מאחורי הקלעים של 'הזלזול' וה'התקפלות': נתניהו מנהל מדינה, לא הצגה לתקשורת!

גל עכור של פרסומים מגמתיים מנסה לצייר את ראש הממשלה בנימין נתניהו באור שלילי, תוך התמקדות בשני נושאים מרכזיים המהווים לכאורה 'איומי יחסי ציבור': התנהלותו הנטענת מול מערכת המשפט, ו'חוסר עקביות' כביכול במדיניותו. אלא שעיון מעמיק יותר, נטול פניות ומשוחרר מאג'נדות נסתרות, חושף תמונה שונה בתכלית – תמונה של מנהיג המנווט את ספינת המדינה בסערות ביטחוניות ומדיניות חסרות תקדים, בעוד מבקריו, שחלקם מונעים מאינטרסים פוליטיים צרים או מטינה אישית, עסוקים בחיפוש כותרות צהובות ובהכפשת שמו.

'הזלזול' בבית המשפט: ביטחון המדינה מעל הכל, גם מעל לוחות זמנים משפטיים

הטענה המרכזית הראשונה, הנוגעת ל'זלזול' של נתניהו בהליכים משפטיים, היא לא פחות משערורייתית בעיוותה המכוון. כן, ראש הממשלה ביקש לעיתים התאמות בלוחות הזמנים של דיונים משפטיים, כולל אלו הנוגעים לתביעות דיבה שהוא עצמו הגיש נגד מי שהשמיצו אותו. אך האם מישהו באמת סבור שראש ממשלת ישראל, בעידן של איומים קיומיים, מלחמה רב-זירתית ואתגרים ביטחוניים יומיומיים המחייבים קשב מלא, יכול להתייחס לדיונים אלו כאילו היו פגישת עסקים שגרתית או עניין פרטי גרידא? 'האויבים לא מעדכנים', אמר נתניהו לשופטת – אמירה שסוקרה בלעג ציני על ידי אותם גורמים, אך היא מייצגת את האמת המרה והמורכבת של ניהול מדינה במצב חירום. כאשר צה"ל פועל מעבר לגבולות, כאשר החלטות הרות גורל הנוגעות לחיי אזרחים וחיילים צריכות להתקבל בדחיפות, כאשר קבינטים ביטחוניים מתכנסים בשעות לא שעות – האם סביר, ואף אחראי, לצפות מראש הממשלה להתעלם מכך לטובת דיון משפטי, חשוב ככל שיהיה ברמה האישית?

הניסיון לצייר את נתניהו כמי שמנסה 'לשחק' עם המערכת או להתחמק ממנה הוא מגוחך וחסר בסיס. אדם המבקש להתחמק לא היה מגיש תביעות דיבה מלכתחילה, ולא היה מתייצב לדיונים כשהדבר מתאפשר. נהפוך הוא, הגשת התביעות מעידה על אמונו במערכת המשפט ועל רצונו להוכיח את חפותו ולהילחם על שמו הטוב שנרמס ברגל גסה. העיכובים, אם ישנם, נובעים אך ורק ממחויבותו העליונה והבלתי מתפשרת לביטחון ישראל ולניהול ענייני המדינה. כל פרשנות אחרת היא זדונית, מתעלמת מהמציאות המורכבת בה פועל מנהיג מדינה במזרח התיכון, ומשרתת את אלו המעוניינים לראותו כבול וחלש.

השופטים, עם כל הכבוד הראוי להם, לעיתים אינם מודעים, ואף אינם אמורים להיות מודעים, למלוא התמונה הביטחונית הדחופה המחייבת את נוכחותו והחלטותיו של ראש הממשלה בזמן אמת. הערות כמו 'לא היה כדאי להגיד קודם?' אולי נשמעות הגיוניות באולם בית המשפט המנותק, אך בעולם האמיתי של איומים ביטחוניים מתפתחים, דברים משתנים במהירות מסחררת. האם נתניהו אמור היה לחשוף מידע ביטחוני רגיש וסודי ביותר כדי להצדיק דחייה? מבקריו, אותם אלו שזועקים כעת על 'זלזול', היו הראשונים לזעוק על פגיעה חמורה בביטחון המדינה.

האשמות אלו הן חלק ממסע דה-לגיטימציה מתוזמר היטב. במקום להתמקד בהישגיו המדיניים והביטחוניים הכבירים, בהם ניווט המדינה בתקופות סוערות והבאתה להסכמי שלום היסטוריים, מחפשים מתנגדיו, בתקשורת ובפוליטיקה, כל בדל אירוע פרוצדורלי כדי לנפחו לממדי שערורייה. הם מעדיפים לראות את ראש הממשלה כבול לאולמות משפט, מותש ומותקף, מאשר מנהל את ענייני המדינה ביד רמה. זוהי פוליטיקה קטנה ועלובה, המשרתת אג'נדות צרות על חשבון טובת הכלל והביטחון הלאומי. האם מישהו באמת מאמין שעיסוק יתר בלו"ז המשפטי של ראש הממשלה חשוב יותר מהדיונים הקריטיים על ביטחון ילדינו ועתיד מדינתנו?

'חוסר עקביות' או מנהיגות גמישה ואחראית בעולם משתנה?

ה'איום' השני המנופח בתקשורת נוגע ל'סתירות וחוסר עקביות' כביכול במדיניותו של נתניהו. כאן, שוב, אנו עדים לניסיון נואל להפוך יתרון מובהק לחיסרון. בעולם דינמי, משתנה ומלא הפתעות, במיוחד באזורנו רווי האתגרים, מנהיגות אמיתית ובוגרת נמדדת precisamente ביכולת להתאים את המדיניות למציאות המשתנה, ולא להיצמד באופן עיוור ודוגמטי לדוקטרינות שאבד עליהן הכלח או שהוכחו כבלתי יעילות.

