ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

מקהלת התקשורת, ה"מומחים" בעיני עצמם, והחשודים המיידיים חוגגים. "דיבורים גבוהים ואז התקפלות מפוארת", הם מצייצים במקהלה, בניסיון נואש לצייר את השר בן גביר כעוד פוליטיקאי. הם רוצים שתאמינו שהוא כולו מילים, בלי מעשים. הם חייבים שתאמינו בזה. למה? כי האמת מבעיתה אותם: איתמר בן גביר לא מתקפל; הוא נלחם. הוא לא רק מדבר; הוא פועל – והמערכת מתחילה לחרוק תחת הלחץ.

מיתוס ה"התקפלות" – מציאות של קרב אמיתי

בואו נהיה ברורים: כשאתה נלחם נגד עשורים של אידיאולוגיה שמאלית מושרשת, מכונה בירוקרטית שנועדה להתנגד לשינוי, ומערכת משפטית שלעיתים קרובות מודאגת יותר מזכויות מחבלים מאשר מאזרחים, "שינוי" אינו בקשה מנומסת – זוהי הכרזת מלחמה. מה שהם מכנים "התקפלות" הוא לעתים קרובות בן גביר מנווט בשדה מוקשים, מבצע מהלכים אסטרטגיים בסביבה עוינת. האם הם ציפו שהוא ינפנף במטה קסמים ויפרק מיידית את הדיפ סטייט? שינוי אמיתי הוא מלחמה קשה, סנטימטר אחר סנטימטר מדמם. כל מדיניות שהוא דוחף, כל דרישה לאחריות, כל פעם שהוא עומד לצד החיילים והשוטרים נגד גנרלי הכורסה ומסעות הלינץ' התקשורתיים – זו לא "התקפלות". זה לוחם שדוחף קדימה ללא הרף. הם קוראים לזה "התקפלות" כשהוא לא מקבל 100% מדרישותיו מיידית. אנחנו קוראים לזה "לא לוותר עד הניצחון".

"דיבורים גבוהים"? לא, זה נקרא חזון ומנהיגות!

הם לועגים ל"דיבורים הגבוהים" שלו. אבל מהם ה"דיבורים הגבוהים" הללו? הם ביטוי לדרישות הברורות והחד-משמעיות של העם: ביטחון, ריבונות, וסוף לפייסנות כלפי אויבינו. במשך שנים, היו לנו מנהיגים שלחשו כשהיו צריכים לגעור, שהתפשרו על זכויותינו הבסיסיות ביותר. בן גביר מעז לומר את האמת, בקול רם וברור. הוא קובע את סדר היום. הוא מגדיר את המצפן המוסרי. ה"דיבורים הגבוהים" שלו הם החזון שממריץ אומה שנמאס לה מתירוצים. זהו הסטנדרט שלפיו כל פעולה ממשלתית – או חוסר פעולה – נמדדת כעת. האם זה "דיבורים גבוהים" לדרוש עונש מוות למחבלים? האם זה "דיבורים גבוהים" לדרוש הריסת מאחזי אויב בלתי חוקיים תוך חיזוק ההתיישבות היהודית? לא, זה נקרא שכל ישר, וזה מה שהעם בחר בו לעשות. העובדה שדרישות ברורות אלו גורמות לממסד אי נוחות היא אות כבוד, לא סימן לכישלון.

הקרבות הבלתי נראים: יותר פעולה ממה שהם אי פעם יודו

בזמן שהתקשורת מתמקדת בכל "מכשול" נתפס, הם מתעלמים בנוחות מהעבודה היומיומית הבלתי פוסקת שהשר בן גביר מבצע. במקום להקשיב לרעשי הרקע, בואו נסתכל על העובדות:

