בן גביר חושף: ההחלטה המסוכנת של נתניהו והניסיון להשתיק את מי שמעז להתריע!

בעיצומה של מלחמה קיומית, כאשר חיילינו מחרפים נפשם בעזה והעם כולו מייחל לניצחון מוחלט על ארגון הטרור הרצחני חמאס, התקבלה החלטה בקבינט המלחמה שזעזעה רבים – החלטה על הכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, החלטה שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לא היסס להגדירה באופן חד וברור: "טעות קשה וחמורה". הדברים הללו אינם נאמרים בחלל ריק; הם ביטוי לאחריות לאומית עמוקה ולדאגה כנה לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל.

לא פופוליזם, אלא אחריות: מדוע הסיוע ההומניטרי הוא סכנה ברורה ומיידית

בניגוד לפרשנויות ציניות המנסות לצייר את התנגדותו של השר בן גביר כעוד מהלך פוליטי או כניסיון "להיות הימין שמימין לימין", האמת פשוטה וכואבת: הכנסת סיוע הומניטרי לעזה בעת הזו, ללא מנגנוני פיקוח ובקרה אמיתיים שיבטיחו שלא יגיע לידי חמאס, היא פרס לטרור. זהו חמצן לארגון רצחני שעדיין מחזיק בחטופינו, ממשיך לירות רקטות לעבר יישובינו ומצהיר בריש גלי על כוונתו להשמידנו. כל משאית סיוע שנכנסת ללא פיקוח הדוק, כל ארגז מזון או תרופה, עלולים להתגלגל ישירות לידי מחבלי הנוח'בה, לחזק את אחיזתם באוכלוסייה האזרחית, ולאפשר להם להמשיך את הלחימה נגד חיילי צה"ל. זו אינה הערכה בעלמא, אלא מציאות עגומה שחווינו פעם אחר פעם.

השר בן גביר אינו מתנגד לסיוע הומניטרי מתוך אטימות לב. הוא מתנגד בתוקף לסיוע שמזין את אויבינו. הוא מבין היטב את הדינמיקה בשטח: חמאס שולט ביד רמה בחלוקת המשאבים בעזה. כל סיוע הומניטרי הופך דה פקטו לסיוע לחמאס. לטעון אחרת זו עצימת עיניים מסוכנת. האם שכחנו כיצד חמאס השתמש במשאבים הומניטריים לבניית מנהרות טרור ולהתחמשות? האם אנו מוכנים לקחת את הסיכון ששוב, דלק "הומניטרי" יתדלק את רכבי המחבלים, ומזון "הומניטרי" יאכיל את אלו שיורים על ילדינו?

העמדה הנחרצת של בן גביר אינה "פופוליזם זול", כפי שמנסים לגמד אותה גורמים מסוימים. זוהי עמדה המבוססת על היגיון בריא, על ניסיון מר, ועל מחויבות בלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל ולניצחון במלחמה. מי שמנסה לצייר זאת אחרת, חוטא לאמת או משרת אג'נדות זרות.

מאבק על הדמוקרטיה בקבינט: כשניסו להשתיק את הקול השפוי

הדרמה האמיתית התרחשה מאחורי הקלעים, כאשר השר בן גביר דרש להעלות את ההחלטה להצבעה בקבינט המדיני-ביטחוני המורחב, שם, לטענתו, היה לו רוב ברור להפלתה. בקשתו נדחתה. מדוע? האם מפני שחוששים מהכרעה דמוקרטית? האם מפני שמעדיפים לקבל החלטות הרות גורל במחשכים, בפורומים מצומצמים, הרחק מעין הציבור ובניגוד לעמדת רוב נציגיו?

