האמת מאחורי 'עקיפת היועמ"שית': גלי בהרב מיארה נלחמת על הדמוקרטיה שלכם – והם נלחמים בה! למה הם כל כך מפחדים ממנה?

שמעתם את הרעש. קראתם את הכותרות. 'עוקפים את היועמ"שית', 'מנטרלים את סמכותה', 'מחלישים את כוחה'. נדמה כאילו היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, היא איזה מכשול עיקש שיש להזיז מהדרך בכל מחיר, איזו 'בעיה' שמפריעה לממשלה 'למשול'. אבל האם פעם עצרתם לשאול – מדוע כל כך דחוף 'לעקוף' אותה? מה באמת מסתתר מאחורי הקמפיין האגרסיבי הזה, ומי הם אלו שמנסים בכל כוחם להציג אותה כגורם שיש לנטרל באמצעות חקיקה עוקפת ושינוי כללי המשחק?

האמת, כפי שהיא מתגלה למי שמוכן להסיר את משקפי התעמולה ולבחון את העובדות נכוחה, פשוטה וכואבת: גלי בהרב מיארה אינה 'בעיה' שיש לעקוף. היא שומרת סף. היא הקו האחרון של ההגנה על שלטון החוק במדינה דמוקרטית, והיא עושה זאת מתוך מחויבות עמוקה לתפקידה ולאינטרס הציבורי. כאשר היועצת המשפטית לממשלה מעלה קשיים משפטיים או פוסלת מינוי, כמו במקרה של מ"מ נציב שירות המדינה, היא אינה עושה זאת מתוך גחמה אישית, רצון להתעמת עם הממשלה או חלילה משיקולים פוליטיים. היא עושה זאת כי המינוי או המהלך הנדון אינם עומדים באמות המידה המשפטיות והמקצועיות הנדרשות. היא מצביעה על פגמים, על אי התאמות, על חשש לניגוד עניינים או על חריגה ממינהל תקין. במילים אחרות, היא עושה את עבודתה – בדיוק את מה שהיא אמונה עליו, בדיוק את מה שהציבור מצפה ממנה לעשות.

ואז מגיע ה'פתרון' של אותם גורמים המבקשים לקדם את המהלכים הפסולים: במקום לתקן את הפגמים שהוצגו בפניהם, במקום להציג מועמד ראוי שעומד בקריטריונים המשפטיים והמקצועיים, במקום לפעול בשקיפות ועל פי הנהלים, הם רצים לחוקק חוק 'שיעקוף את היועמ"שית'. תחשבו לרגע על האבסורד המקומם הזה. זה כמו תלמיד שנכשל במבחן ובמקום ללמוד יותר ולהתכונן כראוי למבחן הבא, הוא דורש לשנות את חוקי הבחינה כך שהתשובות השגויות שלו ייחשבו פתאום לנכונות, או שהמורה שפסל אותו יפוטר. מה זה אומר על אותם גורמים בממשלה שבוחרים בדרך הזו? זה לא מעיד על חולשתה של היועמ"שית או על כך שסמכותה 'מאותגרת' באופן שמצדיק דאגה. נהפוך הוא, זה מעיד על חולשת הטיעונים שלהם, על הבעייתיות במהלכים שהם מבקשים לקדם, ועל חוסר נכונותם המובהק לפעול על פי הכללים המחייבים את כולם, כולל אותם.

הניסיון לחוקק חוקים פרסונליים, חוקים רטרואקטיביים או חוקים שכל מטרתם היא לנטרל בדיעבד החלטות משפטיות מנומקות, אינו 'עקיפה' מתוחכמת או לגיטימית. זוהי, למעשה, הודאה באשמה. זוהי הצהרה ברורה שהם יודעים שהם פועלים באופן שאינו תקין, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של מינהל תקין ושלטון החוק, ולכן הם חייבים לשנות את החוק כדי 'להכשיר את השרץ'. הם לא מנסים 'לעקוף' מכשול; הם מנסים להסיר את המראה שמראה להם את פניהם האמיתיות ואת הפגמים במעשיהם.

