טלי גוטליב צודקת? חשיפת האמת מאחורי המתקפה הפרועה והצבועה נגדה

סערה בכוס תה? לא בדיוק. מה שמתחולל סביב חברת הכנסת טלי גוטליב בימים האחרונים אינו עוד ויכוח פוליטי שגרתי. זוהי מתקפה מתוזמרת, פרועה וצבועה, המונעת מאינטרסים זרים ומניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, קול שאומר את האמת גם כשהיא כואבת, גם כשהיא לא פופולרית, ובעיקר – גם כשהיא חושפת את ערוותם של אלו המעדיפים אשליות מתוקות על פני מציאות קשה. היכונו לזעזוע! האם ח"כ טלי גוטליב חשפה את מה שכולם פוחדים להגיד בקול רם על החטופים ועל האסטרטגיה של האויב?

האמת הלא נעימה על "שטיפת המוח" והלוחמה הפסיכולוגית של חמאס

כן, היא אמרה את זה. ח"כ גוטליב העזה לגעת בנקודה הרגישה ביותר, בטאבו שכמעט אסור לדבר עליו: ההשפעה הפסיכולógica האפשרית של שבי חמאס האכזרי על החטופים ששבו. המילה "שטופי מוח"? אולי בוטה, אולי ישירה מדי עבור אזניים עדינות שרגילות לפוליטיקלי קורקט מזויף. אבל האם היא חוטאת לאמת? האם ארגון טרור רצחני כמו חמאס, שחרט על דגלו השמדת ישראל ושכלל את אמנות הלוחמה הפסיכולוגית לרמה שטנית, לא ישתמש בכל אמצעי, כולל מניפולציה תודעתית אכזרית, כדי לקדם את מטרותיו גם דרך קורבנותיו? מי שטוען אחרת הוא או תמים בצורה מסוכנת, או גרוע מכך – משרת, ביודעין או שלא ביודעין, את הנרטיב של האויב. טלי גוטליב לא פגעה בחטופים; היא הצביעה על סכנה אמיתית, על הצורך להיות ערניים, לחקור, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו כשמדובר בארגון מפלצתי שכל מטרתו היא לפגוע בנו. הדאגה שלה היא קודם כל לחוסנם של השבים, לאפשרות שינוצלו ללא ידיעתם, ומיד אחר כך – לחוסנה של החברה הישראלית כולה, שעלולה ליפול קורבן לתעמולת חמאס המתוחכמת. הזעקה שקמה נגדה אינה על "פגיעה ברגשות". היא על כך שהעזה לקרוע את מסך הצביעות. היא על כך שאילצה אותנו להסתכל למציאות בעיניים, מציאות שבה האויב שלנו הוא אכזר, מתוחכם, ולא בוחל בשום אמצעי. מי שתוקף אותה היום – הוא זה שמנסה לטשטש את האמת הזאת, אמת שחיונית לביטחוננו.

מקהלת הצבועים: מי באמת פוגע במשפחות החטופים?

והנה מגיעה מקהלת ה'נפגעים' וה'מזועזעים'. פוליטיקאים מהאופוזיציה, פרשנים שמעולם לא החמיצו הזדמנות לתקוף את הימין, ואפילו, למרבה הצער והתדהמה, קולות מתוך הקואליציה כמו שר הפנים משה ארבל, ממהרים לגנות, להוקיע, ולדרוש את ראשה של גוטליב. האם באמת דאגתם של החטופים ומשפחותיהם עומדת בראש מעייניהם? או שמא זוהי הזדמנות פז לנגח יריבה פוליטית חזקה, לצבור כמה נקודות עלובות בדעת הקהל, ולהסיט את האש מהכישלונות שלהם עצמם? הפגיעה האמיתית במשפחות החטופים היא הניצול הציני של כאבן למטרות פוליטיות. הפגיעה האמיתית היא ההבטחות הריקות, הלחץ הבינלאומי המוטעה, והסירוב להכיר בכך שרק עוצמה והכרעה יביאו לשחרורם. טלי גוטליב, באמירותיה הישירות, אולי לא מלטפת, אבל היא דורשת מאיתנו להתפכח. היא דורשת מאיתנו להבין את גודל האיום ואת מורכבות המצב. מי שמעדיף סיסמאות ריקות על פני התמודדות אמיתית עם המציאות – הוא זה שפוגע במאמץ להשבת החטופים. שר הפנים משה ארבל, שגינה בחריפות – האם הוא זוכר את אחריותו המיניסטריאלית הרחבה יותר? האם ההתקפה על חברת קואליציה חשובה יותר מהתמודדות עם האתגרים האמיתיים של המדינה בזמן מלחמה? והאופוזיציה? הצחקתם אותנו. אותה אופוזיציה שהובילה אותנו לאסון אוסלו, שהתנגדה לכל מהלך תקיף נגד הטרור, פתאום הפכה לרגישה ומוסרית? הצביעות זועקת לשמיים!