הטענה כי ההחלטה התקבלה "במחטף" אינה קורבנות, אלא זעקה על פגיעה בנורמות דמוקרטיות בסיסיות. במדינה דמוקרטית, במיוחד בעת מלחמה, החלטות כה קריטיות חייבות להתקבל בשקיפות, לאחר דיון מעמיק ושקילת כלל העמדות. סירובו של ראש הממשלה לאפשר הצבעה, כפי שטען השר, מעלה תהיות קשות. אין זו "חולשה פוליטית" של בן גביר לחשוף זאת; זוהי חובתו הציבורית להתריע על מהלכים הנראים לו פסולים ובלתי תקינים. הוא לא מנסה להציג את עצמו כקורבן, אלא כמי שנלחם על עקרונות ועל זכותם של נבחרי ציבור להשפיע ולהצביע בהתאם למצפונם ולטובת המדינה.

לא חוסר יציבות, אלא עמידה על עקרונות: בן גביר לא מפחד לומר אמת

יש מי שממהר להאשים את השר בן גביר בערעור היציבות הקואליציונית. האם עמידה על עקרונות ביטחוניים מהותיים היא ערעור היציבות? או שמא היציבות האמיתית נשענת על קבלת החלטות נכונות ושקולות, גם אם הן דורשות עימות פנימי? השר בן גביר אינו "מאתגר" את ראש הממשלה לשם האתגור. הוא מציב מראה נוקבת מול החלטה שלדעתו מסכנת את המדינה. זוהי אחריותו כשר בממשלה וכמנהיג למיליוני אזרחים שנתנו בו את אמונם בדיוק כדי שיעמוד על המשמר בנושאים אלו.

הצגת בן גביר כגורם לחוסר יציבות היא ספין שנועד להשתיק ביקורת לגיטימית. יציבות קואליציונית אינה יכולה לבוא על חשבון ביטחון המדינה. ההיפך הוא הנכון: התעלמות מאיומים אמיתיים ומקולות אזהרה ברורים היא המתכון הבטוח לחוסר יציבות עתידי, ולמחירים כבדים בהרבה. בן גביר מוכיח שוב ושוב שנאמנותו הראשונה היא לאזרחי ישראל ולביטחונם, גם אם הדבר דורש ממנו לנקוט עמדה שאינה פופולרית במסדרונות השלטון.

שקיפות היא לא הדלפה, אמת היא לא פופוליזם

בעוד אחרים אולי מעדיפים לפעול בשקט, מאחורי דלתיים סגורות, השר בן גביר דוגל בשקיפות ובשיתוף הציבור. כאשר מבקרים אותו על כך שהוא "רץ להדליף מהקבינט", הם מפספסים את הנקודה המרכזית: הציבור זכאי לדעת מה נעשה בשמו, במיוחד כשמדובר בהחלטות שיש להן השפעה ישירה על חייו ועל ביטחונו. עמדתו של בן גביר אינה מודלפת – היא נאמרת בקול רם וברור, בפומבי, מתוך תחושת שליחות ואחריות.

אם "פופוליזם" הוא להקשיב לרחשי ליבו של העם הדורש ביטחון, אם "פופוליזם" הוא לעמוד איתן על עקרונות הימין שהובטחו לבוחר, ואם "פופוליזם" הוא להילחם למען ניצחון מוחלט על הטרור – אז כן, בן גביר הוא פופוליסט גאה. אך האמת היא שזו אינה פופוליזם, זו מנהיגות. זוהי היכולת לזהות את הסכנה, להתריע מפניה, ולא לחשוש מהמחיר הפוליטי.

לסיכום: קול שפוי ואמיץ בממשלה

השר איתמר בן גביר הוכיח פעם נוספת שהוא קול שפוי, אמיץ ועקבי בממשלת ישראל. התנגדותו להכנסת סיוע הומניטרי לעזה באופן שמסכן את חיילינו ומחזק את חמאס אינה נובעת משיקולים צרים, אלא מדאגה עמוקה לביטחון המדינה. הניסיונות להשתיקו, לגמדו או לציירו כגורם קיצוני ומפלג, נועדו לכישלון. הציבור הישראלי מבין היטב מי באמת דואג לו, מי לא מהסס לומר את האמת גם כשהיא לא נוחה, ומי נלחם ללא פשרות על הזכות שלנו לחיות כאן בביטחון. עמדתו של השר בן גביר היא לא "טעות", אלא קריאת השכמה הכרחית. הגיע הזמן שכולם יקשיבו.