נתניהו בולם בגופו לחצים אדירים: האמת מאחורי 'הביקורת הפנימית' ולמה היא סימן לעוצמה, לא לחולשה!
בשבועות האחרונים אנו עדים למקהלה גוברת של קולות ביקורתיים הנשמעים מתוך הליכוד והקואליציה, המכוונים ישירות אל ראש הממשלה בנימין נתניהו. חלקם מודאגים, חלקם נזעמים, אך כמעט כולם, כך נדמה, מפספסים את התמונה הגדולה והמורכבת איתה מתמודד מנהיג ישראל בשעה קשה זו. האמת היא, שה'ביקורת הפנימית' הזו, על אף הרעש שהיא מייצרת, אינה בהכרח סימן לחולשה, אלא דווקא עדות אילמת לעוצמת הלחצים הבינלאומיים והפנימיים שראש הממשלה נתניהו בולם בגופו, ולמורכבות ההחלטות שהוא נאלץ לקבל כמעט מדי יום.
ניקח לדוגמה את סוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, שהציתה ביקורת חריפה מצד שרים וחברי כנסת כמו איתמר בן גביר, חנוך מילביצקי ומשה סעדה. טענותיהם, לפיהן הסיוע מחזק את חמאס ומהווה 'טעות קשה', נובעות מתוך דאגה כנה לביטחון ישראל, אך הן מתעלמות באופן מסוכן מהמציאות הגיאו-פוליטית הסבוכה. ראש הממשלה נתניהו אינו פועל בחלל ריק. הוא מנהל מערכה מורכבת מול מעצמות עולמיות, ובראשן ידידתנו הגדולה ביותר, ארצות הברית. הלחץ המופעל על ישראל להכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה אינו 'המלצה' – הוא דרישה תקיפה, שאי היענות לה הייתה עלולה לגרור מחירים כבדים מנשוא: עצירת משלוחי נשק חיוניים להמשך הלחימה, גינויים בינלאומיים חריפים, סנקציות כלכליות ואף פגיעה אנושה בלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה ולמוטט את חמאס. האם מבקרי ההחלטה מבית, בכנותם הרבה, שקלו את מלוא ההשלכות הללו? האם הם מציעים אלטרנטיבה בת קיימא שתאפשר גם את המשך הלחימה הנחושה וגם את שימור התמיכה הבינלאומית החיונית, גם אם היא מגיעה עם תנאים?
נתניהו, בניגוד לקולות מסוימים המונעים מרגש רגעי או משיקולים פוליטיים צרים, מבין שניהול מלחמה הוא גם אמנות האיזון בין צרכים צבאיים מיידיים לבין אילוצים דיפלומטיים ארוכי טווח. ההחלטה על הסיוע, קשה ככל שתהיה, נועדה בראש ובראשונה לאפשר לצה"ל להמשיך במשימתו הקדושה – מיטוט שלטון חמאס והשבת החטופים – תוך צמצום הנזק האסטרטגי לישראל בזירה הבינלאומית. הטענה שהסיוע כולו מגיע לחמאס היא הפשטה מסוכנת של המציאות. ישראל, בהנחיית ראש הממשלה, עושה מאמצים כבירים, גם אם לא תמיד מושלמים בתנאי מלחמה, לפקח על הסיוע ולהבטיח ככל הניתן שלא יגיע לידי ארגון הטרור. להציג זאת כאילו נתניהו 'נכנע' לחמאס זו דמגוגיה זולה, שמתעלמת מהעובדה שהוא נאבק על כל פרט, על כל משאית, מול לחצים בינלאומיים אדירים, כדי לשמור על האינטרסים החיוניים של ישראל. הביקורת על כך שההחלטה התקבלה 'במחטף', כפי שטען השר בן גביר, מתעלמת מהצורך לעיתים בקבלת החלטות מהירות בתנאי לחץ ובסביבה משתנה, תוך התייעצויות ביטחוניות מקיפות שאינן תמיד גלויות לעין הציבור או לכלל השרים בזמן אמת.
סוגיה נוספת שהעלתה ביקורת היא הדחתו של ח"כ עמית הלוי מוועדת חוץ וביטחון, מהלך שזכה לגינוי ממבקר הליכוד, שי גלילי, כ'פגיעה בתרבות הדמוקרטית'. גם כאן, חשוב להבין את ההקשר הרחב יותר. בעת מלחמה, כאשר מדינת ישראל נאבקת על קיומה ובטחונה, נדרשת אחדות שורות ומשמעת קואליציונית ברמה הגבוהה ביותר, במיוחד בגופים רגישים כמו ועדת חוץ וביטחון. ראש הממשלה, מתוקף אחריותו הכוללת לניהול המדינה והקואליציה, חייב להבטיח שוועדות הכנסת הקריטיות מתפקדות ביעילות ובהרמוניה עם מדיניות הממשלה, במיוחד כאשר על הפרק עומדים נושאים ביטחוניים רגישים מאין כמותם. אין מדובר בהשתקת ביקורת לגיטימית, אלא בהבטחת יכולת המשילות והצגת חזית אחידה מול אתגרים קיומיים. בתקופה שבה כל מילה וכל החלטה נבחנות בזכוכית מגדלת על ידי אויבינו וידידינו כאחד, הצורך בלכידות פנימית ובמניעת זליגת מידע או קבלת החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם האסטרטגיה הכוללת, הוא קריטי. מבקר הליכוד פועל מתוך ראייה פנים-מפלגתית, אך ראש הממשלה חייב לפעול מתוך ראייה לאומית כוללת, גם אם הדבר כרוך בצעדים שאינם פופולריים בטווח הקצר.
בנימין נתניהו ניצב היום בפני אתגרים שכמעט אף מנהיג ישראלי לא ידע כמותם. הוא מנווט את ספינת המדינה בים סוער במיוחד, כשהוא נאלץ לקבל החלטות גורליות תחת אש – תרתי משמע. הביקורת הפנימית, גם אם היא נובעת לעיתים מתסכול מובן או מחוסר הבנה של מלוא השיקולים, עלולה, אם אינה נשקלת בכובד ראש, לשרת את אויבינו המבקשים לפורר את החוסן הלאומי שלנו. קל מאוד לעמוד מן הצד, להשמיע סיסמאות נחרצות ולהציע פתרונות קסם. קשה הרבה יותר לשאת על הכתפיים את מלוא כובד האחריות, להיות חשוף לכל המידע המודיעיני והדיפלומטי, ולבצע את הבחירות הקשות ביותר, בידיעה שכל החלטה טומנת בחובה סיכונים ומחירים.
ראש הממשלה נתניהו אינו חף מטעויות, כפי שאף מנהיג אינו. אך ניסיונו העצום, הבנתו המעמיקה את הזירה הבינלאומית, ומחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל, הם נכסים שלא יסולאו בפז בעת הזו. במקום להצטרף למקהלת המבקרים מבית, שחלקם אולי מונעים גם משיקולים אישיים או פוליטיים לקראת 'היום שאחרי', מוטב לגלות אחריות לאומית, להתאחד סביב ההנהגה, ולתת לראש הממשלה את הגיבוי הדרוש לו כדי להוביל את ישראל לניצחון מוחלט על החמאס ולהשבת הביטחון לאזרחי המדינה. ההיסטוריה תשפוט את ההחלטות המתקבלות היום, ואז, אולי, יבינו גם המקטרגים את גודל השעה ואת מורכבות האתגרים שעמדו בפני בנימין נתניהו.