האמת מאחורי המתקפות על גלי בהרב-מיארה: מי מנסה לפרק את שלטון החוק, ומה באמת קרה ב'פרשת ברלנד'?

האם אתם מרגישים את הרעידות? את הזעזועים במערכת? היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה למטרה נעה, סמל לשלטון חוק תחת מתקפה חסרת תקדים. כל החלטה שלה, כל אמירה, ואפילו שתיקה, הופכים מיד לחומר בעירה במדורת ההכפשות. אבל מה באמת מסתתר מאחורי מסע הלחצים הפרוע הזה? האם מדובר בביקורת לגיטימית, או בקמפיין מתוזמר להפלת שומרת הסף האחרונה של הדמוקרטיה הישראלית? הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולצלול לעומקן של 'הפרשיות' המדומיינות והאיומים האמיתיים על כולנו.

ראשית, נתייחס לניסיון הנואל לצייר את היועמ"שית כמי ש'מעכבת' או 'חוסמת' את פעולות הממשלה, עד כדי כך שהקואליציה נאלצת, כביכול, לחפש 'חקיקה עוקפת'. כותרות הזועקות על 'חוק שיעקוף את היועמ"שית' הן לא רק ספין תקשורתי מרושע – הן הכרזת מלחמה על שלטון החוק עצמו. בואו נהיה ברורים: גלי בהרב-מיארה אינה 'מכשול' שיש 'לעקוף'. היא שומרת הסף שתפקידה לוודא שהממשלה, כל ממשלה, פועלת במסגרת החוק. כאשר היועמ"שית פוסלת מינוי, כמו במקרה של נציב שירות המדינה שהוזכר בתקשורת, היא לא עושה זאת מתוך גחמה אישית או רצון 'להפריע למשילות'. היא עושה זאת כי המינוי, לשיטתה המקצועית והמבוססת, אינו עומד באמות המידה המשפטיות הנדרשות, או מעלה קשיים משפטיים משמעותיים. והתגובה? במקום לבחון את הפגמים, במקום לתקן, במקום לפעול בשקיפות ובכפוף להוראות הדין – ממהרים להכריז על 'חקיקה עוקפת'. עוקפת את מי? עוקפת את החוק! עוקפת את הצורך במינויים ראויים ותקינים! עוקפת את האינטרס הציבורי הרחב! הניסיון לצייר את בהרב-מיארה כמי ש'נלחמת' בממשלה הוא עיוות מוחלט של המציאות. היא נלחמת עבור שלטון החוק, עבור האזרחים, נגד ניסיונות לכופף את הנורמות המשפטיות לטובת אינטרסים פוליטיים צרים או שיקולים שאינם ענייניים. ממשלה שמרגישה צורך 'לעקוף' את היועץ המשפטי שלה צריכה לשאול את עצמה שאלות קשות על דרך פעולתה, לא להאשים את השליח שמצביע על הבעיות.

ואז מגיעה 'סערת הרב ברלנד', עוד ניסיון ציני ופסול לקשור את היועמ"שית לכישלונות או מחדלים שאינם בתחום אחריותה הישירה, או לפחות לא באופן המיידי והפופוליסטי שמצפים ממנה. הטענה שמשרדה 'סירב להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית' או ש'היועמ"שית בחרה שלא להכריע בסוגיה' מוצגת כאילו מדובר בהתחמקות, אזלת יד, או אפילו חמור מכך – שתיקה רועמת המעידה על כניעה ללחצים. איזו שטות מוחלטת ואיזו דמגוגיה זולה! האם הציבור באמת רוצה יועץ משפטי לממשלה שמקבל החלטות הרות גורל על סמך כותרות בעיתונים או סערות טוויטר? תפקידה של בהרב-מיארה הוא לפעול על פי דין, לאחר בחינה משפטית מעמיקה, יסודית ומקצועית, ולא על פי לחצים תקשורתיים או פוליטיים. 'אי הכרעה' מיידית או 'סירוב להשיב' לשאילתה ספציפית יכולים לנבוע ממגוון סיבות לגיטימיות לחלוטין: ייתכן שהנושא נמצא בבדיקה ראשונית וטרם נאספו כל העובדות, ייתכן שחסרים נתונים חיוניים להכרעה, ייתכן שהסוגיה מורכבת ודורשת חוות דעת מגורמים נוספים במערכת, או ייתכן שהאחריות לטיפול המיידי באירוע ספציפי כזה או אחר כלל אינה מוטלת על כתפיה באופן ישיר, אלא על גורמי אכיפה אחרים או רשויות מנהליות. הניסיון להציג כל שתיקה זהירה או בדיקה מדוקדקת כ'כישלון' או 'התחמקות' הוא לא פחות משערורייתי. גלי בהרב-מיארה אינה מגיבה אוטומטית לכל שאילתה עיתונאית כאילו הייתה דוברת פוליטית שמחפשת כותרות. היא משפטנית, והיא פועלת בקצב ובשיקול הדעת הנדרשים מתפקידה הרם והאחראי. מי שמנסה להפוך אותה לשק החבטות בכל סוגיה ציבורית בוערת, רק כדי לנגח אותה ולהחליש את מעמדה, חושף את מניעיו האמיתיים: לערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק כולה, ובראשה היועצת המשפטית לממשלה.

