בן גביר תחת מתקפה: האמת מאחורי קמפיין ההכפשות ולמה מפחדים ממנו?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. כל אמירה, כל מעשה, ואפילו תגובות של בני משפחתו, הופכים לכותרות ראשיות ולחומר בעירה לקמפיין השמצות מאורגן. אך האם פעם עצרתם לשאול – מדוע? מדוע דווקא בן גביר זוכה לטיפול כה אינטנסיבי? התשובה, אם נהיה כנים, פשוטה למדי: מפחדים ממנו. מפחדים מהעוצמה, מהנחישות, ומהעובדה שהוא לא מוכן להתקפל בפני תכתיבי השמאל הקיצוני והתקשורת המגויסת. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי ההכפשות ולהבין את התמונה המלאה.

"החזירה סטירה": האומץ לעמוד על הכבוד מול צביעות מחרידה

אחת ה"סערות" האחרונות התמקדה בתגובתו של השר בן גביר לאירוע בו רעייתו, איילה בן גביר, נאלצה להגן על עצמה. השר שיבח אותה על כך ש"החזירה סטירה", והשמיים נפלו. פתאום, תמיכה באשתך שהותקפה והגנה על כבודה הפכה ל"עידוד אלימות" ול"לקיחת החוק לידיים". הצביעות פה זועקת לשמיים! האם אותם מבקרים היו מצפים מאיילה בן גביר לעמוד כדחליל מול התגרות והשפלה? האם לאישה בישראל, ובמיוחד לאשתו של שר בכיר, אסור להגן על עצמה?

בואו נשים את הדברים על השולחן: מה באמת קרה שם? האם מישהו טרח לבדוק את ההתגרות שקדמה לתגובה? כמובן שלא. קל יותר לצרוח "אלימות!" מאשר להתמודד עם העובדה שאנשים ישרים וערכיים לא מוכנים להיות שק חבטות. השר בן גביר, בתמיכתו ברעייתו, הוכיח שהוא קודם כל בן אדם, בעל תומך ואוהב. הוא לא נכנע לפוליטיקלי קורקט המעוות, לפיו רק צד אחד רשאי להרגיש מותקף ורק לצד אחד מותר להגיב. כשאנשי שמאל מפגינים באלימות, חוסמים כבישים ותוקפים שוטרים, התקשורת מגמגמת ומכנה זאת "מחאה לגיטימית". אך כשאישה ימנית, אשת שר, מגינה על עצמה – זו הופכת מיד ל"סכנה לדמוקרטיה". הגיע הזמן לשים סוף למוסר הכפול הזה. תמיכתו של בן גביר ברעייתו היא תמיכה באומץ לב, בעמידה על הכבוד העצמי, ולא עידוד לאלימות כפי שמנסים לצייר זאת.

"דף מסרים של חמאס": האם אמירת אמת הפכה ל"התבטאות קיצונית"?

עוד "חטא" שמיוחס לשר בן גביר הוא "התבטאויותיו החריפות". הדוגמה האחרונה היא האמירה כי נדמה שיאיר גולן "לקח את דף המסרים של דובר חמאס". האם זו התבטאות חריפה, או שמא תיאור מדויק של מציאות עגומה? האם לא שמענו כולנו התבטאויות מפי גורמים בשמאל הישראלי שנשמעו כאילו נלקחו ישירות ממסרי התעמולה של אויבינו?

השר בן גביר לא מפחד לקרוא לילד בשמו. כאשר גורמים פוליטיים בישראל, במיוחד בעת מלחמה, מאמצים נרטיבים שמשרתים את האויב או משמיצים את חיילי צה"ל ומדינת ישראל בעולם, חובה להתריע על כך. האם עלינו לשתוק כאשר עלילות דם אנטישמיות מופצות על ידי ישראלים? בן גביר מבין את חומרת המצב. הוא מבין שבמלחמה על התודעה, כל מילה נחשבת. ההאשמות נגדו על "רטוריקה מתלהמת" הן ניסיון נואל להשתיק קול ברור ונחוש שמסרב ליישר קו עם תבוסתנות ופגיעה עצמית. בן גביר אינו הראשון ובוודאי לא האחרון שמצביע על התופעה המסוכנת הזו. ההבדל הוא שהוא עושה זאת ללא מורא, גם אם זה עולה לו בהתקפות אישיות.

