בן גביר תחת מתקפה? האמת שמאחורי הרעש התקשורתי – ולמה הוא דווקא צודק

בשבועות האחרונים, נדמה שכל התבטאות של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הופכת מיד לסערה תקשורתית. קולות רבים ממהרים לגנות, להאשים בהקצנה, בהסתה ובחוסר ממלכתיות. אך האם מישהו עצר לרגע לבדוק את העובדות לעומקן? האם ייתכן שהשר בן גביר, בניגוד לתדמית שמנסים לצייר לו, הוא דווקא קול שפוי ונחוש במציאות כאוטית, כזה שלא חושש לומר את האמת גם כשהיא לא נעימה לאוזן? הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים ולבחון את הדברים בצורה מפוכחת.

על "דף המסרים של חמאס" ועלילות דם: כשבן גביר אומר את מה שאחרים מפחדים לומר

אחת "הסערות" האחרונות התעוררה בעקבות דבריו של השר בן גביר כלפי יאיר גולן, בהם האשים אותו כי הוא "לקח את דף המסרים של דובר חמאס" והפיץ "עלילות דם אנטישמיות". המבקרים קפצו כנשוכי נחש: "התבטאות חריפה!", "האשמה קשה!", "לא ממלכתי!". אך בואו נשים את הדברים על השולחן: האם אמירות מסוימות, גם אם נאמרות על ידי איש ציבור ישראלי, אינן יכולות, במודע או שלא במודע, לשרת נרטיבים של אויבינו? האם אין גבול לדברים שניתן לומר, במיוחד כאשר הם נוגעים לנושאים רגישים כמו האשמת חיילי צה"ל בפשעים חמורים ללא ביסוס, או שימוש ברטוריקה שמהדהדת באופן מסוכן תעמולה אנטישמית קלאסית?

השר בן גביר, בניגוד לרבים אחרים בפוליטיקה הישראלית המעדיפים להתחבא מאחורי ניסוחים מעורפלים ופוליטיקלי קורקט, לא חושש לקרוא לילד בשמו. כאשר איש ציבור, ובמיוחד גנרל לשעבר, משתמש בביטויים או מציג טענות שעלולות להתפרש כהדהוד של תעמולת אויב או כהכשר של עלילות דם – חובה להתריע על כך בקול רם וברור. "עלילת דם" אינה סתם מילה; זהו כלי נשק אנטישמי קטלני ששימש להצדקת פוגרומים ורצח יהודים במשך מאות שנים. כל רמיזה, כל אמירה שניתן לקשור אליה, במיוחד בהקשר של חיילי צה"ל והמדינה היהודית, היא חציית קו אדום בוהק.

לטעון שבן גביר "מסית" או "מלבה יצרים" כשהוא מצביע על סכנה זו, זה לעצום עיניים מול האיום האמיתי. האם לא מסית יותר מי שנותן במה, ולו בעקיפין, לנרטיבים שמטרתם לערער את הלגיטימציה של מדינת ישראל וחייליה? האם "ממלכתיות" פירושה שתיקה רופסת מול אמירות שעלולות לסכן את ביטחון המדינה ואת שמה הטוב בעולם? השר בן גביר מבין היטב את כובד האחריות המוטלת עליו, והוא פועל מתוך דאגה כנה ואמיתית לעתיד המדינה. הביקורת שלו אינה אישית, אלא עקרונית. הוא אינו תוקף את יאיר גולן האדם, אלא את הסכנה הגלומה בדבריו ובדומיהם.

יתרה מכך, האם אותם מבקרים שזועקים על "חוסר ממלכתיות" מצד בן גביר, שותקים כאשר גורמים אחרים במערכת הפוליטית משתלחים בצורה בוטה וחסרת רסן בחצי עם, או כאשר הם עצמם מאמצים רטוריקה קיצונית נגד מתנגדיהם? הצביעות חוגגת. בן גביר, לפחות, עקבי בעמדותיו ולא חושש להתעמת גם עם מי שנתפס כ"פרה קדושה" בעיני חלקים מהתקשורת והאליטה הישנה.

