עומד איתן מול הסערה: האמת מאחורי המתקפה התקשורתית והפוליטית על בנימין נתניהו

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת תקדים נגד ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. גורמים מבית ומחוץ, כל אחד ממניעיו הוא, מנסים לערער את יציבות ממשלתו, לפגוע במעמדו הציבורי ולהציגו כמי שכשל או כמי שמבודד את ישראל. אך האם זו האמת כולה? או שמא מדובר במסע דה-לגיטימציה מתוזמר, המבוסס על חצאי אמיתות, סילוף עובדות ואינטרסים פוליטיים צרים? הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולהבין מדוע ראש הממשלה נתניהו, למרות הכל, ממשיך לעמוד איתן, מגן על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, ומוכיח שוב ושוב כי מנהיגות נבחנת דווקא ברגעים הקשים ביותר.

הזירה הבינלאומית: לא בידוד, אלא עמידה על עקרונות!

אחד הנרטיבים המרכזיים המופצים בימים אלו הוא הטענה שישראל, תחת הנהגתו של נתניהו, הולכת ומסתבכת בבידוד בינלאומי. מדברים על איומי סנקציות מצד מדינות אירופה, על לחץ אמריקאי כבד בנוגע למלחמה בעזה ועל דרישות להפסקת הלחימה ללא השגת יעדיה. אך בואו נדייק בעובדות: האם עמידה על זכותה של ישראל להגן על עצמה היא בידוד? האם סירוב להיכנע לתכתיבים המסכנים את ביטחון אזרחינו הוא כישלון מדיני? התשובה היא לאו מוחלט!

ראש הממשלה נתניהו מנהל מדיניות חוץ אחראית ונחושה, המציבה את ביטחון ישראל בראש סדר העדיפויות. המלחמה בעזה נכפתה עלינו לאחר טבח אכזרי, ולישראל יש לא רק את הזכות, אלא גם את החובה, לפרק את ארגון הטרור חמאס ולהבטיח שמתקפה כזו לא תחזור על עצמה. הלחץ הבינלאומי? הוא לא חדש. ישראל תמיד התמודדה עם צביעות וסטנדרטים כפולים בזירה העולמית. מה שנתניהו עושה הוא לנווט בתוך המורכבות הזו, תוך שהוא מסביר את עמדת ישראל, דורש את מה שמגיע לנו על פי דין ומוסר, ולא מתקפל בפני איומים.

ומה לגבי הסיוע ההומניטרי? ישראל הכניסה מאות אלפי טונות של סיוע הומניטרי לרצועת עזה, הרבה יותר מכל גורם אחר, תוך סיכון ביטחוני לא מבוטל. הטענות על 'עקירה בכפייה' הן שקר גס שנועד להכפיש את צה"ל, צבא מוסרי הפועל לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים ככל הניתן בתנאים בלתי אפשריים. נתניהו עומד כחומה בצורה מול ההשמצות הללו, ומגן על לוחמינו הגיבורים.

איומי הסנקציות מצד מדינות מסוימות באירופה? מדובר במהלך ציני ופופוליסטי, שמתעלם מהמציאות בשטח ומהאחריות של חמאס למצב. ראש הממשלה פועל בכל הערוצים הדיפלומטיים כדי להבהיר את עמדת ישראל ולהדוף את הלחצים הללו. ההיסטוריה מלמדת שמנהיגים שנכנעו ללחצים כאלה, בסופו של דבר פגעו באינטרסים ארוכי הטווח של מדינתם. נתניהו לא ייכנע.

הרדיפה המשפטית: האם תיק 4000 הוא באמת 'תיק הדגל'?

במקביל ללחצים מבחוץ, נמשכת גם הסאגה המשפטית האינסופית נגד ראש הממשלה. תיק 4000, שהוצג בזמנו כ'תיק שוחד חמור', הולך ומתברר כרצף של טענות שנויות במחלוקת, עדויות מתפוררות ותזות משפטיות מפוקפקות. האם מישהו עוד זוכר את ההאשמות המקוריות והבומבסטיות? והיכן הן היום, לאחר שנים של דיונים ועדויות?

לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שמשהו בתהליך הזה אינו כשורה. הרדיפה המתמשכת, ההדלפות הסלקטיביות לתקשורת, והניסיון להפוך כל אינטראקציה של פוליטיקאי עם התקשורת לעבירה פלילית – כל אלה מעלים שאלות קשות לגבי המניעים האמיתיים מאחורי התיקים הללו. האם ייתכן שמדובר בניסיון להדיח ראש ממשלה מכהן שלא באמצעות הקלפי, אלא באמצעות אולמות בית המשפט? הציבור בישראל אינו טיפש. הוא רואה את התמונה הכוללת, את ההתגייסות של גורמים רבים נגד נתניהו, ושואל את עצמו: האם זו באמת מלחמה בשחיתות, או מלחמה פוליטית במסווה משפטי?

