טלי גוטליב חושפת הכל: זו האמת המטלטלת על החטופים שהמערכת מנסה להסתיר – והמתקפה הפרועה עליה נועדה להשתיקה!

בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט הפך למטבע עובר לסוחר, והאמת המרה מוחלפת לעיתים קרובות בסיסמאות ריקות מתוכן, קולה של חברת הכנסת טלי גוטליב מהדהד כרעם ביום בהיר. כן, אותה טלי גוטליב שהפכה למטרה נייחת עבור חיצי ביקורת ארסיים, קמפיינים של השתקה וניסיונות בלתי פוסקים לצייר אותה כדמות קיצונית, מנותקת וחסרת רגישות. אך מה אם נאמר לכם שהמתקפה הפרועה הזו אינה מקרית? מה אם נגלה לכם שמאחורי מסך העשן של ה'סערות הציבוריות' וה'התבטאויות השנויות במחלוקת' מסתתר ניסיון נואש להשתיק קול אמיץ, שמאלץ את כולנו להתמודד עם אמיתות קשות, במיוחד בכל הנוגע לסוגיה הכואבת והרגישה ביותר – החטופים שלנו והביטחון הלאומי של מדינת ישראל?

הגיע הזמן לקרוע את מסכת הצביעות ולצלול לעומק הדברים. ח"כ גוטליב הואשמה בפגיעה ברגשות משפחות החטופים, בזריעת מחלוקת ובחוסר אמפתיה. האמירה המרכזית ששימשה כדלק למדורת השנאה, 'כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס', הוצאה מהקשרה, נופחה לממדי ענק, והוצגה כהוכחה ניצחת לאטימותה לכאורה. אך האם מישהו עצר לרגע לשאול מה באמת עמד מאחורי האמירה הזו? האם מישהו טרח לבדוק את ההקשר הרחב יותר, את הדאגה העמוקה לביטחון המדינה שאותה גוטליב מבקשת להציף?

בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הברורה ביותר: טלי גוטליב אינה שונאת חטופים. ההפך הוא הנכון. ליבה עם כל אחד ואחת מהם, עם משפחותיהם, עם הסבל הבלתי נתפס שהם עוברים. אך בניגוד לרבים אחרים, המסתפקים בסיסמאות נבובות או בוכים דמעות תנין מול המצלמות, גוטליב מעזה לשאול את השאלות הקשות. היא מבינה, ואומרת בקול רם, את מה שרבים במערכת הביטחון יודעים אך חוששים לומר בפומבי: ארגון טרור רצחני כמו חמאס אינו מחזיק בני ערובה במשך חודשים ארוכים בתנאים מחרידים מבלי להפעיל עליהם מניפולציות פסיכולוגיות אכזריות, מבלי לנסות לשבור את רוחם, ומבלי לנסות להשתמש בהם ככלי משחק במלחמה התודעתית שהוא מנהל נגדנו. האם זו אמירה פוגענית, או תיאור מפוכח של המציאות האכזרית שאיתה אנו מתמודדים?

כאשר גוטליב מדברת על 'שטיפת מוח', היא אינה מאשימה את החטופים עצמם, קורבנות הטרור האומללים. היא מצביעה באצבע מאשימה כלפי חמאס ומפעילה נורת אזהרה אדומה ובוהקת בפני מקבלי ההחלטות והציבור כולו. היא דורשת מאיתנו לא להיות נאיביים. היא מתריעה מפני הסכנה שבהחזרת חטופים שעלולים, שלא באשמתם כלל וכלל, לשמש כלי בידי האויב, בין אם להעברת מידע, להפצת תעמולה או להפעלת לחץ פסיכולोगी עתידי. זו אינה חוסר רגישות – זו אחריות לאומית. זו הבנה עמוקה של כללי המשחק האכזריים שמכתיב לנו אויב שאינו בוחל בשום אמצעי.

