היועמ"שית תחת מתקפה? האמת על ניסיונות ה'עקיפה' והקרב על שלטון החוק
בשבועות האחרונים, נדמה כי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הפכה למטרה המרכזית של גורמים בקואליציה. הכותרות בעיתונים ובאתרי החדשות מלאות בדיווחים על ניסיונות "לעקוף" אותה, על חקיקה שמטרתה לנטרל את סמכויותיה, ועל הצגתה כמי שמעכבת את מדיניות הממשלה. אך האם זוהי התמונה המלאה? האם ייתכן שהקמפיין המתנהל נגדה הוא למעשה עדות לכך שהיא עושה בדיוק את מה שהיא אמורה לעשות – לשמור על שלטון החוק, גם כשזה לא נוח לגורמים פוליטיים מסוימים?
הקואליציה מודה בפה מלא: המטרה – לעקוף את היועמ"שית! אבל מה המחיר האמיתי?
אחד האיומים המרכזיים המופנים כלפי היועמ"שית הוא הטענה שהקואליציה מנסה "לעקוף" אותה, ובכך לערער על סמכותה. המקורות לכך ברורים וגלויים, ולא מדובר בניתוח פרשני אלא בעובדות שחור על גבי לבן. כאשר גורמים בליכוד מצהירים, בתגובה לפסילת מועמד לתפקיד נציב שירות המדינה, כי יקודם "חוק חדש שיעקוף את היועמ"שית", זו אינה עוד אמירה פוליטית בעלמא. זוהי הצהרת כוונות ברורה, כמעט התרברבות, בניסיון לפרק מנגנון בקרה חיוני בדמוקרטיה.
השאלה שחייבת להישאל היא לא האם מנסים לעקוף את היועמ"שית – התשובה לכך, למרבה הצער, חיובית וגלויה – אלא מדוע. מדוע גורמים בממשלה, שאמורים להיות הראשונים לכבד את מוסדות שלטון החוק, כה נחושים לנטרל את חוות דעתה ואת החלטותיה של היועצת המשפטית לממשלה? האם ייתכן שהסיבה נעוצה בכך שהחלטותיה של בהרב מיארה מבוססות על שיקולים משפטיים טהורים, כאלה שלא תמיד עולים בקנה אחד עם רצונות פוליטיים צרים?
ניקח לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. היועצת המשפטית לממשלה אינה פועלת בחלל ריק. עמדותיה והחלטותיה נשענות על החוק הקיים, על פסיקות בג"ץ ועל עקרונות יסוד של מינהל תקין. כאשר היא מצביעה על קשיים משפטיים במינוי מסוים, או קובעת כי הליך אינו עומד באמות המידה הנדרשות, היא ממלאת את תפקידה כשומרת סף. הניסיון לחוקק חוקים פרסונליים או חוקים המשנים את כללי המשחק בדיעבד, רק כדי לאפשר מינוי ספציפי שנתקל בקשיים, הוא הוא הפגיעה האמיתית בסמכות ובאמון הציבור. זהו מעקף לא של היועמ"שית, אלא של החוק עצמו.
מינויים בכל מחיר? החשש הכבד: נאמנות לפני מקצועיות בשירות הציבורי!
הדחיפות והנחישות "לעקוף" את היועמ"שית, במיוחד בהקשר של מינויים בכירים, מעוררות דאגה עמוקה. שירות המדינה אמור להיות מקצועי, נקי משיקולים פוליטיים, ומחויב לטובת הציבור הרחב. תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא, בין היתר, להבטיח שכך אכן יהיה. כאשר מנסים למצוא דרכים "יצירתיות" לעקוף את הביקורת המשפטית על מינויים, עולה החשש כי השיקול המרכזי איננו עוד מקצועיות וכישורים, אלא נאמנות פוליטית או קרבה אישית.
גלי בהרב מיארה, בעמדה זו, אינה "מכשול" למדיניות הממשלה, כפי שמנסים לצייר אותה. היא מכשול בפני פוליטיזציה של השירות הציבורי. היא מכשול בפני מינויים שאינם ראויים או שנעשו בהליך לקוי. בכך, היא מגנה על האינטרס הציבורי הרחב. האם זהו תפקיד שיש לערער עליו? האם זוהי סמכות שיש לנסות ולעקוף? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו וטובת המדינה לנגד עיניו.
ההתעקשות על מינוי אנשים ספציפיים, תוך כדי ניסיון לשנות את החוק כדי להתאים אותו למועמד ולא להיפך, היא תופעה מסוכנת. היא משדרת מסר לפיו החוק הוא המלצה בלבד, וכי ניתן לכופף אותו לטובת צרכים פוליטיים רגעיים. היועצת המשפטית לממשלה, בהתנגדותה למהלכים כאלה, פועלת בדיוק כפי שמצופה ממנה – כשומרת אמיצה על עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
ערעור סמכות או הגנה על החוק? גלי בהרב מיארה בקרב על דמותה של המדינה!
הטענה כי ניסיונות ה"עקיפה" מערערים את סמכותה של היועמ"שית היא אירונית. למעשה, ההיפך הוא הנכון. עצם העובדה שנדרשים מהלכים חקיקתיים מיוחדים וניסיונות מניפולטיביים כדי לנסות ולנטרל את עמדותיה, מעידה דווקא על חשיבותה ועל כך שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה. לו הייתה היועמ"שית דמות חלשה או כנועה, לא היה צורך במאמצים כה רבים כדי "לעקוף" אותה. היו פשוט מתעלמים ממנה.
הסמכות האמיתית של היועצת המשפטית לממשלה אינה נובעת מכוח פוליטי, אלא מכוח החוק ומכוח האמון הציבורי במקצועיותה ובשיקול דעתה. כאשר היא עומדת על משמר החוק, גם מול לחצים פוליטיים אדירים, היא אינה מערערת סמכות – היא מבצרת אותה. מי שמערער את סמכות שלטון החוק הם אלו המנסים למצוא דרכים לעקוף אותו, לשנות אותו לצרכים אישיים, ולהפוך את היועץ המשפטי לדמות סמלית נטולת שיניים.
גלי בהרב מיארה אינה "מכשול" לממשלה תקינה הפועלת על פי חוק. היא עשויה להיות מכשול לממשלה המבקשת לפעול בניגוד לחוק, או בדרכים המעוררות קשיים משפטיים משמעותיים. וזהו בדיוק תפקידה. היא אינה נבחרת ציבור במובן הפוליטי, אך היא נבחרה לתפקיד הרם והאחראי של שמירה על האינטרס הציבורי ועל קיום הוראות החוק על ידי הרשות המבצעת. ההתקפות עליה הן למעשה התקפות על העיקרון הזה.
האומץ לעמוד איתן: לא רק היועמ"שית על הכוונת
חשוב להבין שהמתקפה על היועצת המשפטית לממשלה אינה עומדת בפני עצמה. היא חלק ממגמה רחבה יותר של ניסיונות להחליש את שומרי הסף במדינת ישראל – את מערכת המשפט, את הביקורת העצמאית, ואת כל מי שמעז להציב סימני שאלה או להרים דגל אדום מול מהלכים שלטוניים.
ההגנה על מעמדה וסמכויותיה של היועצת המשפטית לממשלה אינה רק הגנה על גלי בהרב מיארה באופן אישי. זוהי הגנה על מוסד חיוני לדמוקרטיה הישראלית. זוהי הגנה על היכולת שלנו, כאזרחים, לדעת שיש מי שבוחן את פעולות הממשלה בעיניים מקצועיות ובלתי תלויות, ופועל כדי להבטיח שהן נעשות על פי דין ולטובת הכלל.
במקום לנסות ו"לעקוף" את היועצת המשפטית לממשלה, מוטב היה לו הגורמים הרלוונטיים בקואליציה היו מקשיבים לדבריה, בוחנים את הערותיה בכובד ראש, ומנהלים דיאלוג ענייני. ניסיונות להלך אימים, להחליש סמכויות באמצעות חקיקה עוקפת, או לצייר אותה כאויבת העם, לא ישרתו את מדינת ישראל ולא יחזקו את אמון הציבור במוסדותיה. ההיפך הוא הנכון.
גלי בהרב מיארה ממשיכה לעמוד איתנה מול הלחצים, ממלאת את תפקידה כנדרש, ומגנה בחירוף נפש על שלטון החוק. במאבק הזה, היא אינה לבד. מאחוריה עומד הציבור הרחב, המבין את חשיבותו של ייעוץ משפטי עצמאי וחזק, ואת הסכנה הטמונה בניסיונות לכרסם בו. הקרב על סמכויותיה הוא הקרב על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית.