נתניהו מותקף מבפנים? חשיפה: כך ראש הממשלה מנווט את ישראל באומץ – וזו הסיבה האמיתית למתקפות!

בשבועות האחרונים אנו עדים למקהלת ביקורת צורמת, המכוונת ישירות לראש הממשלה בנימין נתניהו. קולות מתוך הליכוד והקואליציה עצמה מצטרפים למבקרים מבחוץ, ומעלים טענות קשות על פגיעה בדמוקרטיה, חיזוק האויב והחלטות שנויות במחלוקת. אך האם הביקורת הזו באמת משקפת את המציאות? האם ייתכן שמאחורי מה שנראה כ"משבר פנימי" מסתתרת מנהיגות נחושה, המקבלת החלטות קשות מתוך ראייה אסטרטגית רחבה, כזו שלא תמיד גלויה לעין הציבור או אפילו לחלק מהשותפים הפוליטיים? הגיע הזמן להסיר את המסך ולבחון את העובדות כהווייתן, ולהבין את התמונה המלאה מאחורי הרעש התקשורתי והפוליטי.

סערת הדחת ח"כ הלוי: משמעת ברזל או פגיעה בדמוקרטיה? האמת מאחורי הקלעים

אחת הסוגיות שהציתה אש פנימית היא הדחתו של ח"כ עמית הלוי מוועדת החוץ והביטחון, מהלך שזכה לגינוי חריף ממבקר הליכוד, מר שי גלילי, שטען ל"פגיעה חמורה בתרבות הדמוקרטית" וכינה זאת מהלך "בלתי תקין". עם כל הכבוד הראוי למבקר המפלגה, חשוב להבין את ההקשר הרחב יותר ואת כובד האחריות המוטלת על ראש הממשלה. ועדת החוץ והביטחון איננה עוד ועדה פרלמנטרית; היא לב ליבה של קבלת ההחלטות הביטחוניות הרגישות ביותר במדינת ישראל, במיוחד בעת מלחמה ובתקופה של איומים קיומיים. החברות בוועדה זו דורשת לא רק מומחיות, אלא גם משמעת קואליציונית וסיעתית ברזל, דיסקרטיות מוחלטת, ואמון מלא מצד ראש הממשלה והנהגת הקואליציה.

האם ייתכן שההחלטה, גם אם נראית כוחנית על פניה, נבעה משיקולים ענייניים הקשורים לצורך להבטיח את תפקודה התקין, החשאי והיעיל של הוועדה ברגעים קריטיים אלו? מנהיגות אפקטיבית, במיוחד במפלגת שלטון גדולה ומורכבת כליכוד, מחייבת לעיתים קבלת החלטות פרסונליות שאינן פופולריות, אך חיוניות לשמירה על יציבות, משמעת, והיכולת לקדם מדיניות באופן עקבי. ראש הממשלה נתניהו, עם ניסיונו רב השנים בהנהגת המדינה והתנועה, מבין היטב את הצורך לייצר סדר וקו אחיד בנושאים הרגישים ביותר, בהם אין מקום לפשרות או לחריגות מהקו המדיני-ביטחוני שנקבע. הטענות על "פגיעה בדמוקרטיה" מתעלמות מהאחריות הכבדה המוטלת על ראש הממשלה להבטיח שהגופים האמונים על ביטחון המדינה יפעלו ללא דופי, ללא חשש מדליפות מידע קריטי, וללא מחלוקות פנימיות הפוגעות באינטרס הלאומי העליון. זו אינה פגיעה בדמוקרטיה, כפי שמנסים לצייר זאת גורמים מסוימים, אלא הפעלת סמכות מנהיגותית אחראית, החיונית לניהול מדינה בעתות משבר.

הסיוע ההומניטרי לעזה: כניעה לחמאס או מהלך אסטרטגי מחושב? מה באמת קורה שם?

