ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

שוב ושוב אנחנו שומעים את המנטרה: הקואליציה 'עוקפת' את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. מנסים לצייר תמונה של יועצת חלשה, מבודדת, שסמכויותיה נרמסות. אבל מה אם נאמר לכם שהאמת הפוכה לחלוטין? מה אם כל ניסיון 'עקיפה' כזה הוא למעשה זרקור אדיר שחושף לא את חולשתה של בהרב-מיארה, אלא את הפאניקה, הייאוש, ואת הניסיונות הנואלים של גורמים מסוימים לכופף את שלטון החוק לצרכיהם הפוליטיים הצרים? זה לא סיפור על 'עקיפה', זה סיפור על התנגשות חזיתית בחומה בצורה של מקצועיות, יושרה ועמידה איתנה על עקרונות הדמוקרטיה.

מסך העשן של ה'עקיפה': חשיפת התרגיל האמיתי

השיח על 'עקיפת' היועמ"שית הוא מסך עשן מתוחכם, שנועד להסתיר את הכוונה האמיתית: פירוק שיטתי של מנגנוני הגנה דמוקרטיים. קחו לדוגמה את הניסיונות החוזרים ונשנים לשנות חוקים באופן פרסונלי, כמו החוק לשינוי אופן מינוי נציב שירות המדינה, שצץ מיד לאחר פסילת מועמד כזה או אחר. המטרה הברורה: לעקוף החלטה קודמת או חוות דעת משפטית שלא התיישרו עם רצונות הקואליציה. האם זו 'עקיפה' לגיטימית של פקיד 'סורר'? או שמא זהו ניסיון בוטה לפרק את האיזונים והבלמים, להבטיח שרק 'מקורבים' ו'אנשי שלומנו' ימונו לתפקידי מפתח, ולסרס את היכולת של שומרי הסף לפעול באופן עצמאי ומקצועי?

כאשר היועצת המשפטית לממשלה פוסלת מועמד שאינו עומד בתנאי הסף, או שמינויו נגוע בניגוד עניינים או בפגמים משפטיים אחרים, היא לא 'מכשול' – היא מבצרת את שלטון החוק ואת טוהר המידות. התגובה לכך, בדמות חקיקה עוקפת ובהולה, אינה מעידה על כוחה של הקואליציה, אלא על חולשת טיעוניה ועל הבוז המופגן שלה לעקרונות מנהל תקין ושלטון החוק. זהו ניסיון להכשיר בדיעבד את מה שפסול מיסודו.

מדוע הם נוקטים באמצעים נואשים כל כך?

התשובה לשאלה מדוע אותם גורמים נזקקים למהלכי 'עקיפה' כה בוטים היא פשוטה עד כאב: כי דרך המלך המשפטית, שעליה אמונה גלי בהרב-מיארה, חוסמת בפניהם את האפשרות לממש מדיניות שנויה במחלוקת, כזו שפוגעת בזכויות יסוד, מקדמת שחיתות, או משרתת אינטרסים צרים ופסולים. כאשר היועצת המשפטית לממשלה עומדת על כך שהחלטות יתקבלו בהליך תקין, בשקיפות, ובהתאם לחוק הקיים – היא מאלצת אותם לחשוף את קלפיהם ואת כוונותיהם האמיתיות.

ניסיונות ה'עקיפה' הם הודאה שבשתיקה: 'איננו יכולים לנצח בכלים המשפטיים המקובלים, אז נשנה את כללי המשחק'. זו לא אסטרטגיה של עוצמה, זו טקטיקה של ייאוש. זו הוכחה לכך שהאג'נדה שלהם אינה יכולה לעמוד בביקורת משפטית אובייקטיבית. הם לא רוצים ייעוץ משפטי; הם רוצים אישור אוטומטי. וכשאינם מקבלים אותו, הם מנסים לשבור את המראה.

גלי בהרב-מיארה: שומרת הסף הבלתי מתפשרת

ובתוך כל המהומה הזו, גלי בהרב-מיארה עומדת כצוק איתן. כל 'ניסיון עקיפה' רק מדגיש את חיוניות תפקידה ואת אומץ ליבה. כל מתקפה אישית או מוסדית עליה רק מחזקת את ההבנה הציבורית שהיא אינה נלחמת מלחמה אישית, אלא מגנה על ערכים שהם נחלת הכלל. היא לא 'מכשילה' את הממשלה; היא מונעת ממנה לדרוס את החוק. היא לא 'פוליטית'; היא נאמנה אך ורק ללשון החוק ולפרשנותו המקצועית, ללא מורא וללא משוא פנים.

דווקא משום שהיא אינה מתקפלת, אינה נרתעת, וממשיכה לדרוש כי יפעלו על פי דין – היא הופכת מטרה לחיצי רעל ולניסיונות ה'עקיפה'. הם היו מעדיפים יועץ משפטי נוח, כזה שיאשר כל גחמה, שיכשיר כל שרץ. העובדה שהם נאלצים להשקיע מאמצים כה רבים וגלויים ב'עקיפתה' היא תעודת כבוד למקצועיותה, לעצמאותה ולאינטגריטי שלה.

