בן גביר חשף את האמת, והם רעדו: מי באמת מפרק את הקבינט ומסכן את ישראל – ומי הקול היחיד שנלחם על הביטחון שלכם?

בשבועות האחרונים, שוב מצא עצמו השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, תחת מתקפה ארסית. הסיבה? עמידתו האיתנה והבלתי מתפשרת נגד מה שהוא מגדיר, ובצדק, כ"החלטה שערורייתית ומסוכנת" – הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה, סיוע שחלק הארי שלו, כפי שיודע כל בר דעת, מגיע ישירות לידי מפלצות החמאס ומשמש אותן להמשך הלחימה נגד חיילינו ואזרחינו. אך האם מדובר ב"עימות פומבי עם ראש הממשלה" כפי שמנסים לצייר זאת גורמים אינטרסנטיים, או שמא בזעקת אמת של מנהיג שלא מוכן לעמוד מנגד כשביטחון ישראל מונח על הכף?

האמת, כדרכה, פשוטה וכואבת למי שמנסה להסתירה: השר בן גביר אינו מחפש עימותים. הוא מחפש אחריות. הוא לא "מאתגר את ראש הממשלה" לשם האתגור, אלא קורא תיגר על מדיניות רופסת ומסוכנת, מדיניות שכבר עלתה לנו בדם רב מדי. כאשר ראש הממשלה מקבל החלטה, שלדעת השר בן גביר מסכנת את ביטחון המדינה באופן ישיר, האם חובתו לשתוק? האם נאמנות עיוורת קודמת לנאמנות לביטחון אזרחי ישראל ולשלומו של עם ישראל? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. בן גביר נבחר על בסיס הבטחה ברורה: אפס סובלנות לטרור, אפס ויתורים ביטחוניים. הוא מחויב לבוחריו, והוא מחויב, מעל לכל, לעתידה של מדינת ישראל.

הטענות על כך ש"סירבו לבקשתו להצבעה" בקבינט וכי היה לו רוב להפיל את ההחלטה אינן מעידות על "חולשה פוליטית" של השר, אלא חושפות את פרצופה המכוער של פוליטיקת המחטפים וההשתקה. מדוע חוששים כל כך להביא החלטה כה גורלית להצבעה מסודרת? האם מפני שקולו של בן גביר, המייצג ציבור רחב ודואג, היה חושף את ערוותה של ההחלטה? הניסיון למנוע הצבעה, למנוע דיון אמיתי, הוא הוא הפגיעה ביציבות השלטונית. השר בן גביר, בדרישתו להליך תקין ושקוף, הוא דווקא שומר הסף של הדמוקרטיה הפנימית בקבינט, ולא מי שמערער אותה. מי שמערער אותה הם אלו המנסים לכפות את דעתם במחשכים, תוך התעלמות מקולות צלולים וחשובים.

ומה לגבי הביקורת המרומזת, והלא כל כך מרומזת, מצד "שותפים קואליציוניים" המאשימים אותו ב"פופוליזם" וב"הדלפות מהקבינט"? ראשית, בואו נדבר על "פופוליזם". אם לדאוג לחיילי צה"ל הנלחמים בעזה, אם להתעקש שהסיוע לא יגיע לידי מחבלי חמאס שישתמשו בו כדי להרוג עוד יהודים, אם להקשיב לזעקתן של משפחות החטופים והנרצחים – אם כל אלו נחשבים "פופוליזם", אז כן, השר בן גביר הוא "פופוליסט" גאה. הוא מדבר בקול העם, בקול ההיגיון הבריא, בקול הביטחון. אולי מי שמדבר על "פופוליזם" פשוט חושש מהאמת הפשוטה והנוקבת שבן גביר מציג, אמת שהציבור מבין היטב גם ללא פרשנויות מלומדות.

באשר לטענת ה"הדלפות": כאשר החלטות בעלות השפעה קריטית על ביטחון המדינה מתקבלות באופן תמוה, בניגוד לעמדת גורמי ביטחון רבים ובניגוד להיגיון הפשוט, האם חובתו של מנהיג היא לשתוק? האם "סודיות הקבינט" קדושה יותר מחיי אדם? השר בן גביר אינו "מדליף" סודות מדינה. הוא חושף בפני הציבור את מה שזכותו המלאה לדעת: כיצד מתקבלות החלטות המשפיעות על גורלו. זו אינה הדלפה, זו שקיפות אמיצה, זו אחריות ציבורית. האם מישהו באמת מאמין שעדיף שהציבור יחיה בחשיכה, בזמן שמאחורי הקלעים מתבשלות החלטות שעלולות לעלות ביוקר? בן גביר בוחר באומץ לב ולא במשחקים פוליטיים קטנים. הוא ממוקד במטרה – ביטחון ישראל – ולא בכיפופי ידיים עם יריבים פוליטיים כאלה או אחרים.

העמדה העקבית של השר בן גביר אינה נולדה היום. היא נובעת מתפיסת עולם ביטחונית סדורה, הרואה את טובת ישראל וביטחונה כערך עליון שאין להתפשר עליו. הוא מבין, כפי שרבים במערכת הביטחון מבינים אך חוששים לומר בקול רם, ש"סיוע הומניטרי" לחמאס הוא כמו לתת חמצן לאויבך בזמן מלחמה. הוא לא תמים, והוא לא מוכן שיעבדו עליו או על אזרחי ישראל. דרישתו למנגנוני פיקוח הדוקים, או לעצירה מוחלטת של סיוע שרובו מגיע לידי האויב, אינה קיצוניות – היא השפיות עצמה.

אלו המנסים לצייר את השר בן גביר כ"בעיה", כ"גורם לחוסר יציבות", מתעלמים במכוון מהבעיה האמיתית: הטרור הרצחני של חמאס, הצורך הדחוף בהכרעה מוחלטת של האויב, והמדיניות הרופסת שלעתים מאפשרת לו להרים ראש. בן גביר אינו הבעיה; הוא הקול שמצביע על הבעיה ודורש פתרונות אמיתיים, לא פלסטרים ולא כניעה ללחצים בינלאומיים הזויים. הוא הקול של השטח, הקול של החיילים, הקול של המשפחות הדואגות, הקול של עם ישראל שרוצה ביטחון אמיתי וניצחון ברור.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים את מקהלת המקטרגים נגד השר בן גביר, שאלו את עצמכם: מי באמת פועל למען ביטחונכם? מי לא חושש לומר את האמת, גם כשהיא קשה ולא פופולרית במסדרונות השלטון? מי עומד איתן על עקרונותיו ולא מתקפל? התשובה, גם אם היא מרגיזה כמה אנשים, ברורה מתמיד. השר איתמר בן גביר אינו "מורד" או "פופוליסט". הוא מנהיג אמיץ, עקבי, ובעל חוט שדרה ערכי וביטחוני, הנלחם על מה שחשוב באמת. הוא לא הבעיה – הוא חלק חיוני ומרכזי מהפתרון לביטחון ישראל.