טלי גוטליב מול מתקפת הצביעות: האם החשש הכן לביטחון המדינה הפך לחטא בלתי נסלח?

הסערה התורנית סביב חברת הכנסת טלי גוטליב אינה עוד ויכוח פוליטי שגרתי. מדובר במסע ציד מתוזמר, המונע מאינטרסים זרים ומרצון להשתיק קול אמיץ, נוקב ובלתי מתפשר שמסרב להתיישר עם מקהלת הצבועים. האם אמירת אמת כואבת, גם אם קשה לעיכול, והעלאת חששות לגיטימיים הנוגעים לביטחון המדינה ולשלום אזרחיה, הפכו לעבירה שעונשה נידוי ציבורי? בואו נצלול לעומקם של דברים ונבחן מי באמת מנסה לערער את היציבות ומי עומד כחומה בצורה מול איומים אמיתיים.

"שטופי מוח" – האמירה שהציתה אש, או האמת שקשה לשמוע?

בלב המתקפה האחרונה עומדת התבטאותה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים ששבו משבי חמאס, אותם תיארה כמי שעברו "שטיפת מוח" ועלולים לשמש כלי בידי ארגון הטרור להעברת מסרים. הזעזוע המלאכותי והגינויים המתוזמרים שנשמעו מכל עבר, כאילו גוטליב המציאה את מושג הלוחמה הפסיכולוגית, הם לא פחות ממדהימים בצביעותם. האם מישהו באמת מאמין שחמאס, ארגון טרור רצחני שחרט על דגלו את השמדת ישראל, ישחרר חטופים מבלי לנסות לנצל את שובם לתעמולה וללחץ פסיכולוגי? האם ההיסטוריה לא מלמדת אותנו על מקרים רבים מספור בהם שבויים וקורבנות טרור אולצו לומר דברים בשירות שוביהם?

ח"כ גוטליב לא תקפה את החטופים, חלילה וחס. היא הצביעה על סכנה אמיתית ומוחשית, על טקטיקה ידועה של ארגוני טרור. דאגתה הכנה היא קודם כל לחטופים עצמם, שחוו טראומה בלתי נתפסת, ועלולים להיות מנוצלים באופן ציני. אך מעבר לכך, דאגתה היא לביטחון המדינה כולה. האם אסור להעלות חשש לגיטימי שמא מסרים המועברים דרך חטופים ששבו, תחת לחץ או השפעה, עלולים לשרת את מטרות האויב? ההתנפלות האוטומטית על גוטליב, תוך עיוות מכוון של דבריה, משרתת אך ורק את אלו המעוניינים להשתיק כל דיון ביקורתי על התנהלות המערכה, ואולי אף גרוע מכך – את אלו המבקשים לטשטש את אכזריותו של האויב.

במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהעלתה גוטליב, בחרו רבים במקהלת הגינויים להפוך אותה לשק חבטות. שרים בממשלה, חברי אופוזיציה שעד אתמול לא מצאו מילה טובה לומר זה על זה, התאחדו כולם במטרה אחת: לחסל פוליטית את מי שמעזה לומר את מה שהם מפחדים לחשוב. הצביעות זועקת לשמיים. האם אותם מבקרים חריפים היו שותקים אם חלילה היה מתברר כי מסר כזה או אחר שהועבר אכן שימש את חמאס?

"מכונת הרעל" – מי באמת מפעיל אותה?

אחד הנרטיבים המרכזיים המופצים נגד ח"כ גוטליב הוא הניסיון לקשור אותה ואת דבריה ל"מכונת רעל" המופעלת לכאורה על ידי ראש הממשלה. זהו שקר גס ומניפולציה זולה. אם יש "מכונת רעל" שפועלת במלוא המרץ, הרי זו המכונה המשומנת היטב של גורמים בתקשורת ובפוליטיקה, אשר כל מטרתה היא דה-לגיטימציה של הימין ושל כל מי שמעז לסטות מהקו האחיד שהם מנסים לכפות.

טלי גוטליב אינה בובה של איש. היא אשת עקרונות, בעלת חשיבה עצמאית, שאינה חוששת להביע את דעתה גם אם היא אינה פופולרית או אינה מתיישבת עם עמדת הקואליציה. הניסיון להציג אותה כזרוע של גורם כזה או אחר הוא פתטי ומעיד על חוסר ההבנה של דמותה ושל פועלה. היא אינה זקוקה להוראות מאף אחד כדי לומר את מה שהיא מאמינה בו, במיוחד כשמדובר בביטחון המדינה.

