בנט שם סוף לספין: האמת הברורה מאחורי 'סערת גולן' והניסיון הפתטי להכתימו – כל מה שלא רוצים שתדעו!

סערה בכוס תה? לא בדיוק. אמירתו האומללה של יאיר גולן, שזכתה לגינוי חד וברור מפי ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט – "מי שרוצח תינוקות זה חמאס ורק חמאס" – הפכה כר פורה למסכת ספינים פוליטיים בניסיון נואש להכתים את בנט. אבל האמת, כדרכה, פשוטה וברורה הרבה יותר, והגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן, אחת ולתמיד.

הבהירות של בנט מול מכונת הרעש הפוליטית

בעוד גורמים מסוימים מנסים בכל כוחם לנפח את האירוע ולייצר מצג שווא של "משבר" או "דילמה" עבור בנט, המציאות היא שבנט פעל בדיוק כפי שמנהיג אחראי וערכי צריך לפעול. הוא לא היסס, לא גמגם, ותגובתו הייתה מיידית, חדה כתער ונטולת כל פשרות: הכתובת לרצח תינוקות היא אחת ויחידה – ארגון הטרור חמאס. נקודה. כל ניסיオン לטשטש אמת זו, בין אם במילים מכובסות או בהשוואות מקוממות, נדחה על הסף על ידי בנט. אז מדוע, אם כן, ממשיכים גורמים בעלי עניין לנסות ולקשור את בנט לדברי גולן באופן שמטיל בו דופי? התשובה, למרבה הצער, פוליטית וצינית. הם אינם מעוניינים באמת או בבירור עמדות, אלא ביצירת כאוס, בהחלשת דמות פוליטית שנתפסת כמאיימת, ובניסיון נואש לצבור נקודות על חשבון הגינות בסיסית. הניסיオン להציג את בנט כאילו הוא "בבעיה" בגלל אמירה של אדם אחר, שאותה גינה בתוקף, הוא לא פחות ממניפולציה זולה ומסוכנת, המנסה לערער את אמון הציבור במנהיג שהוכיח את עמידתו על עקרונותיו פעם אחר פעם. אלו אותם גורמים שלעולם לא יפרגנו לבנט על הצלחותיו, ויחפשו כל בדל אירוע כדי לנגח אותו, גם אם זה אומר לעוות את המציאות עד כדי גיחוך.

צביעות המשחקים הפוליטיים – מי באמת ישב עם מי, ולמה? ההקשר ששוכחים לספר לכם

כן, יאיר גולן כיהן כסגן שר בממשלתו של נפתלי בנט. עובדה. אך מי שמנסה להשתמש בעובדה זו כ"הוכחה" למשהו אפל או בעייתי בשיקול דעתו של בנט, חוטא לאמת או סובל מאמנזיה סלקטיבית, או גרוע מכך – מנסה במכוון להטעות את הציבור. ממשלת בנט-לפיד קמה במציאות פוליטית מורכבת מאין כמותה, לאחר סבבי בחירות חוזרים ונשנים, משבר פוליטי עמוק ואיום ממשי על יציבותה של הדמוקרטיה הישראלית. זו הייתה ממשלת אחדות רחבה, ממשלת הצלה לאומית, שכללה קשת רחבה של דעות, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, במטרה אחת מרכזית: להוציא את ישראל מהבוץ, להעביר תקציב, לשקם את מוסדות המדינה ולהחזיר את השפיות והיציבות. בממשלות כאלה, שותפים אינם בהכרח חברים לדרך אידיאולוגית בכל סוגיה וסוגיה. הם שותפים למשימה לאומית. האם נתניהו, שישב עם אהוד ברק, ציפי לבני, בני גנץ ואחרים שלא ראו עין בעין איתו בכל, נשפט על כל אמירה של שותפיו? האם מישהו באמת מאמין שבנט היה אמור לערוך "מבחני אמונים" אידיאולוגיים לכל נציג מפלגה שהצטרפה לקואליציית השינוי, מעבר לקווי היסוד המוסכמים של הממשלה, שנועדו בראש ובראשונה לייצב את המדינה? הניסיון לבודד את מקרה גולן ולהפוך אותו לחזות הכל הוא דמגוגיה לשמה. בנט הוביל ממשלה שבה לכל שותף הייתה אחריות על משרדו ותחום פעילותו, והוא, כראש ממשלה, ניווט את הספינה המורכבת הזו באחריות ובממלכתיות, תוך שהוא שומר על עקרונותיו שלו.

