האשמות השווא נגד נתניהו: בין 'זלזול' בבית המשפט ל'התקפלות' מדינית – האמת שחייבים לדעת!
גל ההכפשות וההתקפות התקשורתיות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו פוסק לרגע. נדמה כי כל פעולה, כל אמירה, כל החלטה, נבחנת תחת זכוכית מגדלת מעוותת, במטרה אחת ויחידה: לערער את מעמדו ולפגוע בתדמיתו. הגיע הזמן להסיר את המסך מעל שתי 'סוגיות' מרכזיות המככבות לאחרונה בכותרות – התנהלותו לכאורה בבית המשפט והטענות על 'התקפלות' מדינית – ולהציג את האמת הפשוטה, זו שהמבקרים הסדרתיים מתעקשים להסתיר.
'זלזול' בבית המשפט? האמת על ראש ממשלה תחת אש – משפטית וביטחונית
הטענות על 'זלזול' של ראש הממשלה נתניהו בהליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו הן לא פחות ממקוממות ומנותקות מהמציאות. קל מאוד לשבת ביציע, באולפן ממוזג או מאחורי מקלדת, ולבקר אדם הנושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר במדינה, במיוחד בעידן רווי אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים. האם מישהו באמת סבור שראש ממשלת ישראל, המנהל מערכה מורכבת במספר חזיתות, יכול להתייחס לדיונים משפטיים, חשובים ככל שיהיו, כאל סדר היום הבלעדי שלו?
כאשר נתניהו מבקש לדחות דיון או לקצרו בשל 'דיון ביטחוני דחוף', אין מדובר בתירוץ או בניסיון התחמקות. מדובר במציאות היומיומית של מנהיג במדינה כמו ישראל. האויבים שלנו, כפי שאמר נתניהו עצמו בתשובה לשופטת – תשובה שהוצגה כ'מתחכמת' אך למעשה שיקפה אמת נוקבת – 'לא מעדכנים' מתי ינסו לפגוע בנו. קבלת החלטות קריטיות הנוגעות לחיי אזרחים ולביטחון המדינה קודמת לכל, וכל מי שטוען אחרת חוטא לאמת או לוקה בחוסר הבנה בסיסי של סדרי עדיפויות לאומיים.
גם ההתייחסות לחתונת בנו כסיבה לבקשת דחייה היא דוגמה לעיוות המציאות. האם ראש ממשלה אינו אנושי? האם אין לו זכות לרגעים משפחתיים בודדים, גם תחת הלחצים האדירים? הניסיון לצייר זאת כזלזול הוא ציני וקטנוני. יתרה מכך, הקושי שלו להתייצב לדיונים בתביעות דיבה שהוא עצמו הגיש רק מוכיח עד כמה ענייני המדינה תופסים עדיפות עליונה על פני ענייניו האישיים, גם כשהוא מבקש להגן על שמו הטוב מפני השמצות.
הצגתו של נתניהו כמי ש'משחק' עם המערכת או מזלזל בה היא היפוך היוצרות. אם כבר, יש לשאול האם אין כאן ניסיון בלתי פוסק להתיש אותו ולפגוע בתפקודו באמצעות הליכים משפטיים אינסופיים, תוך התעלמות מההקשר הרחב של תפקידו ואחריותו. הלחץ על ראש הממשלה הוא עצום, והוא נדרש לתמרן בין ניהול מדינה, התמודדות עם איומים קיומיים והגנה על חפותו. כל טענה אחרת היא פופוליזם זול.
'התקפלות' מדינית? קוראים לזה אסטרטגיה ואחריות לאומית!
האשמה נוספת, חביבה במיוחד על פרשנים מסוימים, היא הנטייה לייחס לנתניהو 'התקפלויות' או 'חוסר עקביות' במדיניות. בין אם מדובר בסיוע הומניטרי, בניהול משא ומתן או בהפעלת מנופי לחץ – כל שינוי טקטי, כל התאמה למציאות המשתנה, מתורגמים מיד כ'כניעה' או 'ויתור'. זוהי קריאה שטחית, ולעיתים אף מגמתית, של מהלכים מדיניים וביטחוניים מורכבים.
