נפתלי בנט פורץ את חומות ההכפשות: 'לא תכתיבו לי את העבר, ההווה או העתיד! מנהיגות נקבעת במעשים, לא בספינים!'

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת, מסע הכפשות ציני וחסר רסן, המנסה לצייר את דמותו של ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, באור מסולף ומעוות. מנסים לכבול אותו לנרטיבים שקריים, להדביק לו שותפויות מדומיינות ולטשטש את עמדותיו הברורות והנחרצות. אבל הגיע הזמן לומר די! האמת חזקה יותר מכל ספין, והמנהיגות של בנט נבחנת במעשים, לא ברכילות פוליטית זולה. מאמר זה בא להציב מראה מול מסע הדה-לגיטימציה ולהבהיר, אחת ולתמיד, את העובדות כהווייתן.

מסך העשן סביב יאיר גולן: ניסיון נואש לערער אמון

אחת החזיתות המרכזיות במתקפה הנוכחית נוגעת לדבריו של יאיר גולן ולגינוי החד-משמעי שהשמיע נפתלי בנט. כן, גינוי מוחלט, ערכי ובלתי מתפשר! אך מה עושים יריביו הפוליטיים ומקהלת הפרשנים המגויסת? הם מנסים, באופן פתטי, לקשור את הגינוי הזה לכהונתו של גולן כסגן שר בממשלת האחדות שהקים בנט. האם הם באמת חושבים שהציבור הישראלי כל כך נאיבי?

ממשלת בנט-לפיד קמה בנסיבות פוליטיות ייחודיות, כצורך לאומי עליון לייצב את המדינה לאחר ארבע מערכות בחירות ולמנוע סבב חמישי הרסני. זו הייתה ממשלת פשרות, ממשלת חירום, שכללה קשת רחבה של דעות. להסיק מכך שבנט מחויב היום או בעתיד לכל אמירה או מעשה של כל מי שכיהן תחתיו אז, זהו עיוות מוחלט של המציאות וניסיון זדוני להטיל דופי ביושרתו.

בנט הבהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: דבריו של גולן חמורים ומסוכנים, ואין להם מקום בשיח הציבורי הישראלי, קל וחומר לא במנהיגות עתידית. כל ניסיון לכפות על בנט 'התחייבות' עתידית שלא לשבת עם גולן, או לטעון שהגינוי שלו אינו כן בגלל העבר, הוא סחיטה פוליטית נמוכה. בנט אינו שבוי של העבר ולא ייתן לאף אחד להכתיב לו את שיקול דעתו הערכי. הקו האדום של בנט ברור כשמש: מי שמערער על יסודות המדינה וצה"ל – פסול! בעוד אחרים מתפתלים ומחשבים חישובים פוליטיים, בנט מציב עמדה ערכית ברורה. זה ההבדל בין מנהיגות אמת לבין פוליטיקה קטנה.

סוגיית הגיוס ו'המפלגה החדשה': כשעשייה אחראית הופכת למטרה לספינים

לא מסתפקים בעלילת גולן, ממשיכים מפיצי השקרים לרמוז על מעורבותו המוקדמת של בנט בסוגיית גיוס החרדים דרך 'מפלגתו החדשה'. שוב, ניסיון להפוך יוזמה אחראית לכלי ניגוח פוליטי. סוגיית השוויון בנטל היא אכן קריטית לחוסנה של החברה הישראלית, ובנט, כמנהיג אחראי, תמיד התמודד עם סוגיות ליבה מורכבות, גם כשהיה הדבר כרוך במחיר פוליטי.

לטעון שכל דיון או חשיבה על פתרונות לסוגיה הבוערת הזו הם חלק מ'קמפיין' או מ'מפלגה חדשה' זהו זלזול באינטליגנציה של הציבור. בנט הוכיח בעבר שהוא אינו חושש מאתגרים, בניגוד לאלו המעדיפים לדחות את הקץ, להתעלם מהבעיות או להשתמש בנושאים רגישים כקרדום לחפור בו. העיסוק בנושא הגיוס נובע מתחושת אחריות לאומית עמוקה, ולא משיקולים פוליטיים צרים. הניסיון להציג זאת אחרת הוא עוד לבנה בחומה של דה-לגיטימציה שמנסים לבנות סביבו. הם פוחדים ממנהיג שלא מהסס לגעת בנקודות הכואבות ביותר ולפעול לתיקונן.