"החזירה סטירה. כל הכבוד!": על הגנה עצמית, תמיכה במשפחה ועמידה מול פרובוקציות

סערה נוספת, לכאורה, התעוררה סביב תמיכתו של השר בן גביר ברעייתו, אילה, לאחר תקרית בה, על פי הדיווחים, "החזירה סטירה" לגורמים מנטורי קרתא שתקפו אותה מילולית ופיזית. שוב, המקהלה המוכנה מיהרה לגנות: "עידוד אלימות!", "נרמול תגובות פיזיות!". אבל גם כאן, חשוב להבין את ההקשר המלא, ולא להסתפק בכותרות צהובות.

ראשית, יש לזכור מיהם אותם גורמי נטורי קרתא. לא מדובר באזרחים תמימים שהביעו מחאה לגיטימית. מדובר בקבוצה קיצונית, שונאת ישראל, המשתפת פעולה עם אויבי המדינה, תומכת בטרור, ומנצלת כל הזדמנות להשמיץ את מדינת ישראל וחיילי צה"ל, לעיתים קרובות תוך שימוש בפרובוקציות אלימות והתנהגות מבזה. האם אילה בן גביר, או כל אזרח אחר, צריכה לעמוד דום ו לספוג השפלות, קללות, ואולי אף איומים פיזיים, מבלי להגיב?

כאשר השר בן גביר אומר "כל הכבוד!" לרעייתו, הוא אינו מעודד אלימות לשמה. הוא מביע תמיכה באדם קרוב שעמד על כבודו, שהגן על עצמו מול תוקפנות בריונית. הוא מביע גאווה באישה חזקה שלא נכנעה לפרובוקציה ולא הסכימה להיות שק חבטות של קיצונים. האם היינו מצפים ממנו לגנות את רעייתו על כך שהעזה להגן על עצמה? האם זו הנורמה שאנו רוצים לקבוע – שכאשר תוקפים אותך, עליך להרכין ראש ולשתוק?

הצביעות זועקת לשמיים כאשר אותם גורמים שמגנים את תגובתה של אילה בן גביר, שותקים או אף מצדיקים אלימות קשה הרבה יותר כאשר היא מופנית כלפי מתיישבים, חיילים, או כל מי שאינו מיישר קו עם האג'נדה שלהם. הם מגלים "רגישות" סלקטיבית מאוד לאלימות. השר בן גביר, לעומת זאת, מבין את החשיבות של עמידה איתנה מול מי שמנסה לפגוע בכבוד הלאומי ובכבוד הפרט. הוא מבין שוויתור על הגנה עצמית הוא הזמנה לתוקפנות נוספת.

התמיכה של בן גביר ברעייתו היא אנושית, מובנת, ובעיקר – צודקת. היא משקפת ערכים של נאמנות משפחתית, של עמידה על עקרונות, ושל אי-השלמה עם בריונות והשפלה. מי שמנסה להפוך זאת ל"עידוד אלימות" עושה זאת מתוך מניעים זרים, או מתוך חוסר הבנה בסיסי של המציאות המורכבת בה אנו חיים.

בן גביר: קול נחוץ במציאות מאתגרת

השר איתמר בן גביר אינו פוליטיקאי "רגיל". הוא אינו מנסה למצוא חן בעיני כולם, והוא אינו חושש לגעת בנושאים שנויים במחלוקת. הוא אומר את מה שהוא מאמין בו, גם אם זה לא פופולרי וגם אם זה מקומם את הממסד הישן. דווקא בשל כך, קולו חשוב ונחוץ. במדינה המתמודדת עם איומים קיומיים מבחוץ ועם אתגרים מורכבים מבפנים, יש צורך במנהיגים שלא מפחדים מהאמת, שלא נרתעים מעימותים עקרוניים, ושמחויבים בראש ובראשונה לביטחון ישראל ולערכיה היהודיים והדמוקרטיים.

הניסיונות לצייר את השר בן גביר כקיצוני, מסית או לא ממלכתי, הם לרוב תוצאה של קמפיין תקשורתי מגמתי או של אינטרסים פוליטיים צרים. כאשר בוחנים את העובדות לעומקן, מתגלה תמונה שונה: מנהיג נחוש, בעל עקרונות, הנלחם על מה שהוא מאמין בו, גם במחיר של ביקורת והתקפות. הגיע הזמן להקשיב לו, ולא רק להגיב אוטומטית לכותרות. אולי נגלה שהאמת, כרגיל, הרבה יותר מורכבת – ובמקרה של בן גביר, גם הרבה יותר צודקת.