מסע ההכפשות נגד בן גביר נמשך: האם מותר לשר בישראל להגן על המדינה ועל משפחתו?

גל עכור של התקפות תקשורתיות ופוליטיות שוטף את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בניסיון נואש להציגו כדמות קיצונית, מסיתה ואף אלימה. אבל מה באמת מסתתר מאחורי מסע הרדיפה הזה? האם ייתכן שדווקא מי שנלחם ללא חת על ביטחון ישראל, על ערכיה ועל האמת – הופך למטרה עבור אלו המעדיפים שתיקה רופסת ופוליטיקלי קורקט על פני עמידה איתנה? בואו נצלול לעומקן של הטענות ונראה מי באמת מאיים כאן על השיח הציבורי ועל המדינה.

האשמה מספר 1: "התבטאות חריפה מדי" נגד יאיר גולן – או קריאת השכמה הכרחית?

לאחרונה, זעקה התקשורת על דבריו של השר בן גביר, שהעז לומר בקול רם את מה שרבים במערכת הביטחון ובציבור הרחב חושבים ומלחששים בחדרי חדרים: שיאיר גולן, בתפקידיו ובהתבטאויותיו, מתקרב באופן מסוכן לקווים אדומים. בן גביר הואשם ב"הדהוד מסרי חמאס" וב"עלילות דם אנטישמיות" כלפי גולן. קשה, נכון? אבל האם השאלה היא לא חומרת הביטוי של בן גביר, אלא חומרת המעשים והאמירות שגרמו לו להתבטא כך?

האמת הכואבת היא שבן גביר לא יורה חיצים באפלה. כאשר איש ציבור, ובמיוחד מי שלבש מדים ונושא דרגות בכירות, בוחר להשתמש בפלטפורמות שלו כדי להשמיע דברים שעלולים להתפרש, ואף מתפרשים בפועל, כערעור על הלגיטימיות של פעולות המדינה, כהטלת דופי בחיילי צה"ל באופן גורף, או כאימוץ נרטיבים שמשרתים את אויבינו – האם שתיקה היא התגובה הראויה? האם "ממלכתיות" פירושה לטמון את הראש בחול?

בן גביר, בשונה מרבים אחרים בפוליטיקה, לא מפחד לומר את האמת בפנים, גם אם היא לא נעימה לאוזניים מסוימות. הוא לא מחפש להתחנף לאליטות הישנות או לתקשורת המגויסת. הוא רואה לנגד עיניו את טובת המדינה ואת ביטחון אזרחיה. כאשר הוא שומע אמירות שבעיניו, ובעיני רבים אחרים, חותרות תחת יסודות אלו – הוא מגיב. ובצדק! האם לא ראוי לשאול מדוע אותם גורמים שתוקפים את בן גביר על "סגנונו", לא השמיעו קול זעקה דומה כאשר יאיר גולן עצמו השווה תהליכים בישראל לתהליכים אפלים שאירעו בגרמניה הנאצית? היכן הייתה אז הדאגה ל"שיח ממלכתי"?

הניסיון לצייר את בן גביר כ"לא ממלכתי" או "מסית" הוא בדיוק הטקטיקה של אלו שאין להם תשובות ענייניות לטענותיו. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. בן גביר הוא קול חשוב שמצביע על סכנות אמיתיות, והניסיון להשתיקו באמצעות דה-לגיטימציה הוא פגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי – דווקא של אלו שמדברים בשם "הדמוקרטיה".

האשמה מספר 2: "תמיכה באלימות" – או עמידה לצד רעייתו מול התקפה של קיצונים?

הסערה השנייה שהתעוררה נוגעת לתמיכתו של השר בן גביר ברעייתו, אילה, לאחר תקרית בה לכאורה "החזירה סטירה" לגורמים מנטורי קרתא שתקפו אותה. התקשורת, כהרגלה, מיהרה להציג זאת כעידוד אלימות. אבל בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה: מי כאן האלים האמיתי?