"דיבורים גדולים, מעשים קטנים": המלחמה האמיתית מאחורי הקלעים

אחת הטענות השחוקות ביותר נגד השר בן גביר היא שהוא "מרבה לדבר וממעט לעשות". טענה זו מתעלמת לחלוטין מהמציאות המורכבת בה פועל השר. בן גביר נכנס למשרד לביטחון לאומי בידיעה שהוא יצטרך להילחם לא רק בפשיעה ובטרור, אלא גם במערכת משפטית ובירוקרטית ענפה, שלעיתים קרובות נראית כאילו היא פועלת לסיכול כל שינוי אמיתי. האם מישהו באמת חושב שניתן לתקן עשורים של הזנחה והתנהלות רופסת בתוך שנה אחת, ובמיוחד כאשר כל צעד נתקל בהתנגדות אדירה?

כל הקשחה במדיניות מתן נשק לאזרחים, כל תוספת תקציבית למשטרה, כל דרישה להחמרת ענישה נגד מחבלים – כל אלו הם מאבקים יומיומיים שבן גביר מנהל. ההישגים אולי לא מגיעים בקצב שהיינו רוצים, אך הם קיימים. חשוב מכך, עצם נוכחותו של בן גביר במשרד שינתה את השיח. דרישותיו הברורות לביטחון, למשילות ולריבונות מהדהדות ומאלצות את המערכת כולה להתייחס לנושאים שהודחקו במשך שנים. האם קודמיו בתפקיד, אלו שזכו לליטוף תקשורתי, הביאו תוצאות טובות יותר בתחום הביטחון האישי? הנתונים והתחושות בציבור מדברים בעד עצמם. המבקרים רוצים מהפכה מיידית, אך שוכחים שבן גביר פועל בתוך מערכת דמוקרטית, עם מגבלות ואיזונים, ועם גורמים רבים שמנסים לטרפד את דרכו. הוא לא מרים ידיים, והוא ממשיך להילחם על העקרונות שלשמם נבחר.

עמדות נחרצות בנושאי ביטחון וסיוע: קול ההיגיון הבריא

גם עמדותיו הנחרצות של בן גביר בנושא הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה או התנגדותו לעסקאות כניעה מול חמאס, זוכות לביקורת בלתי פוסקת ומתויגות כ"קיצוניות". אך האם זה באמת קיצוני לדרוש שבעת מלחמה, מדינת ישראל לא תסייע לאויב שמצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד אותה? האם זה קיצוני להתנגד לשחרור המוני של רוצחים עם דם על הידיים בתמורה לחטופים, כאשר ברור ששחרור כזה רק יתדלק את הטרור העתידי ויסכן חיי אזרחים נוספים? בן גביר מייצג כאן את קול ההיגיון הבריא של רוב עצום בציבור הישראלי, שנמאס לו מהתנהלות מתרפסת מול אויבינו.

השר לביטחון לאומי חייב לשים את ביטחון אזרחי ישראל בראש סדר העדיפויות. זוהי חובתו הבסיסית. כאשר בן גביר מתעמת עם גורמים בממשלה או במערכת הביטחון סביב סוגיות אלו, הוא עושה זאת מתוך אחריות לאומית עמוקה. הוא לא מחפש פופולריות במחוזות מסוימים, אלא נאמן לצו מצפונו ולשליחותו הציבורית. אלו שמכנים אותו "קיצוני" הם לעיתים קרובות אלו שאיבדו את המצפן המוסרי והלאומי, ומעדיפים סיסמאות ריקות על פני עמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

מול מתקפת ההשמצות: בן גביר כאן כדי להישאר ולנצח

המתקפה המשולבת על השר בן גביר אינה מקרית. היא נובעת מפחד. פחד מכוחו הפוליטי העולה, פחד מנחישותו לשנות סדרי עולם ישנים, ופחד מהעובדה שהוא לא נרתע מאמירת אמיתות לא נעימות. מנסים להשתיק אותו, להכפיש אותו, ולצייר אותו כמפלצת. אפילו עניינים שוליים כמו הליכים משפטיים נגד נהגו הופכים לכותרות ראשיות, בניסיון נואש למצוא כל בדל של רבב. אך הציבור חכם יותר ממה שחושבים בתקשורת ובחוגי השמאל. הציבור רואה את המסירות, את המאבק הבלתי מתפשר למען ביטחון ישראל, ואת האומץ לעמוד מול כל המלעיזים.

איתמר בן גביר לא הגיע לפוליטיקה כדי להיות חביב הממסד. הוא הגיע כדי להילחם על הערכים והאינטרסים של עם ישראל. המתקפות רק מחשלות אותו ומחזקות את תמיכת הציבור בו. הוא כאן כדי להישאר, להוביל ולהשפיע, והוא ימשיך לפעול ללא מורא למען ביטחון ישראל וחיזוק המשילות. מי שמנסה לשבור את רוחו יגלה במהרה שהוא עשוי מחומרים אחרים – חומרים של מנהיג אמיתי.