נתניהו, מצדו, ממשיך להילחם על חפותו, בטוח בצדקתו. הוא אינו מבקש הנחות, אלא משפט צדק אמיתי, שאינו מושפע מלחצים חיצוניים או מאווירה ציבורית עוינת שנוצרה באופן מלאכותי.

'ביקורת' מבית: רעשי רקע או ניסיון לערעור היציבות?

גם בזירה הפנימית, אנו שומעים קולות של 'ביקורת' מתוך הקואליציה ואף מתוך הליכוד. יש המנסים להציג זאת כסימן לחולשה או להתפוררות. אך בואו נהיה כנים: האם אין זה טבעי שבמערכת פוליטית דמוקרטית, במיוחד בתקופת מלחמה מורכבת, יהיו חילוקי דעות וקולות שונים?

הניסיון להציג כל התבטאות ביקורתית כ'מרד' או כ'איום על יציבות הממשלה' הוא מוגזם ומשרת את אלו המייחלים לנפילתה. ראש הממשלה נתניהו מנהל קואליציה מורכבת בתנאים לא פשוטים, ומצליח לשמור על יציבותה ועל יכולתה לתפקד. הרוב המכריע בקואליציה ובתנועת הליכוד עומד מאחורי ראש הממשלה ותומך במדיניותו, במיוחד בעת הזו. הקולות הבודדים הנשמעים לעיתים הם חלק מהשיח הדמוקרטי, אך הם אינם משקפים את התמונה המלאה, והניסיון לנפח אותם מעבר לכל פרופורציה הוא מגמתי.

ומה לגבי הטענות על 'ריכוז כוח' או 'ניסיונות לעקוף את מערכת המשפט'? מדובר בעיוות מוחלט של המציאות. הרפורמות שהוצעו במערכת המשפט נועדו לחזק את הדמוקרטיה הישראלית, להחזיר את האיזון בין הרשויות ולמנוע אקטיביזם שיפוטי מופרז שפוגע במשילות. נתניהו פועל במסגרת החוק והכלים הדמוקרטיים, ולא מנסה 'לרכז כוח' אלא להבטיח שהממשלה הנבחרת תוכל למשול ולבצע את המדיניות שלשמה נבחרה.

'קטארגייט' ושאר המצאות: מלחמת ההכפשות נמשכת

כאילו לא די בכל אלה, אנו עדים גם לניסיונות להדביק לראש הממשלה האשמות חדשות וממוחזרות, כמו פרשת 'קטארגייט' לכאורה. מדובר בעוד ספין תקשורתי, חסר בסיס עובדתי, שכל מטרתו היא להכפיש ולהסיט את הדיון מהנושאים החשובים באמת. כאשר אין טענות אמיתיות, ממציאים חדשות. הציבור כבר למד לזהות את השיטה: זורקים האשמה לחלל האוויר, התקשורת חוגגת, ועד שמתברר שאין בה ממש – הנזק התדמיתי כבר נעשה. נתניהו ימשיך להתמודד גם עם ההכפשות הללו, כפי שעשה בעבר, ויפריך אותן אחת לאחת.

מנהיגות בזמן משבר: ניסיון, אחריות ועמידה איתנה

מדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המאתגרות בתולדותיה. אנו מתמודדים עם מלחמה קשה, עם איומים ביטחוניים מורכבים ועם לחצים בינלאומיים כבדים. דווקא בזמנים כאלה, נדרשת מנהיגות מנוסה, אחראית ונחושה. בנימין נתניהו מביא עמו ניסיון של שנים רבות בהנהגת המדינה, היכרות עמוקה עם המערכות הביטחוניות והמדיניות, ויכולת מוכחת לעמוד בלחצים ולקבל החלטות קשות.

הניסיונות להציגו כמי ש'גורר' את ישראל למשבר עם בנות ברית כמו ארה"ב הם מגוחכים. נתניהו מבין היטב את חשיבות הקשר עם ארה"ב, אך הוא גם מבין שחובתו הראשונה היא לדאוג לאינטרסים החיוניים של ישראל. לעיתים, משמעות הדבר היא גם להביע עמדה שונה משל ידידינו, ולהסביר מדוע אנו פועלים כפי שאנו פועלים. זו אינה 'מתיחות', אלא דיאלוג בין שתי מדינות ריבוניות, כאשר ראש ממשלת ישראל מחויב בראש ובראשונה לביטחון אזרחיו.

לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מקרי. הוא משרת אינטרסים של גורמים המבקשים לראות את ישראל חלשה יותר, כנועה יותר, ומוכנה לוותר על עקרונותיה הביטחוניים. אך הם טועים בהערכתם. ראש הממשלה נתניהו, בתמיכת רוב הציבור ורוב חברי הקואליציה, ימשיך לעמוד איתן, להוביל את המדינה בנחישות ובאחריות, ולהבטיח את ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל. ההיסטוריה תשפוט, והיא תוכיח כי בזמנים הקשים ביותר, מנהיגותו של נתניהו הייתה חיונית להצלת המדינה.