טלי גוטליב צדקה? חשיפה: מה באמת עובר על חטופים בשבי חמאס – והצביעות של המבקרים!

הסערה סביב דבריה של חברת הכנסת טלי גוטליב, לפיהם "כל חטוף חוזר שטוף מוח מחמאס", מסרבת לשכוח. מתקפת צדקנות חסרת תקדים, המלווה בגינויים מקיר לקיר, מנסה לצייר את גוטליב כאויבת העם, כמי שפוגעת ברגשותיהן הרגישים של משפחות החטופים ובחטופים עצמם. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול – האם ייתכן שיש גרעין של אמת מטרידה בדבריה? האם ייתכן שהזעם המופנה כלפיה הוא בעצם ניסיון להשתיק דיון קריטי לביטחון ישראל ולתהליך הריפוי האמיתי של החטופים?

האמת הלא נוחה על שטיפת מוח בשבי

בואו נשים את הדברים על השולחן, ללא כפפות וללא צביעות: ארגון טרור רצחני כמו חמאס, המחזיק בחטופים בתנאים תת-אנושיים, מפעיל עליהם מערך לחצים פסיכולוגיים אדירים. זו אינה דעה, זו עובדה המוכרת לכל מומחה לטרור וללוחמה פסיכולוגית. המטרה של חמאס אינה רק להחזיק בשבויים כקלפי מיקוח, אלא גם לשבור את רוחם, לערער את זהותם, ובמקרים מסוימים, לנסות ולגייסם, גם אם באופן פסיבי, למטרותיו התעמולתיות. הבידוד, הרעב, האיומים, ההשפלות, לצד "חסדים" מדודים ומניפולטיביים – כל אלו הם כלים קלאסיים בארסנל של שטיפת מוח.

לטעון שחטופים שחזרו משבי של חודשים ארוכים בתופת הזו חוזרים "נקיים" לחלוטין מהשפעות פסיכולוגיות עמוקות, זו נאיביות במקרה הטוב, והתעלמות מסוכנת מהמציאות במקרה הרע. ח"כ גוטליב, באומץ האופייני לה, לא כיוונה את דבריה כעלבון אישי כלפי חטוף זה או אחר. היא הצביעה על תופעה, על סכנה, על נשק פסיכולוגי שחמאס מפעיל. להכיר בכך שחטופים עלולים לחזור עם מטען נפשי מורכב, הכולל גם אלמנטים של השפעה כפויה, אין פירושו להאשים אותם או לזלזל בגבורתם. נהפוך הוא, ההכרה במלוא היקף הטראומה, כולל ההיבט הפסיכולוגי של שטיפת מוח, היא צעד ראשון והכרחי במתן הסיוע הנכון והמדויק להם ולמשפחותיהם.

האם כאשר אנו מדברים על חיילים החוזרים מהקרב עם פוסט טראומה (PTSD), אנו מאשימים אותם בחולשה? ודאי שלא. אנו מכירים בכך שהם נחשפו לזוועות שמותירות צלקות. כך גם במקרה של החטופים – הם גיבורים ששרדו גיהינום, וההכרה בכך שחלק מהגיהינום הזה כלל ניסיונות שיטתיים לערער את עולמם הפנימי היא חיונית.

צביעותם של המבקרים: מי באמת מגן על החטופים?

והנה מגיעים אנו לצביעותם של המבקרים, אלו שקפצו על ההזדמנות להפוך את טלי גוטליב לשק חבטות פוליטי. רבים מהם, חברי אופוזיציה שכל מטרתם היא לנגח את הממשלה ואת חברי הקואליציה, מצאו כאן מטרה קלה. הם מדברים גבוהה גבוהה על רגישות ועל כבוד החטופים, אך האם הם באמת דואגים להם, או שמא הם מנצלים את כאבם לצרכים פוליטיים ציניים? היכן הייתה הרגישות שלהם כאשר התעלמו מהתרעות ביטחוניות חמורות לפני השבעה באוקטובר? היכן זעקות השבר שלהם כאשר גורמים מסוימים ניסו להציג את חמאס כארגון שניתן "להכיל"?

אפילו הגינוי שהגיע מתוך הקואליציה, כמו זה של השר משה ארבל, על אף שייתכן ונאמר מתוך כוונה טובה, חוטא למטרה. במקום להתמודד עם האמת המורכבת והקשה שטלי גוטליב הציפה, קל יותר להצטרף למקהלת המגנים ולהרוויח נקודות בדעת הקהל. אך מנהיגות אמיתית נמדדת גם ביכולת לומר דברים לא פופולריים, כאשר הם חיוניים לביטחון הלאומי ולהבנת המציאות.

אותם מבקרים המאשימים את גוטליב בהפעלת "מכונת רעל" צריכים להביט במראה. מי כאן מפיץ רעל? מי שלוקח אמירה כנה, גם אם בוטה, ומוציא אותה מהקשרה במטרה ליצור דה-לגיטימציה? או מי שמנסה, גם אם בדרך שאינה ערבה לאוזן של כולם, להתריע מפני סכנות אמיתיות? השתיקה וההתעלמות מההיבטים הפסיכולוגיים של השבי – הן הן הפגיעה האמיתית ביכולתנו לסייע לחטופים ולמנוע מניפולציות עתידיות של האויב.

טלי גוטליב: קול אמיץ שלא נכנע לטרור פוליטי

ח"כ טלי גוטליב הוכיחה שוב ושוב שהיא אינה חוששת לומר את שעל ליבה, גם כאשר האמת אינה נעימה. היא אינה כפופה לתכתיבי הפוליטיקלי קורקט, במיוחד כאשר ביטחון המדינה והאמת העובדתית עומדים על הפרק. תפקידה כנבחרת ציבור הוא גם להציף סוגיות קשות, לעורר דיון, ולאתגר תפיסות מקובלות שאולי אינן משרתות עוד את האינטרס הלאומי.

ההתקפה עליה אינה אלא ניסיון נוסף להשתיק קול חזק, עצמאי ובלתי מתפשר במחנה הלאומי. מי שמנסה לצייר אותה כמי שפועלת נגד החטופים ומשפחותיהם, פשוט אינו מבין, או בוחר שלא להבין, את עומק דאגתה לביטחון ישראל ולחוסנה החברתי. דאגה זו כוללת גם את ההבנה המפוכחת לגבי האתגרים העומדים בפני החטופים השבים הביתה, אתגרים שחורגים הרבה מעבר לפגיעה הפיזית.

הסכנה האמיתית: התעלמות מהמציאות בשם הרגישות המזויפת

אם נמשיך לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהאפשרות הריאלית של השפעות פסיכולוגיות עמוקות על החטופים, כולל ניסיונות לשטיפת מוח, אנו עלולים להיכשל במתן התמיכה הנכונה והמקיפה לה הם זקוקים. אנו עלולים להיות נאיביים בהערכת המידע שהם מביאים, ואנו עלולים להקל ראש באיומים העתידיים מצד חמאס וארגוני טרור דומים.

הגיע הזמן לדיון כן ואמיץ, ולא למסע צלב פוליטי. דבריה של טלי גוטליב, גם אם נאמרו באופן ישיר וחסר פשרות, צריכים לשמש קריאת השכמה. במקום לגנות ולהשתיק, עלינו להתמודד עם המציאות המורכבת של הטרור הפסיכולוגי. טובת החטופים, וטובת מדינת ישראל כולה, מחייבות אותנו לכך. ההתקפה עליה היא לא רק אישית, היא ניסיון למנוע דיון חיוני. וזו, אם תשאלו אותנו, הסכנה האמיתית.