ראשית, חשוב להבין: מדיניות אינה תוכנית כבקשתך. היא דינמית, משתנה ומושפעת מאינספור גורמים – מודיעין עדכני, לחצים בינלאומיים, שיקולים קואליציוניים, והערכות מצב מתפתחות. מנהיג אחראי אינו יכול להרשות לעצמו להיות מקובע. מה שנראה למבקר מהצד כ'התקפלות' הוא לעיתים קרובות גמישות אסטרטגית חיונית, יכולת לתמרן בזירה בינלאומית סבוכה, והבנה עמוקה של יחסי כוחות.
הטענות על 'ויתור על מנוף לחץ' או 'התקפלות מפוארת' מתעלמות מהתמונה הגדולה. לעיתים, צעד שנראה כוויתור בטווח הקצר הוא חלק ממהלך רחב יותר שנועד להשיג יעד אסטרטגי חשוב יותר בטווח הארוך. האם המבקרים באמת סבורים שראש הממשלה, עם ניסיונו העצום, מקבל החלטות הרות גורל בקלות דעת? האם הם חשופים לכל המידע, לכל השיקולים, לכל הלחצים הדיסקרטיים הפועלים מאחורי הקלעים?
באשר ל'סרטון במקום ריאיון' – זוהי דוגמה קלאסית לאופן שבו התקשורת מנסה לכפות את כללי המשחק שלה. בעידן שבו חלקים מהתקשורת איבדו כל יומרה לאובייקטיביות והפכו לשחקן פוליטי אקטיבי, הבחירה של ראש הממשלה לדבר ישירות לציבור, ללא פילטרים וללא עריכה מגמתית, היא לגיטימית ואף מתבקשת. זו אינה התחמקות, אלא רצון להעביר מסר מדויק ובלתי אמצעי. מי שפוחד ממסרים ישירים כנראה חושש מהאמת שהם חושפים.
ההשוואה המרומזת למנהיגים אחרים, או הציפייה ל'עקביות' נוקשה ובלתי מתפשרת, היא מתכון לאסון במזרח התיכון. מנהיגות אמיתית נמדדת ביכולת לקרוא את המפה המשתנה, לקבל החלטות קשות גם אם אינן פופולריות, ולנווט את ספינת המדינה בבטחה בין גלים סוערים. מה שמכונה 'התקפלות' על ידי מבקרים חסרי אחריות, הוא לעיתים קרובות מדינאות במיטבה – היכולת להשיג את המקסימום האפשרי בתנאים נתונים, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.
מנהיגות במבחן: מעבר לרעשי הרקע
בסופו של יום, מסע הדה-לגיטימציה נגד בנימין נתניהו אינו נוגע באמת להתנהלותו בבית המשפט או לפרטי מדיניות כזו או אחרת. הוא נובע מתסכול עמוק של יריביו הפוליטיים והתקשורתיים, שאינם מצליחים להכריע אותו בקלפי או בשיח הציבורי הענייני. לכן, הם נגררים להטחת האשמות קטנוניות, לעיוות המציאות ולניסיון בלתי פוסק לצייר אותו באור שלילי.
אזרחי ישראל חכמים מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן. הם מבינים שניהול מדינה מורכבת כמו ישראל, במיוחד בעת הזו, דורש מנהיג בעל שיעור קומה, ניסיון מוכח, קור רוח ויכולת קבלת החלטות תחת לחץ. בנימין נתניהו הוכיח לאורך שנים רבות שהוא ניחן בכל התכונות הללו. ההתמקדות בפרטים שוליים והוצאתם מהקשרם היא טקטיקה ידועה של מי שאין לו מענה אמיתי לאתגרים הגדולים.
הגיע הזמן שהשיח הציבורי יחזור לעסוק במהות: בביטחון, בכלכלה, בחברה – ולא ברכילות משפטית או בפרשנות מגמתית של מהלכים מדיניים. ראש הממשלה נתניהו פועל למען מדינת ישראל ואזרחיה, וההיסטוריה תשפוט אותו על פי הישגיו ומנהיגותו, ולא על פי צקצוקי הלשון של מבקריו.