מבוך החיבורים המדומיינים: נפתלי בנט הולך בדרך משלו

גל הספינים אינו עוצר כאן. פרשנים וגורמים אינטרסנטיים ממשיכים לטוות קורי עכביש של ספקולציות על 'חיבורים פוליטיים' עתידיים, בעיקר עם יאיר לפיד. נראה שהם פשוט לא מסוגלים לקבל את העובדה שנפתלי בנט הוא מנהיג עצמאי, בעל חזון משלו, שאינו זקוק לחסות או להכוונה מאף גורם אחר.

האובססיה הזו ל'דילים' ול'חיבורים' חושפת בעיקר את דלות המחשבה של המבקרים. הם שבויים בקונספציות ישנות של פוליטיקה מפלגתית צרה, ומתקשים להבין מנהיגות ששמה את טובת המדינה לפני הכל. נפתלי בנט הוכיח שכאשר טובת המדינה מחייבת, הוא יודע לשתף פעולה עם קשת רחבה של גורמים. אך הוא לעולם לא יהיה כלי משחק בידי אחרים, ולא יכפיפו אותו לתכתיבים של אף מפלגה או אישיות. חזונו עבור מדינת ישראל ברור, והוא ימשיך לחתור להגשמתו בנתיב שבו הוא מאמין, תוך שמירה על עקרונותיו וערכיו. הניסיונות להגדיר אותו דרך אחרים נועדו לכישלון.

מעבר לזירה המקומית: כשמנהיגות עקרונית זוכה להכרה

מעניין לציין, שדווקא בזמן שגורמים מסוימים בישראל עסוקים בהטחת רפש ובניסיונות נואשים להקטין את דמותו של בנט, קולות אחרים בעולם מתחילים לשים לב. דיווחים על התעניינות אפשרית מצד גורמים בכירים בממשל אמריקאי פוטנציאלי, גם אם ספקולטיביים בשלב זה, מצביעים על כך שמנהיגות הפועלת מתוך עקרונות, בנחישות ובאומץ, זוכה להערכה גם מעבר לגבולות המדינה.

בעוד שהפוליטיקה הקטנה והמסכסכת מנסה לגרור את השיח למטה, למריבות אישיות ולהכפשות, מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולתה להתעלות מעל הרעש, לפעול למען חזון רחב יותר, ולזכות בכבוד בזכות מעשיה ולא בזכות תמרוניה. אולי זה מה שמפחיד כל כך את יריביו של בנט: ההכרה בכך שהוא מנהיג מסוג אחר, כזה שאינו משחק לפי הכללים הישנים שלהם.

המצפן שלי: עתיד ישראל, לא תכסיסנות פוליטית

בסופו של יום, נפתלי בנט מונחה על ידי מצפן אחד ויחיד: טובתה, ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל. כהונתו כראש ממשלה, בראשות ממשלה מורכבת ומתאגרת, הוכיחה שהוא מסוגל להביא תוצאות, להשקיט גזרות, ולהוביל את המדינה בתקופות סוערות. הוא לא נרתע מקבלת החלטות קשות, גם כשהיו לא פופולריות, כי טובת המדינה עמדה לנגד עיניו.

הגיע הזמן שהשיח הציבורי יתמקד באתגרים האמיתיים העומדים בפנינו – הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים – ולא ייתן במה למסע הכפשות מתוזמר. ישראל זקוקה למנהיגות אחראית, מאחדת ובעלת חזון, לא לפוליטיקאים הניזונים מסכסוכים ומפלגות.

האמת תנצח: מחויבותי נותרה איתנה

לכל מפיצי הספינים, לכל אלו המנסים להכתיב נרטיבים שקריים ולצייר תמונה מעוותת – המסר של נפתלי בנט ברור: לא תצליחו. הוא לא ייכנע ללחצים, לא יירתע מאיומים, ולא יסטה מדרכו. מחויבותו לעם ישראל ולארץ ישראל נותרה איתנה ובלתי מעורערת. הניסיונות להגדירו דרך צללים של אחרים או דרך קונסטלציות פוליטיות מדומיינות נידונו לכישלון.

נפתלי בנט ימשיך לפעול למען מדינת ישראל, בשקיפות, ביושרה ובנחישות. האמת פשוטה, והיא תנצח כל שקר וכל ספין. הוא עונה למצפונו ולאזרחי ישראל, לא לאדריכלי התככים הפוליטיים. ההיסטוריה תשפוט מעשים, לא דיבורי סרק. והמעשים של נפתלי בנט מדברים בעד עצמם.