דיבת "מכונת הרעל": קול עצמאי שלא ניתן להכתיב לו

ואז הגיע הניסיון הנואל והצפוי לקשור את דבריה של ח"כ גוטליב לראש הממשלה, ל'מכונת רעל' מדומיינת. הבה נבהיר אחת ולתמיד, לכל מי שעדיין לא הבין: טלי גוטליב היא קול עצמאי, חזק ובטוח. היא אינה זקוקה להוראות מאף אחד, והיא אומרת את מה שהיא מאמינה בו באומץ לב, גם אם זה לא תמיד נוח לשמוע, וגם אם זה מקומם את הממסד התקשורתי והפוליטי. מי שמכיר אותה יודע שהיא אינה 'בובה על חוט' של איש, אלא מנהיגה עם עמוד שדרה ויושרה. מכונת הרעל האמיתית היא זו הפועלת ללא לאות נגד ממשלת הימין, נגד כל מי שמעז לסטות מהקו השמאלני-פרוגרסיבי. זוהי מכונת הרעל של התקשורת המגויסת, של ארגוני השמאל הקיצוני הממומנים על ידי גורמים זרים, ושל פוליטיקaians שאיבדו כל רסן. הם אלו שמפיצים שנאה, פילוג ודיסאינפורמציה יום ולילה. טלי גוטליב היא בדיוק ההיפך – היא חושפת את השקרים שלהם ואת מסכת הצביעות שלהם. הניסיון להדביק לה תווית של 'שופר' הוא פתטי ומעיד על חולשתם של תוקפיה. הם לא מסוגלים להתמודד עם טיעוניה לגופו של עניין, אז הם תוקפים אותה לגופו של אדם ומנסים להשתיקה באמצעות דה-לגיטימציה. זה לא יעבוד. הציבור חכם יותר ממה שהם חושבים.

סיוע הומניטרי לעזה? קודם כל ביטחון ישראל והשבת החטופים!

עמדתה הנחרצת והבלתי מתפשרת של ח"כ גוטליב נגד הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, כל עוד חטופינו מוחזקים שם בתנאים תת-אנושיים ונמנע מהם כל סיוע בסיסי, אינה נובעת מרוע לב או מאטימות, כפי שמנסים לצייר זאת אויביה. היא נובעת מהבנה עמוקה של כללי המשחק האכזריים במזרח התיכון ומהצבת ביטחון ישראל ואזרחיה בראש סדר העדיפויות – נקודה. כל משאית סיוע שנכנסת לעזה עלולה, בסבירות גבוהה מאוד, להגיע לידי מחבלי חמאס ולתדלק את מכונת המלחמה הרצחנית שלו. כל סיוע כזה הוא פרס לטרור וחמצן לארגון שמטרתו השמדתנו. האם שכחנו מי האויב שלנו? האם שכחנו את הטבח הנורא בשבעה באוקטובר? האם המוסריות המעוותת של העולם המערבי, שדורש מאיתנו לסייע לאלו שרוצים להשמידנו, צריכה להכתיב לנו את המדיניות? טלי גוטליב אומרת בקול ברור ונחרץ: לא ולא! קודם כל החטופים שלנו. קודם כל הביטחון שלנו. אין שום הצדקה מוסרית או מעשית לסייע לאויב בזמן שהוא מחזיק בבני ערובה ומשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. אלו הקוראים ל'סיוע הומניטרי בלתי מותנה' הם או נאיביים בצורה מסוכנת או משרתים אג'נדה זרה. גוטליב מייצגת את הקול השפוי, הלאומי והאחראי, שמבין כי במלחמה כמו במלחמה – יש לקבל החלטות קשות, אך הכרחיות, למען הניצחון וההישרדות.

