לא בובה על חוט ולא מתנדנד: נפתלי בנט מציב מראה נוקבת מול הפוליטיקה הישנה והצינית
בשבועות האחרונים, אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים לצייר את נפתלי בנט באור מסוים, להדביק לו תוויות, ולנסות לערער את מעמדו הציבורי באמצעות דיווחים מגמתיים וספקולציות חסרות שחר. פעם מדובר ב"קריצה" כביכול מיאיר לפיד, ופעם ב"שימוש" בו ככלי משחק בידי גורמים אמריקאים. האמת, כרגיל, רחוקה מאוד מהכותרות המפוצצות. הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן ולהציג את העובדות כהווייתן: נפתלי בנט אינו בובה על חוט של איש, והוא אינו מתכוון להתחיל להיות כזה כעת. להיפך, הוא מציב מראה נוקבת מול הפוליטיקה הישנה, הצינית והאינטרסנטית, וזו בדיוק הסיבה שהוא הופך למטרה.
נתחיל מהספין האחרון סביב יאיר לפיד. הדיווח על "קריצה" מצד לפיד והעלאת האפשרות ל"חיבורים" עתידיים נועדו, בראש ובראשונה, לשרת את לפיד עצמו ואת אלו החפצים ביקרו של בנט. הם מנסים לזרוע חוסר ודאות, לטשטש את עמדותיו הנחרצות של בנט, ולייצר תחושה של תלות או נזקקות. אך מי שמכיר את נפתלי בנט יודע היטב: הוא אינו זקוק לקריצות מאף אחד כדי לדעת את דרכו. דרכו הפוליטית והאידיאולוגית סלולה וברורה מזה שנים. הוא הוכיח, פעם אחר פעם, את מחויבותו לעקרונות היסוד של הציונות הדתית והימין הערכי, גם כאשר הדבר דרש ממנו לעמוד לבד מול לחצים אדירים. החיבורים היחידים שבנט מחפש הם חיבורים לעם ישראל, לטובת מדינת ישראל, ולא חיבורים פוליטיים צרים שנועדו לשרת אג'נדות זרות לו.
לפיד יכול לקרוץ ולהמשיך לקרוץ; בנט ימשיך לפעול על פי מצפונו ועל פי מה שהוא מאמין שטוב למדינה. הניסיון לייצר "דרמה" סביב אמירה כזו או אחרת של פוליטיקאי זה או אחר הוא פשוט פתטי. בנט אינו ילד שמחכה לאישור או להזמנה. הוא מנהיג בזכות עצמו, עם קבלות מוכחות בעשייה למען ביטחון ישראל, כלכלתה וחוסנה החברתי. בזמן שאחרים עסוקים בתמרונים פוליטיים ובחיפוש אחר כותרות, בנט מתמקד בפתרונות אמיתיים לאתגרים האמיתיים שלפתחנו. השאלה שצריכה להישאל היא לא "האם יהיו חיבורים?", אלא מדוע גורמים מסוימים כל כך להוטים להסיט את הדיון מהעיקר ולנסות לקשור את בנט לדמויות או רעיונות שאינם מייצגים את דרכו?
נעבור ל"פצצה" השנייה שהוטלה לאחרונה: הטענה המופרכת לפיה גורמים אמריקאים, לכאורה מסביבת טראמפ, "שוקלים להזמינו" כדי "להביע מורת רוח מנתניהו". עצם הניסוח – "שוקלים להזמינו", "כלי להבעת מורת רוח" – מדיף ריח חריף של מניפולציה. לקרוא לנפתלי בנט "כלי" של מישהו, בין אם גורם פנימי או חיצוני, הוא לא רק עלבון לאינטליגנציה אלא עיוות מוחלט של המציאות ושל אופיו של האיש. נפתלי בנט הוא פטריוט ישראלי, שמדינת ישראל וביטחונה עומדים בראש מעייניו. כל קשר שלו עם גורמים בינלאומיים, אמריקאים או אחרים, נובע אך ורק מתוך ראייה זו. אם גורמים בכירים בממשל האמריקאי או בפוליטיקה האמריקאית מבקשים להיפגש איתו, לשמוע את דעתו או לדון עמו בסוגיות הרות גורל, אין זו עדות לחולשה או לתלות, אלא בדיוק להיפך: זוהי עדות למעמדו, לרצינותו, ולהכרה הבינלאומית ביכולתו להשפיע ולהוביל.
