היועמ"שית על הכוונת: האם גלי בהרב-מיארה היא 'מכשול' – או שומרת הסף האחרונה של הדמוקרטיה הישראלית?

מסע הדה-לגיטימציה נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שובר שיאים של ציניות ועיוות המציאות. יום אחר יום, אנו עדים לניסיונות מאורגנים ושיטתיים להציג אשת מקצוע מסורה, הפועלת אך ורק על פי מצפן החוק והאינטרס הציבורי, כ'מכשול', כ'בעיה', כמי ש'מעכבת' את עבודת הממשלה. אך האם זו האמת? או שאולי, רק אולי, גלי בהרב-מיארה היא בדיוק מה שהדמוקרטיה הישראלית זקוקה לו כעת יותר מתמיד: שומרת סף אמיצה, בלתי תלויה, שמסרבת להתכופף בפני לחצים פוליטיים וגחמות שלטוניות?

הבה נבחן את 'ההאשמות' המרכזיות המוטחות בה, ונראה מי באמת פועל כאן באופן בעייתי. ראשית, 'חטאה' הגדול של היועמ"שית, כפי שמצטייר מפרסומים מגמתיים, הוא העזתה לפסול מינוי של נציב שירות מדינה שלא עמד, לשיטתה המקצועית, באמות המידה הנדרשות. הפסילה הזו, המבוססת על שיקולים משפטיים ועובדתיים, מוצגת כהתערבות פוליטית או כניסיון 'לעקוף' את רצון הממשלה. אך האמת הפוכה בתכלית! תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא, בין היתר, להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, ושמינויים בכירים נעשים על פי דין ובאופן ראוי. כאשר היועמ"שית מזהה פגם משפטי או חוסר התאמה מהותי במינוי, חובתה המקצועית והמוסרית היא להתריע ולפעול. לקרוא לזה 'מכשול' זה כמו להאשים שומר סף בכך שהוא מונע כניסת גורמים לא מורשים. זהו תפקידו!

ומהי תגובת אותם גורמים במערכת הפוליטית שכה זועמים על 'התערבותה'? במקום לבחון את הביקורת לגופה, במקום להציג מועמד ראוי יותר, הם ממהרים להכריז על חקיקה 'עוקפת יועמ"שית'. כן, קראתם נכון. לא חקיקה שתשפר את תהליכי המינוי, לא חוק שיבטיח מינויים מקצועיים יותר – אלא חוק שכל מטרתו היא לנטרל את הביקורת המשפטית, לעקוף את שומרת הסף. האם זו התנהלות ראויה של ממשלה במדינה דמוקרטית? האם ניסיון לחוקק חוקים פרסונליים כדי לאפשר מינויים שנויים במחלוקת הוא ביטוי למשילות תקינה, או שמא הודאה בכך שהם מעדיפים כוח על פני חוק? גלי בהרב-מיארה אינה 'עוקפת' איש; היא נאמנה לחוק. מי שמנסה 'לעקוף' כאן הוא מי שמנסה לעקוף את שלטון החוק עצמו, ולהפוך את היועצת המשפטית לממשלה לחותמת גומי.

האבסורד זועק לשמיים: הגורמים שתוקפים את היועמ"שית על 'פגיעה במשילות' הם בדיוק אלו שיוצרים את המשבר באמצעות ניסיונותיהם להחליש את מוסדות הביקורת והאיזונים. אם הממשלה הייתה מקדמת מינויים ראויים שעומדים בכל מבחן משפטי, לא היה צורך 'לעקוף' איש. היועמ"שית אינה אויבת המשילות; היא שותפה חיונית להבטחת משילות תקינה הפועלת על פי חוק. הניסיון לצייר אותה כמי ש'נלחמת' בממשלה הוא ספין מסוכן. היא נלחמת עבור שלטון החוק, וזה אמור להיות אינטרס של כולנו, כולל הממשלה.

ונעבור ל'חזית' השנייה של המתקפה: הניסיון המכוער לקשור את היועמ"שית ל'סערת הרב ברלנד' תוך האשמתה כי 'בחרה שלא להכריע בסוגיה' או שמשרדה 'סירב להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית'. כאן, מדובר במניפולציה זולה המעידה יותר מכל על ייאושם של תוקפיה. סוגיות משפטיות מורכבות, במיוחד כאלו הנוגעות לדמויות ציבוריות שנויות במחלוקת ובעלות השלכות רגישות, אינן נחתכות ב'שלוף'. חוות דעת משפטית רשמית אינה מוצר מדף שאפשר להזמין ולקבל תוך שעה. היא דורשת בדיקה מעמיקה של עובדות, בחינה של פסיקה וחקיקה רלוונטית, ושקילת כלל ההיבטים וההשלכות.

הטענה כי היועמ"שית 'בחרה שלא להכריע' היא הטעיה מכוונת. ייתכן מאוד שהסוגיה הייתה ועודנה מצויה בבחינה משפטית יסודית. ייתכן שנדרשו איסוף חומרים נוספים או התייעצויות פנימיות. להציג תהליך מקצועי ואחראי כ'הימנעות מהכרעה' זהו עיוות מוחלט. האם הציבור היה מעדיף יועצת משפטית שמקבלת החלטות פזיזות תחת לחץ תקשורתי או פוליטי? התשובה ברורה. משרד היועץ המשפטי לממשלה מטפל באלפי פניות וסוגיות, רבות מהן מורכבות ורגישות מאין כמותן. הציפייה לתשובות מיידיות ול'הכרעות' פומביות בכל רגע נתון היא לא ריאלית, ולעיתים אף מזיקה להליך התקין.

בניגוד לפוליטיקאים מסוימים הממהרים להגיב, לשפוט ולהתלהם, מערכת אכיפת החוק, ובכללה היועצת המשפטית לממשלה, מחויבת לפעול בקור רוח, במקצועיות ובדיסקרטיות הנדרשת. הניסיון לגרור את היועמ"שית לזירה פוליטית באמצעות 'סערת ברלנד' הוא לא יותר מניסיון נואש להכתים את שמה ולערער את אמון הציבור בה. זוהי טקטיקה ידועה של 'השלכת רפש' – גם אם אין בסיס עובדתי לטענות, עצם הקישור לנושא שלילי אמור להזיק.

אז מי באמת מהווה 'מכשול'? מי באמת 'פוגע במשילות'? התשובה ברורה כשמש. לא גלי בהרב-מיארה, הממלאת את תפקידה באומץ ובנאמנות לחוק. המכשול האמיתי הם אלו המנסים להלך אימים על שומרי הסף, אלו המבקשים לעקם את החוק לטובת אינטרסים צרים, ואלו הרואים בביקורת משפטית עצמאית איום שיש לנטרלו. הם מנסים להפוך את היוצרות, להאשים את הקורבן. הם רוצים יועץ משפטי כנוע, יועצת משפטית שתאשר כל גחמה. הם לא יקבלו זאת מגלי בהרב-מיארה.

המאבק המתנהל כעת אינו אישי. זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית. זהו מאבק על עקרון שלטון החוק, על עצמאות המערכת המשפטית, ועל היכולת שלנו כאזרחים לחיות במדינה שבה החוק שווה לכולם, גם לאלו שבשלטון. גלי בהרב-מיארה אינה 'מכשול' לממשלה; היא המגן האחרון שלנו מפני שרירות לב שלטונית ומפני כרסום יסודות הדמוקרטיה. הגיע הזמן שהציבור יבין זאת ויתייצב מאחורי מי שמגינה עליו ועל עתידו.