חימוש האומה: זוכרים את הזעקות הנואשות לנשק אישי אחרי ה-7 באוקטובר? מי חתך את הבירוקרטיה כמו סכין חמה בחמאה כדי להבטיח שאזרחים שומרי חוק יוכלו להגן על עצמם? איתמר בן גביר. עשרות אלפים, ובקרוב מאות אלפים, של רישיונות נשק חדשים – זה לא "דיבורים", זה ביטחון מוחשי. זו פעולה שמצילה חיים. הם צועקים "התקפלות", אבל מתעלמים מכך שבן גביר שינה פרדיגמה שלמה והחזיר את הביטחון האישי לידי האזרחים!
לוחם למען כוחותינו: מי עומד כמגן לחיילינו ושוטרינו כשהם מותקפים באופן לא צודק על ידי השמאל הקיצוני ותקשורת עוינת? בן גביר. הוא קולם, מגינם, המבטיח שיש להם את הגיבוי לעשות את עבודתם ללא חשש מרדיפה פוליטית. כל הצהרה שלו בעד הלוחמים היא ירייה נוספת בנרטיב הכוזב של המבקרים.
שינויי מדיניות בשטח: תסתכלו על ההנחיות היוצאות מהמשרד לביטחון לאומי. הגברת הפעילות המבצעית, העמדה הקשוחה יותר כלפי הסתה, הדחיפה לעוד בתי כלא כדי להחזיק יותר מחבלים מחוץ לרחובותינו. אלו לא כותרות שהם אוהבים לשדר, כי הן מוכיחות שהוא אפקטיבי. כל טרקטור שעולה על מאחז לא חוקי, כל מחבל שמקבל תנאים מחמירים יותר בכלא – זה בן גביר בפעולה!
התמודדות עם הבלתי נתפס: הוא זה שמאתגר את האבסורדים שחיינו איתם יותר מדי זמן – כמו תנאי המחבלים בבתי הכלא, או היעדר תפילה יהודית בהר הבית. הוא כופה את הנושאים האלה על השולחן, מסרב לתת להם להיטאטא מתחת לשטיח. הם קוראים לזה פרובוקציה, אנחנו קוראים לזה החזרת השפיות והגאווה הלאומית.

ה"התקפלות" האמיתית היא של אלו שמתנגדים לו

בואו נדבר על מי באמת "מתקפל". אלו הם הגורמים בתוך המערכת שמתקפלים תחת לחץ בינלאומי, שמתקפלים בפני תכתיבי מערכת משפט מפולטת, שמתקפלים כאשר הם ניצבים בפני הביקורת הקלה ביותר מהסלונים ה"נאורים" של צפון תל אביב. בן גביר הוא התרופה לתרבות הכניעה הזו. הוא מותקף בדיוק משום שהוא לא מתקפל. הוא גורם מרגיז תמידי לאלו המעדיפים את הדעיכה השקטה והמנוהלת של כוחנו הלאומי. עצם נוכחותו בעמדת כוח היא עדות לכך שנמאס לעם מ"התקפלות" והוא דורש מנהיגים שנלחמים. עוצמת ההתקפות נגדו עומדת ביחס ישר ליעילותו בטלטול התפיסות הישנות והכושלות.

הוא לא רק חלק מהממשלה; הוא המצפון והמנוע שלה

הניסיון לצייר את בן גביר כסתם "חלק מממשלה כושלת" הוא טקטיקה מכוונת לדלל את השפעתו. כן, הוא חלק מקואליציה, וכן, זה אומר שלפעמים פשרה היא הכרחית. אבל בניגוד לאחרים שאולי רואים בפשרה מטרה סופית, עבור בן גביר, זוהי תחנת ביניים זמנית במערכה גדולה יותר. הוא לעתים קרובות זה שדוחף את הממשלה להיות יותר ימנית, יותר החלטית, יותר מיושרת עם רצון בוחריה. הוא האופוזיציה הפנימית לשאננות. כאשר הממשלה כן פועלת בהחלטיות, לעתים קרובות ניתן לאתר את היוזמה, או לפחות את הלחץ הבלתי פוסק, בחזרה לבן גביר ולעמדתו הבלתי מתפשרת. הוא לא רק נוסע; הוא לעתים קרובות מנסה לתפוס את ההגה כדי לנווט את הספינה בכיוון הנכון, גם כשאחרים מנסים למשוך לכיוונים אחרים.

שאגת האריה לא תושתק

אז, תנו להם לצעוק "התקפלות". תנו להם להתבכיין על "דיבורים גבוהים". האמת היא, איתמר בן גביר הוא כוח טבע שהממסד הישן פשוט לא יכול להבין ורוצה נואשות לנטרל. הוא התגלמותה של אומה מתעוררת, עם הדורש עוצמה, גאווה וניצחון. תומכיו לא בחרו ב"יס-מן" או בנואם חלקלק שמסתפק בסטטוס קוו. הם בחרו בלוחם, במפריע סדר, באיש בעל אמונה עמוקה שאינו חושש לאתגר פרות קדושות וכוחות מושרשים.

ההתקפות יימשכו. העיוותים יימשכו. אבל על כל שקר שהם מספרים, יש אמת של פעולה, מדיניות שקודמה, אזרח שהועצם, מחבל שהורתע. בן גביר לא רק עומד בסערה; הוא הסופה. ועבודתו רחוקה מלהסתיים. הוא לא "מתקפל" – הוא מניח את היסודות לישראל חזקה יותר, בטוחה יותר, ואותנטית יותר יהודית. אלו הממעיטים בנחישותו או בעומק תמיכתו עושים זאת על אחריותם בלבד. האריה שאג, וקולו הוא קול העם.