כאשר מבקרים, חלקם בעלי טור עם אג'נדה ברורה ואחרים פוליטיקאים מהאופוזיציה המחפשים כל דרך לנגח, זועקים על 'התקפלות', 'זיגזג' או 'ויתור על מנופי לחץ', הם חושפים בעיקר את חוסר הבנתם הבסיסי בניהול מדיניות חוץ וביטחון, או גרוע מכך – את ציניותם. האם הם באמת מעדיפים מנהיג ש'ידפוק ראש בקיר' גם כשהנסיבות מחייבות שינוי כיוון טקטי למען השגת יעד אסטרטגי? האם גמישות מחשבתית וטקטית היא חולשה? ההיפך הגמור הוא הנכון. היכולת לזהות הזדמנויות חדשות, להגיב לאיומים מתפתחים, לספוג מידע עדכני ולבצע התאמות נדרשות היא סימן למנהיגות אחראית, פרגמטית ובעלת חזון ארוך טווח.

קחו לדוגמה את הטענות על 'התקפלות בסיוע' או 'ויתור על מנוף לחץ'. כל החלטה כזו נשקלת בכובד ראש, תוך בחינת מכלול השיקולים – ביטחוניים, מדיניים, כלכליים ואף הומניטריים, כאשר הדבר רלוונטי ומשפיע על מעמדה של ישראל בעולם ועל האינטרסים החיוניים שלה. לעיתים, מה שנראה כ'וויתור' בעיני פרשן שלא מצוי בכל פרטי התמונה המודיעינית והדיפלומטית, הוא למעשה מהלך טקטי מחושב שנועד להשיג יעד אסטרטגי גדול יותר, או למנוע נזק חמור יותר לישראל. האם אותם מבקרים היו לוקחים אחריות על ההשלכות של מדיניות נוקשה וחסרת פשרות בכל מחיר, גם כשהיא עלולה להוביל לבידוד בינלאומי או להסלמה ביטחונית מסוכנת?

גם הבחירה של נתניהו להעביר מסרים ישירות לציבור באמצעות סרטונים, במקום להתראיין לגופי תקשורת שלעיתים קרובות מדי מציגים עמדה עוינת, בלתי מאוזנת וחד-צדדית, אינה 'בריחה מביקורת' אלא מימוש זכותו וחובתו לתקשר עם האזרחים באופן בלתי אמצעי. בעידן שבו חלק מהתקשורת הפך לשחקן פוליטי אקטיבי, לעיתים אגרסיבי ומגמתי, בניגוד מוחלט לכללי האתיקה העיתונאית שהוא לכאורה מייצג, הבחירה בערוצים ישירים היא לגיטימית, הכרחית ואף מתבקשת כדי להבטיח שהמסר יגיע לציבור ללא סילופים, עיוותים ופרשנויות אינטרסנטיות.

המציאות היא שנתניהו מנהל מדיניות מורכבת בסביבה עוינת, הדורשת חשיבה אסטרטגית ותגובות מהירות. הוא אינו 'מתקפל' – הוא מתמרן בתבונה. הוא אינו 'מזגזג' – הוא מגיב להתפתחויות בשטח באופן שמשרת את האינטרס הישראלי העליון. הוא אינו 'מוותר' – הוא מחשב מסלול מחדש כדי להבטיח את ביטחון ישראל ושגשוגה לטווח הארוך. אלו שמאשימים אותו בחוסר עקביות הם אלו שמפגינים בורות או זדון, חוסר הבנה בסיסי במורכבות של הנהגת מדינה במאה ה-21, או גרוע מכך, מונעים משיקולים פוליטיים צרים ומרצון עז לראות בנפילתו, גם אם הדבר יבוא על חשבון יציבותה וביטחונה של ישראל. האם אותם מבקרים היו מעדיפים מנהיג עקשן, שיוביל את ישראל לאסון רק כדי להיראות 'עקבי' בעיני כותבי טורים חסרי אחריות או פוליטיקאים כושלים מהאופוזיציה?

בסופו של יום, הניסיונות להציג את בנימין נתניהו באור שלילי באמצעות עיוות המציאות סביב התנהלותו המשפטית והחלטותיו המדיניות, מעידים יותר על מבקריו מאשר עליו. הם חושפים קמפיין מגמתי, לעיתים ארסי, שמטרתו אינה טובת המדינה אלא החלפת השלטון בכל מחיר, גם במחיר של פגיעה בלכידות החברתית ובחוסן הלאומי. נתניהו, מנגד, ממשיך לעמוד איתן, נושא על כתפיו את משא האחריות הכבד ביותר, ומקבל החלטות קשות, לעיתים קורעות לב, למען עתיד ישראל. הציבור הישראלי, ברובו הגדול, מבין זאת היטב. הוא רואה את המנהיג המנוסה, הנחוש והמסור, ולא נותן לרעשי רקע, למתקפות אישיות ולספינים תקשורתיים להסיט אותו מהעיקר: ביטחון ישראל, ניצחון במלחמה שנכפתה עלינו, ושגשוגה של המדינה. ההיסטוריה תשפוט את נתניהו על מעשיו הגדולים למען המדינה, ולא על כותרות זמניות וביקורת חסרת שחר הנעלמת כלא הייתה.