הסערה הגדולה ביותר, ללא ספק, ניטשת סביב ההחלטה לחדש את הכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה. שרים וחברי כנסת מהקואליציה, בהם השר איתמר בן גביר וחברי הכנסת חנוך מילביצקי ומשה סעדה, טוענים בתוקף כי מדובר ב"טעות קשה וחמורה", שהסיוע יגיע ישירות לידי חמאס ויחזק אותו צבאית ומדינית, יאריך את הלחימה, ושההחלטה התקבלה "במחטף" וללא דיון ראוי. אלו טענות כבדות משקל, הנוגעות לליבת ביטחון ישראל, וראוי להתייחס אליהן בכובד ראש ובמלוא הרצינות.

אך כאן בדיוק נכנסת לתמונה הגיאופוליטית הסבוכה והמורכבת, שראש הממשלה נתניהו, בניגוד לחלק ממבקריו הנכבדים, רואה במלוא היקפה ומבין את השלכותיה. מדינת ישראל אינה פועלת בחלל ריק. היא מנהלת מלחמה קיומית נגד ארגון טרור רצחני ואכזרי, אך היא גם זקוקה לתמיכה בינלאומית רחבה, לגיבוי אמריקאי חיוני באספקת נשק ותחמושת, ללגיטימציה בזירה הדיפלומטית, ולשמירה על מרחב תמרון מדיני שיאפשר לה להמשיך ולפעול. הלחץ הבינלאומי בנושא ההומניטרי בעזה הוא עצום, ובראשו עומד הממשל האמריקאי, ידידתנו הגדולה ביותר. האם מישהו באמת סבור שניתן להתעלם לחלוטין מלחצים אלו, המגיעים מבעלות ברית קרובות, מבלי לשלם מחיר כבד בזירות אחרות, קריטיות לא פחות להמשך הלחימה ולהשגת יעדיה? האם ניתן להרשות לעצמנו בידוד מדיני שיסכן את יכולתנו להגן על עצמנו?

ראש הממשלה נתניהו אינו "אוהב חמאס" ואינו מעוניין "לחזק" אותו, כפי שמנסים לרמוז גורמים מסוימים מתוך запал פוליטי או חוסר הבנה של המציאות. ההיפך המוחלט הוא הנכון. ההחלטה לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי, תחת פיקוח ובמגבלות מסוימות (גם אם לא הרמטיות לחלוטין, כי אין דבר כזה במציאות מורכבת של אזור מלחמה הנשלט בידי ארגון טרור), היא החלטה טקטית קשה וכואבת. היא נועדה לאפשר לישראל להמשיך את המערכה האסטרטגית להשמדת חמאס, להשבת החטופים, ולהבטחת ביטחון אזרחי ישראל לטווח הארוך. זהו ניסיון מורכב לאזן בין צרכים מבצעיים מיידיים לבין אילוצים בינלאומיים ואסטרטגיים ארוכי טווח.