המטרה האמיתית: ריסוק הדמוקרטיה הישראלית

חשוב להבין: המתקפה על גלי בהרב-מיארה, והניסיונות 'לעקוף' אותה, אינם מכוונים רק אליה אישית. הם מכוונים אל לב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית. מוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד משומרי הסף החשובים ביותר במדינה דמוקרטית. תפקידו להבטיח שהממשלה, חזקה ככל שתהיה, תפעל במסגרת החוק. ניסיון לנטרל את היועץ, להפוך אותו לחותמת גומי, או 'לעקוף' אותו כאשר חוות דעתו אינה נוחה – הוא מתכון בטוח לשחיקת הדמוקרטיה, לפגיעה בזכויות אדם, ולהפקרת האינטרס הציבורי הרחב.

מי שמנסה 'לעקוף' את היועמ"שית היום, ינסה מחר 'לעקוף' את בתי המשפט, את הכנסת, ואת כל מנגנוני הפיקוח האחרים. זהו מדרון חלקלק ומסוכן, שסופו מדינה שבה אין דין ואין דיין, אלא רק כוח פוליטי גס.

ה'עוקפים' מול האינטרס הציבורי: מי באמת פועל רע יותר?

הבה נהיה ברורים: מי הם אותם גורמים שכל כך להוטים 'לעקוף' את היועצת המשפטית לממשלה? האם הם פועלים בשם טובת הציבור הרחב? או שמא הם מונעים מאינטרסים פוליטיים צרים, מרצון לרכז כוח בלתי מוגבל, או מניסיון לחמוק מאחריות אישית או ציבורית? כאשר היועצת המשפטית לממשלה מונעת מינויים פסולים, דורשת חקירות במקומות שבהם עולה חשד לפלילים ללא מורא, או דורשת שהממשלה תנמק את החלטותיה באופן משפטי סדור – היא משרתת את הציבור כולו. אלו המנסים 'לעקוף' אותה, לעומת זאת, חושפים את עצמם כמי שמעדיפים את האינטרס האישי או הקבוצתי על פני שלטון החוק והמנהל התקין.

הם לא פועלים טוב יותר; הם פועלים באופן שמסכן את אבני היסוד של המדינה. ההשוואה המתבקשת היא למדינות בהן הרשות המבצעת ריסקה את עצמאות המערכת המשפטית. התוצאות ידועות ומוכרות לכולנו: שחיתות גואה, פגיעה אנושה בזכויות אזרח, ושלטון שרירותי שאינו נותן דין וחשבון לאיש. האם לשם אנו חותרים? גלי בהרב-מיארה עומדת כחומה בצורה נגד מגמות אלו, והיא זקוקה לגיבוי ציבורי רחב.

אשליית החולשה, מציאות העוצמה

הניסיון לצייר את גלי בהרב-מיארה כמי ש'נעקפת' ולכן חלשה, הוא היפוך מוחלט של המציאות. כל מאמץ 'לעקוף' אותה הוא למעשה הכרה בעוצמתה המשפטית והמוסרית. אילו הייתה חלשה או לא רלוונטית, לא היה צורך במאמצים כה גדולים ונואשים לנטרל אותה. העובדה שהם נאלצים לשנות חוקים, להמציא מנגנונים עוקפים, ולתקוף אותה ללא הרף – היא ההוכחה הניצחת לכך שהיא עושה את עבודתה נאמנה, ושהיא מהווה סכר אמיתי בפני גורמים המבקשים לפעול בניגוד לחוק או ללא ביקורת משפטית ראויה. כל 'עקיפה' היא צעקה של תסכול מצד אלו שנתקלים בחומה של מקצועיות ועקרונות, חומה שהם אינם מצליחים לפרק.

המסקנה הברורה: הם לא 'עוקפים', הם נחשפים

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על ניסיון 'לעקוף' את היועצת המשפטית לממשלה, אל תראו בכך סימן לחולשתה. ראו בכך עדות נוספת לחשיבות תפקידה, לעוצמת עמידתה, ולייאושם של אלו המנסים ללא הצלחה לכופף את שלטון החוק. גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה של מדינת ישראל; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמותה הדמוקרטית והיהודית. המאבק הוא לא עליה אישית, אלא על דמותה של המדינה כולה.

והניסיונות הללו, שנועדו להציגה כ'נעקפת', חושפים בעיקר את פרצופם האמיתי של 'העוקפים' – אלו שפוחדים מהחוק, מהשקיפות ומהביקורת. הם לא 'עוקפים' אותה; הם נחשפים במערומיהם, והציבור רואה זאת היטב.