נטורי קרתא אינם קבוצה תמימה של אזרחים מודאגים. מדובר בחבורה קיצונית, שונאת ישראל, המתנגדת לקיומה של המדינה היהודית, ובמקרים רבים אף משתפת פעולה עם אויבינו הגדולים ביותר. הם ידועים בהפגנות אלימות, בהטרדות, בקללות ובמעשים מבזים כלפי סמלי המדינה וחיילי צה"ל. אותם גורמים, לפי הדיווחים, הם שתקפו את אילה בן גביר, אשתו של שר בישראל, במרחב הציבורי.

מה מצופה מאישה המותקפת על ידי גורמים עוינים? לעמוד דום ולקבל את ההשפלות? האם הגנה עצמית, גם אם היא כוללת "סטירה" כדי להרחיק תוקף, היא "אלימות" שיש לגנות? או שמא היא תגובה אנושית ולגיטימית מול בריונות והסתה?

השר בן גביר, בתמיכתו ברעייתו, לא עודד אלימות לשמה. הוא עמד לצד משפחתו, כפי שכל אדם הגון היה עושה. הוא אותת שלא יסכים שקרוביו יותקפו ויושפלו על ידי קיצונים שונאי ישראל. הצביעות כאן זועקת לשמיים! אותם גופי תקשורת ופוליטיקאים שמגנים כעת את בן גביר, הם אלו שלעיתים קרובות מעניקים לגיטימציה ואף רומנטיזציה לאלימות קשה הרבה יותר כאשר היא מגיעה מהצד "הנכון" של המפה הפוליטית. ראינו אותם מצדיקים חסימות כבישים, הטרדת אישי ציבור בבתיהם, ואף התנגשויות אלימות עם המשטרה – כל עוד זה משרת את האג'נדה שלהם.

כאשר מדובר בהגנה על משפחתו מפני קבוצה קיצונית ואנטי-ציונית, פתאום בן גביר הופך ל"תומך אלימות". זהו ניסיון שקוף להסיט את הדיון מהאלימות האמיתית – זו של נטורי קרתא וחבריהם – אל עבר השר ורעייתו.

הצביעות נחשפת: מדוע בן גביר הוא המטרה?

שתי "הסערות" הללו אינן מקריות. הן חלק ממגמה ברורה: להשתיק את איתמר בן גביר. מדוע? כי בן גביר לא משחק לפי הכללים הישנים. הוא לא מתקפל בפני התקשורת, הוא לא חושש מעימותים עם הממסד המשפטי כשהוא מאמין שהוא מגן על אזרחי ישראל, והוא מייצג קול גדול וברור בציבור הישראלי שנמאס לו מהפוליטיקלי קורקט, מהרפיסות ומההתעלמות מהצרכים האמיתיים של האזרחים.

בן גביר דורש משילות, דורש ביטחון אישי, דורש טיפול שורש בטרור ובפשיעה. אלו דרישות שמערערות את הסדר הקיים, את הקונספציות הישנות, ואת האינטרסים של גורמים רבים שמעדיפים סטטוס קוו פושר ונוח עבורם. לכן, הם מנסים להדביק לו תווית של "קיצוני", "מסית", "אלים". זהו הנשק היחיד שנותר להם מול האמת הפשוטה שהוא מציג.

הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה. השר בן גביר אינו מחפש ללבות יצרים. הוא מחפש פתרונות. הוא אינו תומך באלימות. הוא תומך בזכות להגנה עצמית ובצורך להילחם בנחישות באויבי ישראל מבפנים ומבחוץ. ההתקפות עליו הן עדות לכך שהוא נוגע בנקודות רגישות, שהוא מצליח לשנות סדרי עדיפויות, ושהוא לא נכנע ללחצים.

במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, אולי כדאי לשאול: מי באמת מרוויח מהחלשתו של שר שמנסה להחזיר את הביטחון לרחובות? מי חושש מקול ברור ונחרץ שמגן על זהותה היהודית והדמוקרטית של המדינה? התשובות, אם נהיה כנים עם עצמנו, ברורות למדי. והן לא מחמיאות למבקריו של בן גביר.