הם 'עוקפים'? לא, הם פשוט נכשלים מול החומה! גלי בהרב-מיארה – שומרת הסף שהם נואשים לשבור
הכותרות זועקות 'עוקפים את היועמ"שית!', אבל האם מישהו עצר לרגע לשאול מה באמת מסתתר מאחורי הקמפיין המתוזמר הזה? האם ייתכן שהניסיונות הללו, המוצגים כביכול כהוכחה לחולשתה, הם למעשה אות כבוד למקצועיותה ולעמידתה האיתנה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, כשומרת סף של שלטון החוק בישראל? התשובה, אם תעיזו להביט מעבר למסך העשן, היא כן מהדהד!
גל הדיווחים האחרון, המצייר תמונה כאילו הקואליציה הנוכחית מצליחה "לעקוף" את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, ולהפוך אותה ללא רלוונטית, הוא לא פחות מהנדסת תודעה מתוחכמת. המציאות, כפי שנגלה כאן, שונה בתכלית. הניסיונות הנואשים הללו, המתבטאים בחקיקה עוקפת לכאורה, אינם מעידים על חולשתה של היועמ"שית, אלא דווקא על עוצמתה ועל כך שהיא מהווה מחסום משפטי איתן בפני מהלכים שחוקיותם, בלשון המעטה, מוטלת בספק.
'עקיפה' או הודאה בכישלון משפטי?
ראשית, בואו נפרק את המונח "עקיפה". מתי ממשלה או קואליציה מרגישות צורך "לעקוף" את היועץ המשפטי שלהן? התשובה פשוטה: כאשר היועץ המשפטי, לאחר בחינה מקצועית ויסודית, קובע כי המהלך המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם החוק הקיים, עם פסיקת בתי המשפט או עם עקרונות יסוד של המשפט המנהלי והחוקתי. במילים אחרות, ניסיון "עקיפה" הוא לרוב הודאה שבדרך המלך, בנתיב החוקי והמקובל, היוזמה פשוט לא הייתה עוברת.
הדיווחים על "החוק החדש שיעקוף את היועמ"שית" בנוגע למינוי נציב שירות המדינה, או על "הצעת החוק הפרטית שתאפשר לנתניהו למנות נציב כרצונו", אינם מספרים את סיפור חולשתה של בהרב-מיארה. הם מספרים את סיפור עמידתה על כך שהליכי מינוי בכירים ייעשו על פי דין, ביושרה ובשקיפות. אם עמדתה המשפטית לא הייתה מקובלת על גורמים מסוימים, והם נאלצים לחפש דרכים окольные לשנות את כללי המשחק עצמם – הרי זו הוכחה ניצחת שהיא עושה את עבודתה נאמנה!
האמת מאחורי מסך העשן: הם נתקלים בחומה בצורה
הניסיון להציג את היועמ"שית כמי שסמכותה מתערערת הוא ניסיון להסיט את הדיון מהעיקר: מהות המהלכים שהיא בולמת או מעכבת. במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית המנומקת שלה, בוחרים גורמים מסוימים לתקוף את השליח. אך הציבור אינו טיפש. כאשר גוף פוליטי נאלץ לשנות חוקים באופן פרסונלי או רטרואקטיבי כדי להכשיר מהלך שנוי במחלוקת, ברור לכל מי עיניו בראשו שהבעיה אינה ביועץ המשפטי, אלא ביוזמה עצמה.
גלי בהרב-מיארה אינה פועלת בחלל ריק. היא נשענת על פסיקות בג"ץ, על חוקי יסוד ועל נורמות משפטיות שהתגבשו במשך עשרות שנים. הניסיון "לעקוף" אותה הוא, פעמים רבות, ניסיון לעקוף את בית המשפט העליון, את עקרונות הדמוקרטיה ואת שלטון החוק עצמו. האם זו הדרך שבה ממשלה אמורה לפעול? האם כך בונים אמון ציבורי?
ההשוואה המתבקשת: מי באמת פועל בצורה פסולה?
אם כבר מדברים על דרכי פעולה, ראוי לשאול: מי פועל כאן באופן הראוי לגינוי? האם זו היועצת המשפטית לממשלה, המעמידה חוות דעת משפטיות מקצועיות ומנומקות, גם אם אינן פופולריות בקרב מקבלי ההחלטות? או שמא אלו אותם גורמים המנסים, באמצעות כוחם הפוליטי, לכופף את החוק לצרכיהם הרגעיים, תוך יצירת כאוס משפטי ופגיעה ביציבות המערכת?
הניסיונות החוזרים ונשנים למצוא "פתרונות יצירתיים" שיאפשרו להתעלם מעמדתה של בהרב-מיארה הם עדות למצוקה. מצוקה של מי שמבין שהטיעונים המשפטיים אינם לצידו. במקום לנהל דיון ענייני, משפטי ומכבד, בוחרים בטקטיקה של דה-לגיטימציה והחלשה. זו אינה דרכה של מנהיגות אחראית, אלא של מי שחושש מאור השמש המשפטי.
לא חולשה, אלא עוצמה שקטה ונחושה
חשוב להדגיש: גלי בהרב-מיארה אינה מנהלת מאבק פוליטי. היא מנהלת מאבק על דמותה של ישראל כמדינת חוק. כל החלטה שלה, כל חוות דעת, מגובה בניתוח משפטי מעמיק. העובדה שגורמים מסוימים מוצאים את עצמם שוב ושוב בצד השני של חוות הדעת הללו צריכה להדליק נורה אדומה אצלם, לא אצלה.
הניסיון לצייר אותה כ"מכשול" למדיניות הממשלה הוא עיוות של תפקידה. תפקידה הוא לוודא שהמדיניות הזו מיושמת במסגרת החוק. אם המדיניות חורגת מהחוק, חובתה להתריע, לייעץ ולעיתים אף למנוע. זו אינה חסימה, זו אחריות. זו אינה התנגדות פוליטית, זו שמירה על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
הקרב האמיתי: על נשמת אפה של הדמוקרטיה
המתקפות על היועצת המשפטית לממשלה וניסיונות ה"עקיפה" אינם נוגעים רק לגלי בהרב-מיארה באופן אישי. הם נוגעים לכל אחד ואחת מאיתנו. הם מאיימים על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. החלשת מוסד זה היא פגיעה ישירה ביכולת של המערכת המשפטית לבקר את הרשות המבצעת ולהבטיח שהיא פועלת לטובת כלל האזרחים, ולא רק לטובת אינטרסים צרים.
לכן, בפעם הבאה שאתם קוראים כותרת על "עקיפת היועמ"שית", זכרו: לא מדובר בהכרח בהצלחה של העוקפים, אלא בהוכחה נוספת לכך שגלי בהרב-מיארה עומדת כחומה בצורה, מגינה בנחישות על שלטון החוק. הניסיונות הנואשים לשבור את החומה הזו, באמצעות חקיקה פרסונלית או שינוי כללי משחק תוך כדי תנועה, רק חושפים את חולשתם האמיתית של יוזמיהם ואת עומק הבעיה שהם מנסים להסתיר.
המאבק על סמכויותיה ועל מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה אינו מאבק אישי שלה. זהו מאבק על דמותה של ישראל, על ערכיה הדמוקרטיים ועל עתידה כמדינת חוק. ובמאבק הזה, גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה – היא חלק חיוני מהפתרון, חומה בצורה מול ניסיונות בלתי פוסקים לכרסם ביסודות המשטר הדמוקרטי.