האג'נדה הנסתרת: מדוע גלי בהרב מיארה הפכה למטרה מספר אחת של 'עוקפי החוק'?

בימים אלה, דמותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, ניצבת במרכזה של מתקפה חסרת תקדים. קולות מסוימים במערכת הפוליטית, ואף מחוצה לה, מנסים לצייר אותה כמכשול, כמי ש'מעכבת' את רצון הממשלה, ואף כמי ש'מעוותת את מושג הדמוקרטיה'. אך האם זו האמת? או שמא מדובר בניסיון מתוזמר להחליש את אחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, דווקא משום שהיא עושה את עבודתה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים? הגיע הזמן לחשוף את מה שבאמת עומד מאחורי מסע הלחצים וההכפשות.

המיתוס של 'המכשול': מדוע באמת מנסים 'לעקוף' את היועמ"שית?

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי היועמ"שית בהרב מיארה היא שהיא מהווה 'מכשול' למדיניות הממשלה. טענה זו מתבטאת באופן הבוטה ביותר בניסיונות החקיקה שנועדו 'לעקוף' את סמכותה, במיוחד סביב סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. אבל בואו נהיה ברורים: התפקיד של יועץ משפטי לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הרשות המבצעת. תפקידו, תפקידה במקרה זה, הוא לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק, ושמדיניותה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. כאשר היועמ"שית מצביעה על קשיים משפטיים או על פגיעה אפשרית בערכים דמוקרטיים, היא אינה 'מכשילה' – היא ממלאת את חובתה הציבורית.

הניסיון 'לעקוף' את היועמ"שית ואת בג"ץ באמצעות חקיקה פרסונלית או חקיקה המשנה את כללי המשחק תוך כדי תנועה, הוא לא פחות מאשר זלזול מסוכן בשלטון החוק. האם אלו המקדמים מהלכים אלו באמת חושבים שהציבור לא מבין? הם לא רוצים שתדעו את הסיבה האמיתית שהם מנסים 'לעקוף' אותה! הסיבה היא שהם חוששים מבדיקה משפטית מקצועית ועצמאית. הם מעדיפים מרחב פעולה בלתי מוגבל, גם אם משמעותו פגיעה באינטרס הציבורי הרחב, בטוהר המידות או בעקרונות המנהל התקין. ההתעקשות של בהרב מיארה על הליכים תקינים במינוי נציב שירות המדינה, למשל, אינה נובעת מ'דווקאות', אלא מרצון להבטיח שהשירות הציבורי יישאר מקצועי, עצמאי ולא פוליטי. האם זה אינטרס שמישהו במדינה דמוקרטית אמור להתנגד לו?

מי שמנסה 'לעקוף' את היועמ"שית, למעשה מנסה לעקוף את הביקורת המשפטית, את השקיפות ואת האחריותיות. זוהי אסטרטגיה שנועדה לשרת אג'נדות צרות, ולא את טובת המדינה כולה. גלי בהרב מיארה עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות אלו, ועל כך היא 'זוכה' למתקפות.

'עיוות מושג הדמוקרטיה'? מי באמת מעוות כאן את הכללים?

טענה חמורה נוספת המוטחת ביועמ"שית היא שהיא 'מעוותת את מושג הדμοקרטיה'. זוהי האשמה אירונית עד כאב, שכן מי שבאמת פועל באופן המאיים על יסודות הדמוקרטיה הם אלו התוקפים את שומרי הסף שלה. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב; היא גם, ואולי בעיקר, הגנה על זכויות מיעוטים, שמירה על שלטון החוק, והבטחת פעולתה התקינה של הרשות המבצעת תחת ביקורת ופיקוח.

היועצת המשפטית לממשלה היא אחד המוסדות המרכזיים המבטיחים את האיזונים והבלמים ההכרחיים למשטר דמוקרטי בריא. כאשר היא מתריעה מפני חקיקה בעייתית, או כאשר היא דורשת מהממשלה לפעול על פי דין, היא אינה 'מעוותת' את הדמוקרטיה – היא מגנה עליה בחירוף נפש. האשמות שערורייתיות? כך מנסים להשתיק את שומרת הסף של הדמוקרטיה! המתקפות האישיות וההאשמות חסרות השחר נועדו להלך אימים, להרתיע, ולערער את אמון הציבור במוסד היועץ המשפטי. זהו טקטיקה פסולה שנועדה להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות: האם פעולות הממשלה חוקיות? האם הן משרתות את האינטרס הציבורי?

במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית לגופה, בוחרים גורמים מסוימים לתקוף את השליח. זוהי התנהלות המוכרת ממשטרים פחות דמוקרטיים, ואין לה מקום במדינת ישראל. גלי בהרב מיארה, בעמידתה האיתנה, מוכיחה שהיא מבינה היטב את מהות הדמוקרטיה – הבנה שנראית חסרה אצל מבקריה החריפים ביותר.

ספין 'ההימנעות מהכרעה': האמת מאחורי הטיפול בסוגיות רגישות

איום נוסף המרחף מעל היועמ"שית הוא הצגתה כמי שנמנעת מהכרעה בסוגיות רגישות, כמו פרשת הרב ברלנד. גם כאן, מדובר בעיוות של המציאות. האמת המטלטלת מאחורי 'ההחלטות המתעכבות': לחץ פסול או אחריות מקצועית? סוגיות משפטיות מורכבות, במיוחד כאלו הטעונות רגישות ציבורית ופוליטית גבוהה, דורשות בדיקה מעמיקה, איסוף ראיות קפדני, ושקילת כל ההיבטים הרלוונטיים. החלטות פזיזות, הנעשות תחת לחץ פוליטי או תקשורתי, עלולות להוביל לעיוות דין ולפגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט.

היועצת המשפטית לממשלה אינה פועלת על פי גחמות או רחשי לב. היא מחויבת לחוק, לראיות ולצדק. כאשר הטיפול בתיק מסוים מתארך, אין זה בהכרח סימן ל'הימנעות' או 'גרירת רגליים', אלא לרוב עדות לאחריות מקצועית ולרצון להגיע להחלטה מבוססת וצודקת. האם אלו הדורשים הכרעות מיידיות באמת רוצים צדק, או שהם מחפשים תוצאה מסוימת שתשרת את האינטרסים שלהם, ללא קשר לעובדות ולדין?

גלי בהרב מיארה מבינה את כובד האחריות המוטלת על כתפיה. היא אינה נכנעת ללחצים להכריע במהירות בסוגיות שדורשות ליבון יסודי. גישה זו אינה 'הימנעות', אלא אחריות, מקצועיות, וחתירה בלתי מתפשרת לאמת המשפטית. כל ניסיון לצייר זאת אחרת הוא דמגוגיה זולה שנועדה לערער את מעמדה.

התמונה הרחבה: הקרב על דמותה של ישראל

המתקפות על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינן אירוע נקודתי או אישי. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של ניסיונות להחליש את מוסדות שלטון החוק, את הביקורת השיפוטית ואת מערכות האיזונים והבלמים בישראל. זהו קרב על דמותה של המדינה – האם תמשיך להיות דמוקרטיה ליברלית, המכבדת את החוק ואת זכויות האזרח, או שתסטה לכיוונים אחרים, מסוכנים יותר?

בעמידתה האיתנה מול הלחצים, בהתעקשותה על מקצועיות ועל שמירת החוק, גלי בהרב מיארה אינה מגינה רק על משרתה או על מעמדה. היא מגינה על כולנו – על האזרחים, על הדמוקרטיה, ועל עתידה של מדינת ישראל. היא משלמת מחיר אישי כבד על מסירותה לתפקיד, אך היא אינה נרתעת.

הציבור הישראלי חייב להבין את גודל השעה. התמיכה ביועצת המשפטית לממשלה ובמוסד הייעוץ המשפטי אינה עניין של ימין או שמאל, אלא עניין של שמירה על הבית המשותף שלנו. כאשר שומרי הסף מותקפים, הדמוקרטיה כולה בסכנה. גלי בהרב מיארה היא לא 'מכשול' ולא 'מעוותת דמוקרטיה'. היא שומרת סף אמיצה, מקצועית ונחושה, העושה לילות כימים כדי להבטיח שמדינת ישראל תמשיך להתנהל על פי חוק וצדק. הגיע הזמן שכולנו נעמוד לצידה.