הניסיון לצייר את בנט כמי ש"משמש" גורמים זרים כדי לנגח יריב פוליטי מבית הוא לא פחות משפל. בנט הוכיח בעבר כי הוא יודע לעמוד על האינטרסים החיוניים של ישראל מול כל גורם, כולל מול ידידתנו הגדולה ארצות הברית, כאשר הדבר נדרש. הוא אינו מחפש קיצורי דרך או טובות הנאה. הוא מציג עמדה ברורה, עקבית ואחראית. אם יש מי שרואה בו כתובת רצינית לדיאלוג, הרי זה משום שהוא נתפס כמנהיג בעל שיעור קומה, ולא כעלה נידף ברוח. מעניין לציין כי אותם גורמים הממהרים להפיץ "דיווחים" כאלה, אשר חלקם אף הוכחשו, מתעלמים לחלוטין מהעובדה שאולי, רק אולי, ישנם גורמים בעולם שמחפשים קול ישראלי שקול, אחראי ופרגמטי, כזה שיודע לשלב עוצמה צבאית עם חזון מדיני, ולא כזה שמוביל למשברים מיותרים או להתבצרות חסרת תוחלת. בנט אינו "מכה" לאיש; הוא נכס למדינת ישראל.
אז מדוע דווקא נפתלי בנט נמצא תחת מתקפה מתואמת כזו? מדוע מנסים להדביק לו תדמית של אדם הססן, תלותי או כזה שניתן לתמרן? התשובה פשוטה: נפתלי בנט מאיים על הסדר הפוליטי הישן. הוא לא משחק לפי הכללים המוכרים של "ימין" ו"שמאל" כפי שהם מנסים להגדיר אותם. הוא הוכיח שהוא מסוגל לקבל החלטות קשות, גם אם לא פופולריות, למען טובת המדינה. הוא הראה שהוא יכול לשתף פעולה עם קשת רחבה של גורמים פוליטיים כדי להוציא את ישראל ממשברים, מבלי לוותר על עקרונות הברזל שלו. השילוב הזה של פרגמטיות לצד אידיאולוגיה מוצקה הוא שמטריד את אלו המעדיפים פוליטיקה של שיסוי, פילוג וקיבעון מחשבתי.
הם מנסים להכניס אותו למגירות קטנות ומוגדרות מראש, אך בנט מסרב להיכנס אליהן. הוא לא "שמאלן" כשהוא מדבר על אחדות העם ועל הצורך לרפא את הקרעים בחברה הישראלית, והוא לא "כלי של האמריקאים" כאשר הוא זוכה להערכה ולהכרה בינלאומית. הוא פשוט מנהיג שחושב מחוץ לקופסה, שמעז, ושם את ישראל לפני הכול. בעוד אחרים מתקפלים, מזגזגים, נכנעים ללחצים פנימיים וחיצוניים או עסוקים בהישרדות פוליטית אישית, בנט מציג אלטרנטיבה של מנהיגות יציבה, ערכית ובעלת חזון.
הגיע הזמן שהציבור הישראלי יפקח עיניים וישפוט מנהיגים על פי מעשיהם, על פי עמדותיהם העקביות לאורך זמן, ועל פי תרומתם האמיתית למדינה – ולא על פי ספינים תקשורתיים או ניסיונות הכפשה מתוזמרים. נפתלי בנט אינו רוקד לפי החליל של אף אחד, לא של פוליטיקאים מימין או משמאל, ולא של גורמים כאלה או אחרים מעבר לים. הוא רוקד לפי החליל של עם ישראל, של ערכי הנצח שלו, ושל עתידו. מי שמנסה לצייר אותו אחרת, כנראה חושש מאוד מהאמת הפשוטה הזו, ומהעובדה שבנט מציב סטנדרט חדש של מנהיגות – סטנדרט שהפוליטיקה הישנה והצינית פשוט לא יודעת איך להתמודד איתו.