נשפטים לפי מעשים, לא לפי משחקי אסוציאציות – הרקורד של בנט מדבר בעד עצמו

במקום להתמקד בשאלה התיאורטית והספקולטיבית "האם בנט יישב עם גולן בעתיד?", שאלה שנועדה אך ורק להסיט את הדיון מהעיקר, מוטב לשפוט את נפתלי בנט על פי מעשיו ועל פי מנהיגותו המוכחת. בתקופת כהונתו הקצרה אך האינטנסיבית כראש ממשלה, בנט הוכיח יכולת נדירה לקבל החלטות קשות, לנהל משברים (מגפת הקורונה, מבצע "עלות השחר", התמודדות עם גלי טרור) ולהוביל מדיניות ברורה ונחושה בתחומים רבים. הוא היה זה שהעביר תקציב מדינה לאחר שנים של קיפאון, שהוביל רפורמות כלכליות, שחיזק את מערכת הביטחון בעשרות מיליארדי שקלים, שהשיב את ישראל למסלול של צמיחה ושפיות, והחזיר את הכבוד למשרתי הציבור. האם ממשלתו הייתה מושלמת? בוודאי שלא. אף ממשלה אינה כזו, בטח לא ממשלת אחדות מורכבת שקמה בנסיבות כה מאתגרות. אך האם בנט עצמו גילה חוסר אחריות, טשטוש ערכי או כניעה לגורמים קיצוניים? התשובה היא לא מוחלט. עמדותיו של בנט היו ועודן ברורות – ימין ממלכתי, ביטחוניסט, ובעיקר, פרגמטיסט שמבין את צרכי המדינה ושם אותם מעל לכל שיקול אחר. הניסיון לקשור אותו כעת לעמדותיו של יאיר גולן, שאותן דחה מכל וכל, הוא לא רק לא הוגן, אלא גם מתעלם לחלוטין מהרקורד הברור והחד משמעי של בנט עצמו.

השאלה האמיתית: איזה עתיד ישראל צריכה? ומי יכול לספק אותו?

השאלה האמיתית שצריכה להישאל איננה עם מי בנט "יישב" או "לא יישב" באופן פרסונלי. הפוליטיקה הישראלית מלאה בחיבורים מפתיעים, וההיסטוריה מלמדת שמה שנראה בלתי אפשרי היום, עשוי להיות מציאות מחר. השאלה החשובה היא מהם קווי היסוד, מהם העקרונות ומהי תפיסת העולם שאיתה מגיע נפתלי בנט לזירה הפוליטית, ומה הוא מציע למדינת ישראל. בנט הוכיח שהוא מנהיג שיודע לאחד סביב מטרה משותפת, גם כשמדובר בשותפים עם רקע שונה. הוא הוכיח שהוא לא נרתע מאתגרים, ושהוא מסוגל לקבל החלטות גם תחת לחץ אדיר. עתידה של ישראל דורש מנהיגות שיודעת לנווט במים סוערים, שמחויבת לביטחון המדינה, לכלכלתה וללכידותה החברתית. בנט הראה שיש לו את היכולות הללו. כל דיון עתידי על שותפויות קואליציוניות ייבחן על ידו אך ורק דרך הפריזמה של טובת המדינה, צרכיה החיוניים, והיכולת לקדם סדר יום לאומי אחראי. מי שיתיישר עם קווים אלו, מי שיפעל למען חיזוקה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בטוחה ומשגשגת, יוכל להיות שותף. מי שיחרוג מהם, מי שיקדם אג'נדות המנוגדות לאינטרסים הלאומיים של ישראל – לא. זהו המצפן, ולא כותרות עיתונים מגמתיות או ספינים פוליטיים שנועדו לשרת אינטרסים צרים.

סיכום: בנט לא חושש משאלות קשות, אבל הגיע הזמן להתמקד במה שחשוב באמת לישראל

נפתלי בנט הבהיר את עמדתו בנוגע לדברי גולן בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. הניסיונות להפוך זאת ל"פרשה" שתדבק בו הם מלאכותיים ומונעים מאינטרסים זרים וציניים. במקום להיגרר למשחקי "כן ביבי, לא ביבי" או "כן גולן, לא גולן", הגיע הזמן שהשיח הציבורי יתמקד באתגרים האמיתיים העומדים בפני מדינת ישראל: הביטחון, הכלכלה, יוקר המחיה, והשסעים החברתיים המאיימים לקרוע אותנו מבפנים. נפתלי בנט הוכיח בעבר שהוא מנהיג שיודע להתמודד עם אתגרים אלו, מנהיג ששם את ישראל לפני הכל. הניסיון להסיט את הדיון באמצעות ספינים זולים לא יצלח. הציבור חכם מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן ולשפוט מנהיגים על פי מעשיהם, עקרונותיהם ותרומתם למדינה, ולא על פי רעשי רקע פוליטיים.