אך מדוע, אם כן, קמה זעקה כה גדולה? מדוע כל אמירה שלה הופכת מיד ל'סערה'? התשובה, למרבה הצער, פשוטה וכואבת. ישנם גורמים רבים במערכת הפוליטית והתקשורתית שאינם מעוניינים לשמוע את האמת הזו. הם מעדיפים את הנרטיב הנוח, המרגיע, זה שלא מאתגר את תפיסות העולם שלהם ולא מחייב אותם לקבל החלטות קשות. הם מעדיפים לתקוף את השליח, את טלי גוטליב, במקום להתמודד עם המסר המטריד שלה. קל יותר לצרוח 'חוסר רגישות' מאשר להודות שאולי, רק אולי, יש דברים בגו, ויש צורך אמיתי לדון באסטרטגיית שחרור החטופים גם דרך הפריזמה הביטחונית המחמירה ביותר.

שימו לב לצביעות: אותם גורמים שתוקפים את גוטליב על 'פגיעה במשפחות החטופים' הם לעיתים קרובות אלו שמשתמשים במשפחות ובכאבן לצרכים פוליטיים ציניים, מתוך ניסיון לנגח את הממשלה או לקדם אג'נדות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם האינטרס הלאומי הרחב. הם זועקים על 'פילוג' בזמן שהם עצמם מלבים את האש ומעמיקים את השסעים. האם שמעתם אותם מוחים באותה עוצמה כאשר גורמים אחרים, לעיתים מהצד ה'נכון' של המפה הפוליטית, מפריחים אמירות בעייתיות או פועלים באופן שמסכן את ביטחון המדינה?

ה'סערות' סביב טלי גוטליב אינן נוצרות יש מאין. הן מתוזמרות היטב על ידי מי שמפחד מקולה הבלתי מתפשר. היא לא משחקת לפי הכללים המקובלים של הפוליטיקה הישראלית, שבה לעיתים האמת נקברת תחת הררי מילים יפות ודיפלומטיה מזויפת. גוטליב היא בולדוזר. היא אומרת את מה שהיא חושבת, גם אם זה לא פופולרי, גם אם זה יכעיס מישהו. והאמת? הלוואי והיו לנו עוד נבחרי ציבור כאלה, שלא חוששים מההמון הזועם ברשתות החברתיות או מכותרת שלילית בעיתון.

ההתקפות עליה אינן נובעות רק מאמירותיה בנושא החטופים. הן נובעות מהיותה קול ברור וחד של הימין האידיאולוגי, קול שמאתגר את ההגמוניה המחשבתית של גורמים מסוימים בתקשורת ובאקדמיה. הם מנסים להפוך אותה לדמון, להציג אותה כקיצונית, כדי לנטרל את המסרים שלה, כדי למנוע מהציבור הרחב להקשיב לה באמת.

אך הציבור אינו טיפש. רבים מבינים שטלי גוטליב, על אף סגנונה הישיר והבלתי מתפשר, מונעת מדאגה אמיתית ועמוקה לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל. היא לא מחפשת להתחנף או למצוא חן. היא מחפשת את האמת, גם אם היא כואבת, ומנסה להבטיח שמדינת ישראל לא תסטה מהעקרונות החיוניים לקיומה.

בפעם הבאה שאתם שומעים על 'סערה' חדשה שחוללה טלי גוטליב, עצרו לרגע. אל תמהרו להצטרף למקהלת המגנים. שאלו את עצמכם: מה באמת נאמר? מה ההקשר? וחשוב מכל – מי מרוויח מההשתקה שלה? מי מפחד מהאמיתות שהיא מעזה להשמיע?

טלי גוטליב היא לא הבעיה. היא אולי סימפטום כואב לחברה שמתקשה להתמודד עם אמיתות מורכבות. היא הקול שמאלץ אותנו להביט למציאות בעיניים, גם כשהמראה אינו נעים. הניסיונות להשתיקה, לצנזרה, להפוך אותה לפרסונה נון גרטה, הם לא רק התקפה עליה – הם התקפה על חופש הביטוי ועל היכולת שלנו לנהל דיון ציבורי אמיתי ונוקב בנושאים הקריטיים ביותר לעתידנו. הגיע הזמן להקשיב, באמת להקשיב, מעבר לרעשי הרקע וההסתה. כי האמת, גם כשהיא מטלטלת, היא תמיד עדיפה על פני אשליה מתוקה שסופה התרסקות כואבת.