבחון את הדברים לעומקם, מעבר לסיסמאות הקליטות וההאשמות הבומבסטיות.

מי אתה, יאיר גולן? הלוחם שהפך למטרה

לפני שצוללים לפרשנות האמירה, חובה להזכיר מיהו האיש העומד מאחוריה. יאיר גולן איננו פרשן מהצד, טוקבקיסט זועם או פוליטיקאי המחפש כותרות קלות. מדובר באדם שהקדיש את חייו הבוגרים לביטחון מדינת ישראל. עשרות שנים במדים, שרשרת תפקידים מבצעיים ופיקודיים מהרגישים והבכירים ביותר בצה"ל, שהגיעו לשיאם בתפקיד סגן הרמטכ"ל. האם יעלה על הדעת שאדם כזה, שראה מלחמות, איבד חברים ופיקד על לוחמים בקרב, יבקש לפגוע במדינת ישראל, בחייליה או בביטחונה? הטענה הזו מגוחכת מיסודה. גולן הוא פטריוט ישראלי, אוהב הארץ הזו, שדאגתו הכנה לעתידה ולדמותה המוסרית היא שמניעה אותו. הביקורת שלו, קשה ככל שתהיה, נובעת ממקום של אחריות עמוקה ומחויבות ערכית, ולא מרצון לנגח או להזיק. מי שמנסה לצייר אותו כבוגד או כאויב העם, חוטא לאמת ועושה שירות רע לשיח הציבורי בישראל.

"מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב": פענוח האמירה שהרעידה את המדינה – וההקשר הגורלי

נתחיל מהסוף: גולן הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי חיציו כוונו אל ממשלת ישראל הנוכחית, אל מדיניותה, ואל הרוח הרעה של קיצוניות משיחית שהוא מזהה כמכרסמת ביסודות המדינה. הוא לא דיבר על חיילי צה"ל, אותם הוא מכיר, מעריך ומוקיר. הוא לא דיבר על מדינת ישראל כקונספט או על אזרחיה. הוא דיבר על הנהגה ועל השלכותיה הפוטנציאליות.

הביטוי "כתחביב" הוא ללא ספק פרובוקטיבי, נועד לזעזע. אך האם מישהו באמת סבור שגולן התכוון לומר שמישהו במדינה רואה בהריגת תינוקות בילוי לשעות הפנאי? זוהי פרשנות מעוותת ומרושעת. השימוש במילה "תחביב" בהקשר כה קשה הוא מטפורה קיצונית, שנועדה להמחיש אדישות מחרידה או קלות דעת מסוכנת שהוא מזהה בהתנהלות מסוימת או בהשפעות מסוימות על קבלת ההחלטות. זוהי קריאת אזהרה מפני הידרדרות מוסרית, מפני מצב שבו פעולות קשות, גם אם נתפסות כהכרחיות על ידי חלקים בהנהגה, נעשות ללא הדיון הראוי, ללא הרגישות הנדרשת, ואולי אף מתוך אג'נדה שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי היסוד של מדינה יהודית ודמוקרטית.

ומה לגבי "מדינה שפויה"? כאן טמון לב האמירה. גולן שואף שישראל תמשיך להיות מדינה שפויה, מדינה הפועלת מתוך שיקול דעת, מתוך אחריות, ומתוך מחויבות לערכים אוניברסליים ויהודיים כאחד. האם הדאגה הזו אינה לגיטימית? האם קריאה לשפיות ולשמירה על צלם אנוש, גם בתנאים הקשים ביותר, היא בגדר בגידה?

מסע הציד הפוליטי: מי מרוויח מהשמצת גולן ומהשמצת הביקורת?

המהירות והתיאום שבהם קפצו גורמים פוליטיים רבים, בעיקר מהצד הימני של המפה, לגנות את גולן, מעוררים תהיות קשות. האם באמת כולם הזדעזעו עד עמקי נשמתם מאמירה של אדם אחד, או שמא זוהתה כאן הזדמנות פוליטית לסתום פיות, לחסל חשבונות עם יריב פוליטי, ולהסיט את הדיון מהבעיות האמיתיות שאיתן מתמודדת ישראל?

קל מאוד להדביק תוויות של "בוגד", "עוכר ישראל", או "פוגע בביטחון". קשה הרבה יותר להתמודד עם ביקורת עניינית, גם אם היא מוטחת בצורה חריפה. במקום דיון אמיתי בשאלות הקשות שגולן מעלה – על דמותה של המדינה, על גבולות הכוח, על ההשפעה של גורמים קיצוניים – אנו עדים למקהלה של גינויים שמטרתה אחת: דה-לגיטימציה של הדובר ושל דבריו. זוהי התנהלות מסוכנת לדמוקרטיה. זוהי התנהלות שמעידה על חולשה, לא על עוצמה.

