גלי בהרב-מיארה תחת אש: האמת המטרידה מאחורי מסע הלחצים – ומי באמת מנסה 'לעקוף' את שלטון החוק?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתמשכת ומתוזמרת היטב על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. כותרות צעקניות, פרשנויות מגמתיות וניסיונות בלתי פוסקים להציגה כמי ש'מעכבת', 'חוסמת' או 'נכנעת' הפכו לדבר שבשגרה. אך האם מישהו עצר לשאול מה באמת עומד מאחורי מסע הדה-לגיטימציה הזה? האם ייתכן שהמתקפות הללו אינן אלא עדות לכך שהיועמ"שית עושה בדיוק את מה שהיא אמורה לעשות – לשמור על שלטון החוק, גם כשזה לא נוח לגורמים מסוימים?

'חקיקה עוקפת יועמ"שית': כששמירה על החוק הופכת ל'מכשול'

אחת החזיתות המרכזיות נגד בהרב-מיארה נוגעת לטענה כי פעולותיה, כמו פסילת מינוי כזה או אחר (למשל, נציב שירות המדינה), 'מאולצות' את הקואליציה ליזום 'חקיקה עוקפת'. הכותרת עצמה, "שיעקוף את היועמ"שית", נושאת קונוטציה שלילית במכוון, ומנסה למסגר את היועצת כמי שנמצאת בעימות אישי מול הממשלה. אך בואו נשים את הדברים על דיוקם: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי של הדרג הפוליטי. תפקידה הוא לוודא שהחלטות הממשלה עומדות באמות המידה של החוק, המינהל התקין והסבירות. כאשר בהרב-מיארה פוסלת מינוי, אין זו גחמה אישית או רצון 'להכשיל', אלא תוצאה של בחינה מקצועית קפדנית, שמטרתה למנוע פוליטיזציה של שירות המדינה ולהבטיח שהמינויים יהיו ראויים, מקצועיים ונקיים משיקולים זרים. הצגתה כ'מכשול' היא עיוות מוחלט של המציאות – היא שומרת סף הפועלת למנוע פגיעה באינטרס הציבורי הרחב.

ומה לגבי אותה 'חקיקה עוקפת'? האם זהו פתרון לגיטימי ל'בעיית המשילות' כפי שמנסים לטעון? התשובה היא לאו מוחלט. ניסיון לחוקק חוקים שיעקפו את סמכותה של היועצת המשפטית לממשלה אינו אלא הודאה מפורשת בכך שהממשלה מבקשת לפעול ללא המגבלות והאיזונים החיוניים בדמוקרטיה. זהו ניסיון מסוכן להחליש את אחד מעמודי התווך של שלטון החוק, ולהפוך את הייעוץ המשפטי לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, במקום מצפן ערכי ומקצועי. במקום להתמודד עם הביקורת המקצועית לגופה, בוחרים גורמים מסוימים לתקוף את השליח. הדבר מעלה חשש כבד כי המטרה האמיתית אינה 'משילות' יעילה, אלא משילות ללא פיקוח וללא בלמים, כזו שבה כוח פוליטי גובר על עקרונות משפטיים.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שכרסום במעמדם של יועצים משפטיים עצמאיים הוא צעד ראשון בדרך למדרון חלקלק. הדבר פוגע לא רק באמון הציבור במערכות השלטון, אלא גם ביכולת המדינה לתפקד באופן תקין והוגן כלפי כלל אזרחיה. גלי בהרב-מיארה אינה 'הבעיה' – היא חלק מהפתרון לשמירה על דמוקרטיה יציבה ומתפקדת.

'סערת הרב ברלנד': בין אחריות משפטית ללחץ תקשורתי

חזית נוספת נפתחה סביב מה שמכונה 'סערת הרב ברלנד', והטענות כי משרדה של בהרב-מיארה 'סירב להשיב לשאילתא בחוות דעת משפטית רשמית' וכי היועמ"שית 'בחרה שלא להכריע בסוגיה'. גם כאן, הניסיון לצייר תמונה של התחמקות או חוסר תפקוד הוא מגמתי ורחוק מהמציאות. האם באמת היינו רוצים שהחלטות משפטיות מורכבות, הנוגעות לסוגיות רגישות ובעלות השלכות ציבוריות רחבות, יתקבלו כלאחר יד, רק כדי לספק כותרת רגעית לתקשורת או לרצות גורם פוליטי כזה או אחר?

