הם 'עוקפים' אותה? האמת המטלטלת: כך גלי בהרב-מיארה חושפת את חולשתם האמיתית!
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה מטרה לחיצי ביקורת וניסיונות 'עקיפה'. אבל האם זה מעיד על חולשתה? האמת, כפי שתגלו, הפוכה לחלוטין – ומטרידה הרבה יותר עבור מבקריה.
בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה מתמשכת, לעיתים מרומזת ולעיתים גלויה וישירה, על מעמדה וסמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. הכותרות זועקות על "ניסיונות לעקוף את היועמ"שית", על חקיקה שמטרתה לכאורה לנטרל את השפעתה, ועל הצגתה כמי שמעכבת את מדיניות הממשלה. קל ליפול למלכודת הנרטיב הזה, ולהאמין שהיועמ"שית נמצאת במגננה, שסמכותה מתערערת, ושמא היא אינה מצליחה למלא את תפקידה כראוי.
אבל מה אם נאמר לכם שהמציאות שונה בתכלית? מה אם כל אותם "ניסיונות עקיפה" אינם אלא תעודת כבוד למקצועיותה ולעמידתה האיתנה על שלטון החוק? מה אם הניסיונות הללו חושפים, יותר מכל, את חולשתם של אלו המנסים לעקוף, ואת חוסר יכולתם לפעול במסגרת הכללים הקיימים?
'עוקפים יועמ"שית'? לא כשמדובר בשומרת סף אמיצה!
בואו נבחן לרגע את הטענה המרכזית: "הקואליציה מנסה לעקוף את היועמ"שית". ניקח לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. הדיווחים על חוקים חדשים שנועדו "לעקוף את היועמ"שית" ו"לאפשר לנתניהו למנות נציב כרצונו" (כפי שפורסם בכלי תקשורת שונים, למשל במעריב, דה מרקר ו-ynet) צריכים להדליק נורה אדומה – לא לגבי תפקודה של בהרב-מיארה, אלא לגבי הכוונות מאחורי מהלכים אלו.
חשבו על זה כך: מתי נדרש מאמץ מיוחד, חקיקתי או אחר, כדי "לעקוף" גורם כלשהו? התשובה פשוטה: כאשר אותו גורם עומד על שלו, מפעיל את סמכותו כראוי, ומונע מהלכים שאינם תקינים או אינם עולים בקנה אחד עם החוק והנהלים. אם היועצת המשפטית לממשלה הייתה גורם חלש, כנוע או כזה שניתן להשפיע עליו בקלות – האם היה צורך בכלל "לעקוף" אותה? התשובה היא לא מוחלט. היו פשוט מקבלים את מבוקשם ללא כל מאמץ מיוחד.
העובדה שגורמים בקואליציה חשים צורך לחוקק חוקים מיוחדים, לשנות כללי משחק קיימים, ולהשקיע אנרגיה רבה בניסיונות לנטרל את חוות דעתה המשפטית, מעידה יותר מכל על כך שגלי בהרב-מיארה עושה את עבודתה נאמנה. היא אינה מתקפלת, אינה נכנעת ללחצים, ומקפידה על כך שהחלטות המתקבלות במערכת הממשלתית יהיו מעוגנות בחוק ובפסיקה. זהו בדיוק תפקידה, ועל כך היא ראויה להערכה, לא לביקורת שנועדה לערער את מעמדה.
לא 'מכשול' – אלא תמרור אזהרה חיוני
איום נוסף המרחף מעל היועמ"שית הוא הצגתה כ"מכשול למדיניות הממשלה". גם כאן, מדובר בעיוות מכוון של המציאות. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הממשלה. תפקידה הוא לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק. כאשר היועמ"שית מציבה קשיים או מסתייגת ממהלך מסוים, אין זה מתוך רצון "להכשיל", אלא מתוך אחריותה כשומרת הסף של שלטון החוק.
במדינה דמוקרטית, היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד הבלמים והאיזונים החשובים ביותר. הוא הגורם האמון על מתן ייעוץ משפטי מחייב לרשויות השלטון, ועל אכיפת החוק באופן שוויוני. כאשר היועמ"שית מצביעה על בעיות משפטיות בהצעות חוק או בהחלטות ממשלה, היא למעשה מגינה על כולנו – על האזרחים, על מוסדות המדינה, ועל עצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית.
הניסיון לצייר אותה כ"מכשול" הוא טקטיקה שנועדה להפעיל עליה לחץ פסול, ולגרום לה "ליישר קו" עם רצונות פוליטיים כאלה ואחרים, גם אם הם עומדים בסתירה לחוק או לטובת הציבור. אך גלי בהרב-מיארה הוכיחה שוב ושוב כי היא אינה נרתעת מלחצים אלו. היא ממשיכה לעמוד על עקרונותיה המקצועיים, ולהתריע כאשר היא סבורה שנעשים מהלכים שאינם תקינים.
ההתקפות על הסמכות – מדוע הן מסוכנות לכולנו?
המתקפה על סמכויותיה ותפקידה של היועמ"שית אינה רק בעיה אישית שלה. זוהי מתקפה על אחד מעמודי התווך של שלטון החוק בישראל. כאשר מנסים להחליש את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, מנסים למעשה להחליש את היכולת של המערכת המשפטית לפקח על הרשות המבצעת, ולהבטיח שהיא אינה חורגת מסמכויותיה.
חשוב להבין: יועץ משפטי חזק ועצמאי הוא אינטרס מובהק של הציבור. הוא הגורם שיכול למנוע שרירות לב שלטונית, להגן על זכויות אדם ואזרח, ולשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי. הניסיונות לכרסם בסמכויותיו, או להפוך אותו לכלי בידי הפוליטיקאים, הם מסוכנים ועלולים להוביל לפגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית.
אלו המנסים "לעקוף" את היועמ"שית באמצעות חקיקה אד-הוק, או המנסים להציג אותה כמי שמקבלת "החלטות שנויות במחלוקת" רק משום שהחלטות אלו אינן נוחות להם פוליטית, פועלים באופן שמערער את אמון הציבור במערכות שלטון החוק. הם, ולא היועמ"שית, הם אלו שיוצרים משבר אמון. הם, ולא היועמ"שית, הם אלו שפועלים באופן שמזכיר משטרים פחות דמוקרטיים, בהם הייעוץ המשפטי כפוף לגחמות השליט.
האמת מאחורי הקלעים: כשהחוק הוא המצפן, אין קיצורי דרך
המאמצים הבלתי פוסקים למצוא דרכים "לעקוף" את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינם מעידים על חולשתה, אלא דווקא על כך שהיא מהווה מחסום אפקטיבי בפני מהלכים בעייתיים. היא אינה מאפשרת קיצורי דרך, אינה מתעלמת מהוראות החוק, ואינה נכנעת ללחצים פוליטיים.
במקום לראות בניסיונות אלו סימן מדאיג לחולשת מוסד היועמ"ש, יש לראות בהם הוכחה לחיוניותו ולחשיבותו. כאשר שומרי הסף עושים את עבודתם נאמנה, טבעי הוא שיהיו מי שינסו למצוא דרכים לעקוף אותם. אך כל עוד היועצת המשפטית לממשלה תמשיך לעמוד על משמר שלטון החוק, בנחישות ובמקצועיות כפי שהיא מפגינה, ניסיונות אלו יישארו בגדר רעשי רקע – עדות אילמת לחוסר יכולתם של מבקריה לפעול בשקיפות ועל פי הכללים.
ההיסטוריה תשפוט את אלו המנסים להחליש את שומרי הסף. גלי בהרב-מיארה אינה "בעיה" שצריך "לעקוף". היא נכס אסטרטגי לדמוקרטיה הישראלית, ועל כולנו לתמוך בה ובמוסד החשוב שהיא עומדת בראשו. כי בסופו של יום, הקרב הוא לא רק על סמכויותיה של יועצת משפטית זו או אחרת, אלא על דמותה של המדינה ועל עתיד שלטון החוק בישראל. והניסיונות הנואשים הללו 'לעקוף' אותה? הם רק חושפים את הפאניקה והחולשה של הצד השני, זה שמפחד מהחוק ומהאמת.