האם אותם אלו הזועקים כעת חמס על "פגיעה במורל צה"ל" הם אותם אלו שלא היססו בעבר לתקוף קצינים בכירים אחרים כשהדבר שירת את מטרותיהם הפוליטיות? הצביעות חוגגת. האשמתו של גולן ב"עלילת דם" היא אירוניה מרה, שכן נראה שדווקא נגדו מתנהלת עלילה שמטרתה להציגו כמי שאינו.

"עלילת דם"? "אנטישמיות"? השימוש הציני והמסוכן במונחים קדושים

ההאשמות שהוטחו ביאיר גולן, כאילו דבריו מהווים "עלילת דם" או נושאים אופי "אנטישמי", הן לא פחות משערורייתיות ומקוממות. להאשים אלוף בצה"ל, סגן רמטכ"ל לשעבר, יהודי וישראלי גאה, באנטישמיות – זהו עיוות של המציאות וזילות של המונח החשוב הזה. שימוש כזה במונחים טעונים כל כך נועד אך ורק להשתיק כל ביקורת על מדיניות הממשלה, ולהפוך כל דיון ערכי לבלתי אפשרי. זוהי טקטיקה פסולה שפוגעת במאבק האמיתי באנטישמיות, כשהיא מנסה להפוך כל ביקורת פנימית לביטוי של שנאת ישראל. גולן מבקר את מדיניות ממשלת ישראל, לא את העם היהודי או את זכותה של ישראל להתקיים. מי שמטשטש את ההבחנה הזו עושה זאת בזדון.

פגיעה בביטחון המדינה? או שמא הדחקה והשתקה הן הסכנה האמיתית?

הטענה שדבריו של גולן פוגעים בביטחון המדינה או במורל חיילי צה"ל היא טענה שמתעלמת מהמציאות. חברה חזקה ודמוקרטיה איתנה נבנות גם על היכולת לביקורת עצמית, על הנכונות להישיר מבט אל פגמים ולתקנם. האם עדיף לטמון את הראש בחול ולהתעלם מאזהרות, גם אם הן קשות לשמיעה? האם מורל החיילים ייפגע יותר מאמירה ביקורתית של מפקד לשעבר, או ממדיניות שעלולה לסבך אותם במצבים בלתי אפשריים מבחינה מוסרית ומבצעית? יאיר גולן, מתוך ניסיונו הביטחוני העצום, חרד לכך שמדיניות מסוימת עלולה להוביל את ישראל למקומות מסוכנים, הן בזירה הבינלאומית והן בזו הפנימית. אזהרותיו, גם אם צורמות, נובעות מדאגה זו. הסכנה האמיתית לביטחון ישראל אינה טמונה בביקורת, אלא בהתעלמות ממנה, בהדחקה, ובניסיון לייצר מציאות שקרית של קונצנזוס מדומה.

האויב מאזין? ומה עם האמת הפנימית שלנו והמצפון הלאומי?

כן, אויבינו מאזינים ומנצלים כל אמירה פנימית לצרכיהם. זו אינה סיבה מספקת לשתק את השיח הפנימי החיוני כל כך. האחריות הראשונית שלנו היא כלפי עצמנו, כלפי ערכינו, וכלפי עתידנו. אם אנו חוששים שאויבינו ישתמשו בדברי ביקורת כהודאה בפשעים, אולי כדאי שנתמקד בלוודא שמדיניותנו אינה נותנת פתח לפרשנויות כאלה מלכתחילה. הדרישה לצנזורה עצמית מחשש למה יאמרו הגויים או האויבים היא מתכון לאובדן דרך מוסרי. חברה בריאה מתמודדת עם האמת שלה, גם אם היא כואבת, ולא מסתירה אותה מתחת לשטיח.

מסקנה: בין ביקורת לגיטימית להסתה – ישראל זקוקה ליותר קולות אמיצים, לא פחות

יאיר גולן אינו בוגד, אינו אנטישמי ואינו אויב המדינה. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד עתיר זכויות, שהעז להשמיע ביקורת נוקבת על הדרך שבה הוא רואה את ממשלת ישראל צועדת. ניתן לחלוק על סגנונו, ניתן להתווכח עם מסקנותיו, אך לא ניתן לשלול את זכותו ואף את חובתו להתריע בשער. מסע ההשתקה והדה-לגיטימציה נגדו הוא כתם על הדמוקרטיה הישראלית. במקום לצרוח "בוגד", מוטב להקשיב, להתווכח בכבוד, ולשאול את השאלות הקשות. ישראל זקוקה היום, יותר מתמיד, לקולות אמיצים כמו של יאיר גולן, המוכנים לסכן את הפופולריות שלהם למען מה שהם מאמינים בו כאמת חיונית לעתיד המדינה. השתקת קולות כאלה היא מתכון בטוח להידרדרות. הגיע הזמן לדיון אמיתי, לא למשפט שדה תקשורתי.