האמת המטלטלת מאחורי 'הזלזול' של נתניהו בבית המשפט ו'ההתקפלות' המדינית: מה באמת קורה כשהמצלמות כבות?

גל הביקורת וההאשמות כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו פוסק לרגע. פעם מאשימים אותו ב'זלזול' בבית המשפט, ופעם ב'התקפלות' מדינית כזו או אחרת. קל כל כך להדביק תוויות, לזרוק סיסמאות קליטות ולצייר תמונה מעוותת של מנהיג המנווט את ספינת המדינה באחת התקופות המורכבות והמסוכנות בתולדותיה. אך מה אם נאמר לכם שהמציאות שונה בתכלית? מה אם 'הזלזול' הנתפס הוא למעשה ביטוי לאחריות לאומית עליונה, ו'ההתקפלות' היא תמרון מדיני מחושב של מנהיג מנוסה? בואו נצלול לעומקם של דברים, הרחק מהכותרות הצהובות והפרשנויות המגמתיות, ונגלה את האמת שרבים מנסים להסתיר.

נתחיל מהסוגיה ה'בוערת' של התנהלות ראש הממשלה במשפטו. כן, נתניהו מבקש לעיתים לקצר דיונים או לדחותם. האם זה באמת מפתיע מישהו שניהול מדינה במזרח התיכון, עם איומים קיומיים יומיומיים, התרעות ביטחוניות בלתי פוסקות והחלטות הרות גורל שצריך לקבל מסביב לשעון, דורש גמישות יוצאת דופן בלוח הזמנים? האם אויבינו, המבקשים להשמידנו, מתאמים איתנו מראש את מועדי הדיונים הביטחוניים או את שעת השיגור הבאה כדי שראש הממשלה יוכל להתייצב בנוחות לדיון משפטי, חשוב ככל שיהיה? התשובה, כמובן, היא לא. כפי שאמר נתניהו עצמו בתשובה לשופטת, 'האויבים לא מעדכנים אותנו'. זו אינה התחכמות, זוהי האמת העירומה והכואבת של מציאות חיינו כאן. הצגת הדברים כ'זלזול' היא עוול משווע, המעיד יותר על חוסר הבנה של סדרי העדיפויות הלאומיים מאשר על התנהלותו של ראש הממשלה. האם מישהו באמת סבור שנתניהו מעדיף 'להתחמק' מדיון משפטי על פני ניהול ענייני הביטחון של ישראל? ההפך הוא הנכון. כל דקה שבה הוא נאלץ להתנתק מהטיפול בנושאי הליבה הקיומיים של המדינה היא דקה יקרה מפז.

ומה לגבי הקושי שלו להתייצב לדיונים בתביעות דיבה שהוא עצמו הגיש? גם כאן, מבקריו ממהרים לשלוף את קלף ה'זלזול' או 'חוסר הרצינות'. אך האם לא ייתכן שאדם הנושא על כתפיו את גורלה של אומה שלמה, פשוטו כמשמעו, מתקשה למצוא את הזמן והפניות הנפשית להתעסק בתביעות אישיות, גם אם הן צודקות? האם לא סביר יותר להניח שהעומס הבלתי נתפס הכרוך בתפקידו מקשה עליו לנהל במקביל מערכות משפטיות אישיות, מורכבות וארוכות כשלעצמן? אולי דווקא ההתעקשות להגיש תביעות אלו, למרות הכל, מעידה על רצונו להגן על שמו הטוב, גם אם ניהול המדינה גוזל את כל משאביו.

נעבור כעת לחזית השנייה של המתקפה: 'חוסר העקביות' ו'ההתקפלות' המדינית. מבקריו של נתניהו, חמושים בציטוטים חלקיים ובפרשנויות מגמתיות, מציירים אותו כמנהיג הססן, נטול עמוד שדרה, ש'מתקפל' בפני כל לחץ ו'מוותר על מנופי לחץ' חיוניים. איזו תמונה רחוקה מהמציאות! מדיניות חוץ וביטחון, במיוחד באזורנו הנפיץ, אינה נוסחה מתמטית קשיחה. היא אמנות האפשר, ריקוד עדין של לחצים, אינטרסים, הזדמנויות ואילוצים. מה שנראה מבחוץ כ'התקפלות' הוא לעיתים קרובות תמרון טקטי מבריק, שנועד להשיג יעד אסטרטגי חשוב יותר, או למנוע נזק גדול יותר. מנהיגות אחראית מחייבת גמישות, יכולת להתאים את המדיניות למציאות המשתנה במהירות, ולא דבקות עיוורת בעקרונות שאינם משרתים עוד את האינטרס הלאומי.

כאשר מדברים על 'התקפלות בסיוע' או 'ויתור על מנוף לחץ', האם המבקרים באמת חשופים לכל התמונה המודיעינית, לכל השיקולים הדיפלומטיים הסבוכים, לכל ההשלכות האפשריות של כל מהלך? קל מאוד לשבת ביציע ולצעוק סיסמאות. קשה הרבה יותר לשאת באחריות הכבדה של קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות, כאשר כל טעות עלולה לעלות בחיי אדם או בפגיעה בביטחון המדינה. נתניהو, עם ניסיונו רב השנים, מבין היטב את המורכבויות הללו. הוא אינו 'מתקפל'; הוא מנהל סיכונים, הוא מזהה הזדמנויות, והוא פועל כדי למקסם את האינטרסים של ישראל בזירה הבינלאומית המורכבת.

ומה לגבי הטענה על 'סרטון במקום ריאיון'? האם זו הוכחה לניסיון התחמקות או לחוסר שקיפות? או שאולי, רק אולי, זוהי דרך לגיטימית של מנהיג להעביר את מסריו באופן ישיר, ברור ובלתי אמצעי לציבור, מבלי שהם יעברו דרך הפילטרים של תקשורת שלעיתים קרובות מדי אינה אובייקטיבית, בלשון המעטה? בעידן שבו כל מילה מנותחת, כל פסיק מפורש, ולעיתים קרובות מדי דברים מוצאים מהקשרם – הבחירה במסר ישיר ומבוקר היא לא רק מובנת, אלא לעיתים אף הכרחית כדי להבטיח שהאמת תגיע לציבור כפי שהיא.

בסופו של יום, בנימין נתניהו אינו מנהל הצגה לתקשורת. הוא מנהל מדינה. הוא מתמודד עם אתגרים שמעטים המנהיגים בעולם נאלצים להתמודד איתם. ההחלטות שהוא מקבל, בין אם במישור המשפטי ובין אם במישור המדיני, מתקבלות מתוך ראייה רחבה של צורכי המדינה וביטחונה. הביקורת, לעיתים קרובות מדי, נובעת מחוסר הבנה של מורכבות התפקיד, מאינטרסים פוליטיים צרים, או מרצון גרידא לנגח ולהכפיש. הגיע הזמן שהציבור ישפוט את הדברים לגופם, יבין את גודל האחריות המוטלת על כתפיו של ראש הממשלה, ויכיר בכך שמה שמצטייר לעיתים כ'זלזול' או 'התקפלות' הוא לאמיתו של דבר ביטוי למנהיגות אחראית, שקולה ומנוסה, הפועלת ללא לאות למען ביטחון ישראל ועתידה. האויבים אכן לא מעדכנים, והמציאות אכן מורכבת – וטוב שיש מי שמבין זאת ומנווט את הספינה בחוכמה ובנחישות, גם כשהגלים סוערים והרוחות מנשבות בעוצמה.