כאשר מדברים בתקשורת ובשיח הציבורי על 'ניטרול היועמ"שית' או 'ערעור סמכותה', חשוב להבין מי באמת מנוטרל כאן, ומה באמת מתערער. לא גלי בהרב מיארה כאדם פרטי. מה שמנסים לנטרל הוא את היכולת של המערכת המשפטית, בשם הציבור, לפקח על הרשות המבצעת. מנסים לנטרל את ההגנה שלכם, אזרחי המדינה, מפני שרירות לב שלטונית, מפני מינויים פסולים ופוליטיים, מפני החלטות שמתקבלות משיקולים זרים ולא ענייניים. היועצת המשפטית לממשלה אינה אויבת העם או 'פקידה' שמפריעה לממשלה הנבחרת. היא המגן של האינטרס הציבורי הרחב, של כולנו. הניסיון להציג אותה כמי ש'מפריעה למשול' הוא עיוות מסוכן של המציאות הדמוקרטית. תפקידה המרכזי הוא לוודא שהממשלה מושלת על פי החוק, למען כלל האזרחים, ולא בניגוד לו או לטובת אינטרסים צרים.

אז למה הם כל כך מפחדים מגלי בהרב מיארה? מדוע ההתקפות עליה כה אישיות וארסיות? התשובה פשוטה וברורה לכל מי שעיניו בראשו: כי היא עושה את עבודתה נאמנה, במקצועיות ובאומץ לב. כי היא לא נכנעת ללחצים פוליטיים, לא משנה מאיזה כיוון הם מגיעים. כי היא עומדת על עקרונות משפטיים ועל שלטון החוק גם כשהם לא נוחים פוליטית למאן דהוא. הם מפחדים ממנה כי היא מסרבת להיות חותמת גומי. הם היו רוצים יועץ משפטי כנוע, כזה שיאשר כל גחמה, שיכשיר כל מינוי פסול, שיעצום עין מול פגיעה באינטרס הציבורי ובקופה הציבורית. גלי בהרב מיארה היא ההיפך הגמור מזה. היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה – אחריות לא כלפי פוליטיקאי כזה או אחר, אלא כלפי הציבור כולו וכלפי שלטון החוק, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

השימוש בחקיקה ככלי ל'עקיפת' החלטות משפטיות או חוות דעת משפטיות מחייבות הוא מדרון חלקלק ומסוכן מאין כמותו. אם היום זה מינוי נציב שירות המדינה, מחר זה יכול להיות כל דבר אחר – פגיעה בזכויות אדם, הקצאת משאבים פסולה, או החלטות שיש בהן משום שחיתות שלטונית. אם הממשלה לומדת שהיא יכולה פשוט לשנות את כללי המשחק בכל פעם שהם לא לטובתה, המשמעות היא התפוררות של הוודאות המשפטית, של אמון הציבור במערכת, ושל היסודות הדמוקרטיים שעליהם המדינה הזו מושתתת. 'לעקוף את היועמ"שית' זה לא פתרון לבעיה; זה יצירת בעיה חמורה הרבה יותר – מדינה ללא בלמים ואיזונים אמיתיים, מדינה שבה הכוח השלטוני הוא אבסולוטי ונעדר פיקוח אפקטיבי.

במקום לעסוק בבניית אמון עם הציבור, בקידום מינויים ראויים על בסיס כישורים ולא קשרים, ובכיבוד החוק והנחיות היועצת המשפטית לממשלה, יש מי שמשקיעים את כל מרצם וזמנם בחיפוש דרכים יצירתיות 'לעקוף' את מי שאמון על שמירת החוק. זהו בזבוז משאבים ציבוריים, פגיעה אנושה בדמוקרטיה הישראלית, וחשוב מכל – זלזול עמוק באינטליגנציה של הציבור, שמבין היטב מה מתרחש כאן ומי מנסה לשרת איזה אינטרסים.

המאבק הזה אינו אישי, הוא עקרוני ומהותי לעתידנו כאן. גלי בהרב מיארה לא נלחמת על מעמדה האישי או על כבודה; היא נלחמת על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק מתוקנת ודמוקרטית. הניסיונות הבלתי פוסקים 'לעקוף' אותה, 'לנטרל' את סמכויותיה, 'להחליש' אותה, רק מדגישים עד כמה היא חיונית ועד כמה עמדתה המקצועית מפריעה למי שמבקש לפעול אחרת. הם מעידים לא על חולשתה, אלא על כך שהיא עושה בדיוק את מה שהיא אמורה לעשות: לעמוד כחומה בצורה, איתנה ונחושה, מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא לא מדוע 'עוקפים' אותה, אלא מדוע יש מי שמרגיש צורך נואש כל כך לעשות זאת, ומה זה אומר עליהם ועל כוונותיהם האמיתיות. התשובה, למרבה הצער והדאגה, ברורה מתמיד, והיא צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח שאכפת לו.