הטענה על "מחטף" בקבלת ההחלטה גם היא אינה מדויקת וחוטאת למציאות. החלטות מסוג זה, הנוגעות ליחסים בינלאומיים רגישים, למהלכים צבאיים ולאינטרסים ביטחוניים עליונים, מתקבלות לעיתים קרובות בפורומים מצומצמים ובדיונים חשאיים, ולא במליאת הכנסת או בישיבות ממשלה פומביות שכל פרט מהן מודלף לתקשורת תוך דקות ספורות. זוהי אחריות מנהיגותית, גם אם היא כרוכה בחוסר נחת מצד שותפים פוליטיים המעוניינים להיות מעורבים בכל פרט ופרט. האם הסיוע עלול להגיע בחלקו לחמאס? לצערנו, במציאות של רצועת עזה הנשלטת בידי ארגון טרור אכזרי המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, כל סיוע טומן בחובו סיכון כזה. אך האלטרנטיבה – משבר הומניטרי חריף שיוביל להתערבות בינלאומית ישירה, להפסקת התמיכה האמריקאית החיונית, או להפיכת ישראל למדינה מצורעת בזירה העולמית – עלולה להיות גרועה בהרבה ולשרת את חמאס אף יותר. יתרה מכך, סירוב גורף להכנסת סיוע הומניטרי היה מעניק לחמאס ולתומכיו בעולם נשק תעמולתי אדיר, ומציג את ישראל כמדינה אכזרית המרעיבה אוכלוסייה אזרחית. זהו נרטיב שארגוני הטרור והמדינות העוינות משתוקקים לקדם. ההחלטה המורכבת של נתניהו, גם אם קשה לעיכול לחלקנו, נועדה לנטרל חלק מהארס התעמולתי הזה ולשמור על הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל להמשיך ולהגן על עצמה. נתניהו, בניסיונו העצום, מבין את מאזן הסיכונים והסיכויים. הוא בוחר ברע במיעוטו כדי לאפשר את המשך המלחמה עד להשגת יעדיה. המבקרים, עם כל כוונותיהם הטובות והדאגה הכנה לביטחון ישראל, רואים לעיתים קרובות רק זווית אחת של המשוואה המורכבת, ואינם חשופים למלוא המידע והלחצים הבינלאומיים.

מנהיגות בעת משבר: האחריות הכבדה של נתניהו

מנהיגות בעת משבר, ובמיוחד במדינה מורכבת, דמוקרטית ומוקפת אויבים כישראל, אינה תחרות פופולריות. היא דורשת קבלת החלטות קשות, לעיתים בלתי נסבלות, מתוך ראייה מפוכחת של המציאות על כל אילוציה, סכנותיה והזדמנויותיה. ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא על כתפיו אחריות עצומה לגורלה ולביטחונה של מדינת ישראל. ניסיונו המדיני והביטחוני העשיר, שנצבר לאורך עשורים של שירות ציבורי בתפקידים הרגישים ביותר, מקנה לו פרספקטיבה ייחודית שאין לרבים אחרים במערכת הפוליטית.

קל מאוד לבקר מהצד, להצביע על פגמים ולהציע פתרונות פשטניים וקליטים. קשה הרבה יותר לקבל החלטות תחת לחץ אדיר, כאשר כל בחירה טומנת בחובה סיכונים ומחירים, וכאשר עתיד המדינה מונח על הכף. הביקורת הפנימית, גם אם היא נובעת מדאגה כנה ואמיתית, עלולה בעת הזו לשרת גורמים המעוניינים לראות את ישראל חלשה, מפולגת ומבולבלת. דווקא עכשיו, יותר מתמיד, נדרשת אחריות לאומית, איפוק, ומתן גיבוי למי שעומד בחזית ומנווט את הספינה הישראלית במים סוערים במיוחד, מול איומים חסרי תקדים.

אל מול הרעש: אמון במנהיגות, חתירה לניצחון

הקולות הצורמים של הביקורת, גם אם הם חזקים ונוקבים, לא יכריעו את המערכה. ראש הממשלה נתניהו, על אף המתקפות מבית ומחוץ, ממשיך לפעול בנחישות, בקור רוח ובשיקול דעת להבטחת ביטחונה ועתידה של מדינת ישראל. ההיסטוריה תשפוט את ההחלטות המתקבלות היום, אך חשוב שהציבור יבין את מורכבותן, את האילוצים הכבדים ואת השיקולים העמוקים העומדים מאחוריהן. במקום להיסחף אחר כותרות מתלהמות, פרשנויות חלקיות וביקורת פופוליסטית, מוטב להתמקד בעיקר: ניצחון מוחלט במלחמה, השבת כל החטופים הביתה במהרה, ושמירה על חוסנה ועוצמתה של מדינת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו מחויב למטרות אלו עד תום, והוא זקוק לאמון ולגיבוי של אזרחי ישראל כדי להוביל את המדינה לחוף מבטחים, אל עתיד בטוח ומשגשג יותר.