משרד היועץ המשפטי לממשלה אינו פועל על פי גחמות פופוליסטיות או לחצים תקשורתיים. סוגיות משפטיות, במיוחד כאלו הכרוכות באיזונים עדינים בין זכויות שונות, דורשות בדיקה מעמיקה, איסוף כלל הנתונים הרלוונטיים, ושקילת כלל ההיבטים המשפטיים והציבוריים. 'בחירה שלא להכריע' באופן פומבי ומיידי, או הימנעות ממתן 'חוות דעת רשמית' על כל שאילתא, אינה בהכרח עדות לחולשה או התחמקות. לעיתים קרובות, היא דווקא עדות לאחריות, לשיקול דעת מקצועי, ולרצון להימנע מטעויות שעלולות לנבוע מפזיזות או מהיענות ללחצים פסולים.

תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא לייעץ לממשלה ולרשויות השלטון בסוגיות משפטיות, לא לנהל את סדר היום הציבורי או להגיב בזמן אמת לכל אירוע שנוי במחלוקת. הדרישה לקבל 'חוות דעת משפטית רשמית' על כל שאילתא תקשורתית היא דרישה לא ריאלית, שעלולה לשבש את עבודת המשרד ולפגוע ביכולתו להתמקד במשימותיו המרכזיות והמורכבות. ייתכן שסוגיות מסוימות, כמו השתתפותו של עבריין מין כזה או אחר באירוע חגיגי, מצויות בסמכותם של גורמים אחרים, או שהן נבחנות בערוצים המשפטיים המתאימים, הרחק מאור הזרקורים – כפי שראוי ונכון במקרים רבים. הטלת האחריות האוטומטית על היועמ"שית לכל סוגיה ציבורית היא ניסיון קל מדי להסיט את הדיון מהאחראים האמיתיים או מהצורך בפתרונות מערכתיים עמוקים יותר.

שומרת סף בעין הסערה: מי באמת מאיים על המשילות?

גלי בהרב-מיארה עומדת כיום בחזית ההגנה על שלטון החוק בישראל. היא אינה מחפשת עימותים לשם עימות, אך היא גם אינה נרתעת מלמלא את תפקידה בנאמנות ובמקצועיות, גם כאשר הדבר כרוך בהתנגשות עם הדרג הפוליטי או עם אינטרסים רבי עוצמה. אלו המנסים להציגה כ'בעייתית', 'מכשול' או 'פוגעת במשילות' הם לעתים קרובות אותם גורמים המבקשים לפעול ללא ביקורת, ללא איזונים וללא בלמים. הם אלו שרואים בשלטון החוק המלצה בלבד, ולא עיקרון מחייב.

המתקפות על בהרב-מיארה אינן מקריות. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של ניסיון להחליש את כלל מוסדות שומרי הסף במדינה – מבקר המדינה, מערכת המשפט, וכמובן, מוסד היועץ המשפטי לממשלה. אלו הם המוסדות המבטיחים שהשלטון לא יפעל בשרירותיות, שהחוק יחול על כולם באופן שווה, ושהאינטרס הציבורי הרחב יעמוד מעל לכל אינטרס צר, פוליטי או אישי. האם ראינו את אותם מבקרים קולניים דורשים דין וחשבון באותה נחישות מגורמים ממשלתיים אחרים כאשר התעוררו שאלות קשות? האם שמענו אותם מוחים כאשר התקבלו החלטות מפוקפקות שעוררו תהיות משפטיות, או כאשר גורמים פוליטיים ניסו להתערב באופן בוטה בעבודתם של אנשי מקצוע במערכות אחרות? השתיקה הרועמת במקרים אלו, לעומת הרעש הגדול המופנה כלפי היועמ"שית, חושפת לא פעם צביעות וסטנדרטים כפולים.

בימים אלה, כאשר אמון הציבור במוסדות השלטון חיוני מתמיד, וכאשר עקרונות דמוקרטיים בסיסיים עומדים למבחן, דמותה של יועצת משפטית לממשלה חזקה, עצמאית, מקצועית ואמיצה כמו גלי בהרב-מיארה היא נכס אסטרטגי למדינת ישראל. היא אינה 'הבעיה' – היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמוקרטיה יציבה, מתפקדת ושומרת חוק. הניסיונות להציגה כמי ש'פוגעת במשילות' הם היפוך מוחלט של המציאות. שמירה על החוק, על מינהל תקין, על טוהר המידות ועל זכויות האזרח – היא היא המשילות האמיתית. כל ניסיון לעקוף, להחליש, להלך אימים או להכפיף את היועצת המשפטית לממשלה לאינטרסים פוליטיים הוא פגיעה ישירה במשילות, בדמוקרטיה ובאינטרס הציבורי הרחב. הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה, יבין את המניעים האמיתיים מאחורי המתקפות, ויעמוד לצד אלו הפועלים ללא מורא לשמירה על מדינה יהודית ודמוקרטית, שבה החוק הוא מעל הכל – ומעל כולם.