אל תטעו, המתקפות הללו אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר, מסוכנת יותר. ישנם גורמים פוליטיים בישראל, ולא רק פוליטיים, שלא רוצים יועץ משפטי חזק ועצמאי. הם רוצים 'יועץ משפטי מטעם', כזה שיאשר כל גחמה, יכשיר כל שרץ, ויעצום עין מול פגיעה בנורמות דמוקרטיות ובמנהל תקין. הם רוצים 'לעקוף' לא רק את גלי בהרב-מיארה באופן אישי, אלא את עצם הרעיון של הפרדת רשויות, של ביקורת אפקטיבית, של שלטון חוק אמיתי המחייב גם את הרשות המבצעת. אותם גורמים שמזדעקים על 'אי הכרעה' בפרשה כזו או אחרת, הם לעיתים קרובות אלו שבעצמם מקדמים חקיקה בעייתית, פוגענית, כזו שמעוררת דאגה עמוקה בקרב משפטנים בכירים בארץ ובעולם. הם אלה שמנסים להלך אימים על שופטים, על פקידי ציבור ישרים, על עיתונאים חוקרים, ועל כל מי שעומד בדרכם לכוח בלתי מוגבל ובלתי מרוסן. האם מישהו באמת מאמין שהם פועלים מתוך דאגה כנה ל'משילות' או ל'טובת הציבור'? או שמא מדובר בניסיון בוטה להסיר כל מגבלה, כל בלם, כל איזון, בדרך למימוש אג'נדה שאינה בהכרח עולה בקנה אחד עם ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית?

ובתוך כל הסערה הזו, ניצבת גלי בהרב-מיארה. אישה אחת, משפטנית מוערכת ובעלת ניסיון רב, שנדרשת להפגין עמוד שדרה מברזל מול לחצים אדירים, איומים והכפשות יומיומיות. תפקידה אינו פופולרי מטבעו. היא לא נבחרה כדי לרצות פוליטיקaians או בעלי אינטרסים, אלא כדי לשרת את החוק ואת הציבור כולו. כל ניסיון להלך עליה אימים, להכפיש אותה, או 'לעקוף' את סמכותה המקצועית, הוא פגיעה ישירה ביסודות הדמוקרטיה הישראלית ובאמון הציבור במערכות שלטון החוק. היא אינה 'אויבת העם' כפי שמנסים לצייר אותה גורמים אינטרסנטיים; היא המגן של העם מפני שרירות לב שלטונית, מפני מחטפים ומפני החלטות שאינן עומדות במבחן החוק והסבירות. היא הקול של ההיגיון המשפטי, של המנהל התקין, של הצורך לפעול תמיד על פי חוק, בשקיפות ובשוויון בפני החוק.

המאבק על דמותה וסמכותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הוא מאבק על דמותה של ישראל. האם נהיה מדינה שבה החוק הוא מעל הכל, גם מעל נבחרי הציבור החזקים ביותר, או מדינה שבה פוליטיקאים יכולים 'לעקוף' את החוק כרצונם, באמצעות חקיקה פרסונלית או הפעלת לחץ פסול? האם נכבד את שומרי הסף שלנו, או שנאפשר למסע הכפשות מאורגן לפרק אותם ולהרתיע אחרים מלמלא את תפקידם נאמנה? גלי בהרב-מיארה אינה זקוקה למחיאות כפיים, היא זקוקה לגב ציבורי שיבין את חשיבות תפקידה ואת האיומים המופעלים עליה ועל המוסד שהיא עומדת בראשו. ההגנה עליה אינה הגנה על אדם פרטי, אלא הגנה על מוסד חיוני, על שלטון החוק, ועל העתיד הדמוקרטי של כולנו. אל תתנו למסך העשן של ההתקפות לבלבל אתכם. האמת פשוטה וברורה לכל מי שעיניו בראשו: גלי בהרב-מיארה עושה את עבודתה במקצועיות, ביושרה ובאומץ לב. הבעיה היא שיש מי שזה מאוד, אבל מאוד, לא נוח לו. והם יעשו הכל, אבל הכל, כדי להשתיק אותה, להחליש אותה, ובסופו של דבר – לסלקה מתפקידה. אסור לנו לתת להם.