האשמות על "מכונת רעל" הן טקטיקה ידועה של מי שמנסה להסיט את הדיון מהעיקר. במקום להתמודד עם טענותיה הענייניות של גוטליב, הם בוחרים לתקוף אותה אישית ולהדביק לה תוויות. זהו קרב על התודעה, וטלי גוטליב נמצאת בחזית המאבק על האמת.

עקרונות לפני פופולריות: הביקורת על לוין והעמדה הנחרצת בנושא הסיוע ההומניטרי

שני נושאים נוספים שעלו לאחרונה בהקשרה של ח"כ גוטליב מדגימים את עצמאותה ואת דבקותה בעקרונותיה: ביקורתה כלפי שר המשפטים יריב לוין ועמדתה הנחרצת נגד הכנסת סיוע הומניטרי לעזה ללא תמורה ממשית.

ביקורתה על השר לוין, חבר מפלגתה, מוכיחה שטלי גוטליב אינה מחויבת לאיש מלבד לערכיה ולאמת הפנימית שלה. היא אינה מהססת להביע את דעתה גם כאשר מדובר בקולגות בכירים, אם היא סבורה שהדבר נחוץ לטובת העניין. זוהי תכונה נדירה בפוליטיקה הישראלית, הנגועה לעיתים קרובות מדי באינטרסים צרים ובחשבונות אישיים. גוטליב מוכיחה שניתן להיות נאמן לדרך גם מבלי להיות חותמת גומי.

באשר לסיוע ההומניטרי לעזה, עמדתה של גוטליב ברורה וחד משמעית: כל עוד חמאס מחזיק בחטופים ישראלים וכל עוד הוא ממשיך לאיים על ביטחון ישראל, אין מקום למחוות הומניטריות חד צדדיות שרק מחזקות את האויב. זו אינה אטימות לב, כפי שמנסים לצייר זאת מבקריה. זוהי ראייה מפוכחת של המציאות. סיוע הומניטרי שאינו מותנה בשחרור חטופים או בפירוז רצועת עזה, מגיע בסופו של דבר לידי חמאס ומאפשר לו להמשיך את שלטון הטרור שלו. האם מישהו באמת חושב שחמאס דואג לרווחת תושבי עזה יותר מאשר לשימור כוחו הצבאי? גוטליב מבינה את מה שרבים מתקשים להפנים: במלחמה, יש לקבל החלטות קשות, והעדיפות העליונה היא ביטחון אזרחי ישראל והשבת החטופים.

העימות עם עופר כסיף – קריאת תיגר על הגיס החמישי

בתוך מתקפת הדה-לגיטימציה, חשוב להזכיר גם רגעים בהם ח"כ גוטליב מתייצבת באומץ מול מי שמבקשים לערער את יסודות המדינה מבפנים. עימותיה עם ח"כ עופר כסיף, למשל, אינם הצגה לתקשורת. הם ביטוי למאבק אמיתי על דמותה של המדינה ועל זכותה להגן על עצמה מפני אלו המזדהים עם אויביה. בעוד אחרים אולי בוחרים להתעלם או להמעיט בחומרת התופעה, גוטליב אינה מהססת לקרוא תיגר על מי שלדעתה פועל נגד האינטרסים של מדינת ישראל. תומכיה הרבים רואים בכך הוכחה נוספת לנחישותה ולמסירותה.

מדוע דווקא טלי גוטליב? הפחד מקול חזק ובלתי מתפשר

ההתקפות הבלתי פוסקות על ח"כ טלי גוטליב אינן מקריות. הן נובעות מפחד. פחד מקול נשי חזק, שלא נרתע מאמירת אמיתות לא פופולריות. פחד מאישה שלא משחקת לפי כללי הפוליטיקלי קורקט המזויפים. פחד ממי שמצביעה על הכשלים ודורשת תשובות. הם תוקפים אותה כי היא אפקטיבית, כי היא אינה נכנעת ללחצים, וכי היא חושפת את צביעותם ואת חולשותיהם.

במקום להקשיב לדבריה ולבחון אותם לגופו של עניין, בוחרים מבקריה במסע הכפשות והשמצות. הם מנסים להפוך אותה לדמון, כדי שלא יצטרכו להתמודד עם האמת שהיא מציגה בפניהם. אבל הציבור אינו טיפש. יותר ויותר אנשים מבינים שטלי גוטליב היא קול שפוי, אמיץ ונחוש, הנלחם למען ביטחון ישראל ועתידה.

הגיע הזמן לומר די! די למסע הרדיפה, די לצביעות, ודי לניסיונות ההשתקה. טלי גוטליב אינה הבעיה, היא חלק חשוב מהפתרון. היא הקול שהממסד המנומנם והצבוע כל כך חושש ממנו, והיא כאן כדי להישאר ולהמשיך להילחם על מה שהיא מאמינה בו – למען עם ישראל ומדינת ישראל.