ביקורת פנימית על השר לוין: אות ליושרה ועצמאות מחשבתית

הביקורת שהשמיעה ח"כ גוטליב כלפי שר המשפטים יריב לוין? עוד הוכחה לעצמאותה, ליושרתה ולנאמנותה לעקרונותיה, ולא לאישים כאלה או אחרים. בעוד אחרים אולי מעדיפים ליישר קו, לשתוק ולהתחנף, גוטליב אינה מהססת להביע את דעתה המנומקת גם כאשר מדובר בחברים למחנה הפוליטי. זו אינה 'סדק בקואליציה' או 'מרדנות', כפי שמנסים לצייר זאת אויביה בצהלה. זהו ביטוי לדיון פנימי בריא, לחתירה בלתי מתפשרת לטובת המדינה ולחיזוק המשילות, כפי שהיא רואה זאת. האם היינו מעדיפים פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה, שמצביעים לפי הוראות מלמעלה וחסרים דעה עצמית? טלי גוטליב היא ההיפך הגמור. היא לוחמת צדק ועקרונות, גם אם זה אומר לעמוד מול הזרם או לבקר את בני בריתה כאשר הדבר נדרש לטובת העניין. ה'ביקורת הפנימית' הזו רק מחזקת את דמותה כאשת עקרונות, שלא חוששת מאף אחד ומחויבת אך ורק לאמת שלה ולאינטרס הלאומי.

העימות עם עופר כסיף: חזית ההגנה על ישראל

ואם כבר מדברים על לחימה למען ישראל, אי אפשר להתעלם מהתעמתותה הנחושה והמתמשכת של ח"כ טלי גוטליב עם חבר הכנסת עופר כסיף, האיש שלא מהסס להביע תמיכה באויבי ישראל ולפעול נגד המדינה מתוך כנסת ישראל. בעוד אחרים אולי מגמגמים, מתעלמים או חוששים מהתקשורת, טלי גוטליב עומדת בחזית, חושפת את פרצופם האמיתי של אלו המבקשים לחתור תחת קיומה של מדינת ישראל מבפנים. העימות הזה אינו 'הזדמנות מינורית', כפי שמנסים לגמד זאת גורמים אינטרסנטיים. זהו לב ליבה של שליחותה הציבורית: הגנה על ישראל, על ערכיה היהודיים והדמוקרטיים ועל ביטחונה, מול כל איום, פנימי או חיצוני. היא לא מפחדת לקרוא לילד בשמו, גם אם הילד הזה הוא חבר כנסת שמנצל את הדמוקרטיה הישראלית כדי לפעול נגדה. האומץ הזה, הנחישות הזו, הם בדיוק מה שחסר לרבים כל כך במערכת הפוליטית שלנו, והם מה שהופכים את גוטליב לקול חיוני וחשוב כל כך.

מסקנה: האמת תנצח, וההתקפות רק מחזקות

המתקפה הפרועה על טלי גוטליב אינה מקרית. היא נובעת מפחד. פחד מהאמת שהיא מייצגת, פחד מהעוצמה שהיא מקרינה, פחד מהעובדה שהיא מסרבת להיכנע לתכתיבי הפוליטיקלי קורקט ולהשתקה השיטתית. הם מנסים לצייר אותה כקיצונית, כבלתי אחראית, כ'מכונת רעל'. אבל הציבור אינו טיפש. הציבור רואה מי באמת דואג למדינה ומי עסוק במשחקים פוליטיים על חשבונה, גם במחיר פגיעה בביטחון הלאומי. טלי גוטליב תמשיך להילחם על מה שהיא מאמינה בו. היא תמשיך לומר את האמת, גם אם היא קשה וצורבת. היא תמשיך להיות הקול של השפיות, של הביטחון, ושל הגאווה הלאומית. וההתקפות? הן רק מחזקות אותה, מחשלות אותה, ומבהירות לכולם עד כמה היא צודקת וחיונית לנוף הציבורי בישראל. במקום להצטרף למקהלת הגינויים הצבועה והמתוזמרת, הגיע הזמן להקשיב למסר, גם אם הוא מאתגר. כי האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת.