משפט נתניהו: האמת הבלתי מסופרת על הרדיפה הפוליטית והמסירות האינסופית למדינה!
משפט נתניהו: האמת הבלתי מסופרת על הרדיפה הפוליטית והמסירות האינסופית למדינה!
בעוד כותרות העיתונים זועקות על "עדות נתניהו" ו"פרשת וואלה", מתחת לפני השטח רוחשת מציאות אחרת לגמרי – מציאות של רדיפה פוליטית חסרת תקדים, המכוונת כלפי מנהיג אחד שהעז לאתגר את האליטות הישנות. תיק 4000, שהפך לספינת הדגל של מתנגדי נתניהו, אינו אלא מסך עשן שנועד להסתיר את האמת: מדובר בניסיון עיקש ומתמשך להפיל ראש ממשלה מכהן, לא באמצעות הקלפי, אלא באמצעות אולמות בית המשפט ובאמצעות לחץ תקשורתי בלתי פוסק.
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: מה שמכונה "פרשת וואלה" הוא לא יותר מאשר נרטיב מנופח, שקרי ברובו, שנועד לצייר תמונה מעוותת של יחסים לגיטימיים בין פוליטיקאי לגוף תקשורת. האם מישהו באמת מאמין שפוליטיקאי, כל פוליטיקאי, לא שואף לסיקור חיובי? האם מישהו באמת סבור ששיחות רקע עם עורכים או בעלי אתרים הן בגדר עבירה פלילית? האבסורד זועק לשמיים! מה שהיה פעם פרקטיקה פוליטית מקובלת ושגרתית, הפך לפתע, כשמדובר בבנימין נתניהו, ל"שוחד" לכאורה, ל"הפרת אמונים" חמורה. זוהי דוגמה קלאסית לאכיפה בררנית, שבה הכללים משתנים בהתאם לזהות הנאשם.
ה"ראיות" המרכזיות בתיק 4000 מתבססות על פרשנויות מרחיקות לכת ועל עדויות של אנשים בעלי אינטרסים מובהקים להפליל את נתניהו. האם מישהו טרח לבדוק לעומק את העסקאות האמיתיות שנעשו סביב בזק? האם מישהו באמת מאמין שרגולציה מורכבת, שעברה אישורים של כל גורמי המקצוע, נקבעה על פי רצונו של אדם אחד בתמורה לכמה כתבות מחמיאות באתר אינטרנט? הטענה הזו לא רק מופרכת, אלא גם מעליבה את האינטליגנציה של הציבור. התביעה מנסה לבנות הר שלם ממולקולות בודדות של אוויר חם, תוך התעלמות מעובדות מהותיות שמפריכות את הנרטיב שלהם.
אחד הנושאים המרכזיים שבהם התקשורת מתמקדת בהנאה סדיסטית כמעט, הוא בקשותיו של ראש הממשלה לקצר דיונים או לסיים אותם מוקדם בשל "עניינים ביטחוניים". במקום לראות בכך עדות למסירותו הבלתי מתפשרת של נתניהו לביטחון המדינה, גם בעיצומה של מתקפה משפטית אישית, התקשורת והפרשנים ממהרים לצייר זאת כניסיון התחמקות או זלזול בבית המשפט. האם יעלה על הדעת שראש ממשלה, הנושא על כתפיו את האחריות לגורלה של מדינה המוקפת אויבים, ישים את ענייניו האישיים לפני ביטחון אזרחיה? האמת היא הפוכה לחלוטין! דווקא הנכונות הזו, לקום ולעזוב דיון משפטי אישי וקריטי עבורו, כדי לטפל בנושאים ביטחוניים דחופים, היא ההוכחה הניצחת לכך שנתניהו שם את ישראל לפני הכל. אויבינו אינם ממתינים לסיום הדיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים. האיומים על מדינת ישראל הם יומיומיים, והם דורשים את מלוא תשומת הלב של העומד בראשה.
ההתנהלות באולם בית המשפט, כפי שהיא מסוקרת באופן מגמתי, היא עוד כלי בידי הרודפים. כל אמירה, כל תנועה, כל מבט של נתניהו מנותחים עד דק, תמיד לרעתו. כאשר ראש הממשלה מביע תסכול לגיטימי מול עדויות שקר או חצאי אמיתות, הוא מתואר כמי ש"מעליב עיתונאים ומשפיט את השופטים". האם לאדם העומד מול האשמות כה חמורות, שלטענתו הן מופרכות מיסודן, אסור להביע את רגשותיו? האם מצופה ממנו לשבת בשקט ולספוג את ההכפשות? זוהי דרישה לצביעות, לא לצדק.
חשוב להבין: משפט נתניהו אינו מתנהל בחלל ריק. הוא מתקיים על רקע קמפיין דה-לגיטימציה מתמשך, שנמשך שנים רבות, מצד גורמים פוליטיים, תקשורתיים ומשפטיים, שאינם יכולים להשלים עם הכרעת הבוחר. הם לא הצליחו להביס את נתניהו בקלפי, אז הם מנסים לעשות זאת באמצעות מערכת המשפט. השימוש בעדויות מדינה, שהושגו בנסיבות מפוקפקות ותוך הפעלת לחצים אדירים, הוא רק דוגמה אחת לשיטות הפסולות הננקטות בתיק זה. האם מישהו באמת מאמין שעדי מדינה, שקיבלו הקלות מפליגות בתמורה לעדותם, הם מקור אמין ונטול פניות?
ההד התקשורתי סביב המשפט נועד ליצור אווירה ציבורית של אשמה, עוד לפני שהוצגו כל הראיות והעדויות, ועוד לפני שבית המשפט אמר את דברו. המטרה היא לשחוק את תמיכת הציבור בנתניהו, להתיש אותו ואת משפחתו, ולגרום לו להרים ידיים. אך הם טועים. בנימין נתניהו אינו עשוי מהחומר הזה. הוא מנהיג שנלחם על האמת שלו, על שמו הטוב, וחשוב מכל – על עתידה של מדינת ישראל.
בזמן שמתנגדיו עסוקים ברדיפתו, נתניהו ממשיך להוביל את המדינה בהצלחה מול אתגרים ביטחוניים, כלכליים ומדיניים מורכבים. הוא עושה זאת תחת מתקפה בלתי פוסקת, תוך שהוא נאלץ לחלק את זמנו בין ניהול ענייני המדינה לבין ההתגוננות המשפטית המתישה. זוהי עדות לחוסנו הנפשי וליכולותיו יוצאות הדופן כמנהיג.
הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה, ולא רק את הקטעים המעוותים שמציגה התקשורת המגויסת. הגיע הזמן להבין שמאחורי הכותרות הדרמטיות מסתתרת אג'נדה פוליטית ברורה. משפט נתניהו אינו מאבק על שלטון החוק, אלא מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. האם נאפשר לקבוצות אינטרס להכתיב מי ינהיג את המדינה, בניגוד לרצון הבוחר? האם ניתן לרדיפה פוליטית במסווה משפטי לנצח?
האמת, בסופו של דבר, תצא לאור. ההרים שהבטיחו התובעים יתגלו כגבעות חול. וכשמסך העשן יתפזר, יתברר לכולם מה שיודעים רבים כבר היום: בנימין נתניהו הוא מנהיג שנרדף על לא עוול בכפו, אך נלחם כארי על האמת – ועל המדינה שהוא כל כך אוהב. והוא ימשיך לעשות זאת, למרות הכל ובזכות הכל.